אנרגיית האהבה


"אף-על-פי שהאהבה היא האנרגיה המבריאה ביותר, התכנות החברתי שלנו גורם לנו להדחיק אותה, לא לתת לה ביטוי, לחלק אותה בקמצנות ועם תנאים. אהבה היא טבעו המהותי של האדם אשר נוצר בצלם. האדם המואר רוצה לתת אהבה לא כדי לקבל תמורה, אלא פשוט משום שהוא נהנה להעניק, וככל שהוא נותן יותר אהבה כך הוא מקבל ממנה יותר-למרות שאין זה המניע שלו. האדם המואר עטוף בעננים של אנרגיה ורודה, אנרגית האהבה.

לאדם שעדיין לא הגיע יש תפישה שונה לחלוטין על אהבה: ראשית, לרוב הוא אוהב בתנאי - התנאי שיאהבו אותו חזרה. דבר שני, פעמים רבות האדם אינו מבדיל בין אגואיסטיות ורכושנות לבין אהבה, או בין הרצון להרגיש בטוח לבין אהבה, או בין ויתור והקרבה לבין אהבה... כל אלה הם מושגים מוטעים שהאדם דבק בהם כיון שכך לימדו אותו, כך הוא חונך. ה"חינוך" הזה נמשך אלפי שנים, מאז שהאדם שם לראשונה עלים על איברי מינו. אבל עדיין אין זה עושה אותו צודק!

התפישה המעוותת שלנו לנושא האהבה והמין אחראית לחוליים רבים הקיימים אצל רוב בני האדם. כשאני (כותב הספר) אומר שאני בעד אהבה חופשית, אנשים מסמיקים או נרתעים. איך אפשר שלא להיות בעד אהבה חופשית? איך אפשר להיות בעד אהבה לא חופשית, אהבה ,עם גבולות, עם חומות? כל אדם הטוען שהוא בעד החופש חייב להיות בעד אהבה חופשית, אחרת הוא לא בעד חופש. אולי הוא בעד כלא רחב יותר, מרווח יותר, אבל הוא לא בעד שבירת החומות.

מדוע, למען השם, אנו נגד אהבה חופשית ? מה יכול להיות יותר טבעי, יותר אמיתי, יותר בריא ויותר נכון מאשר אהבה חופשית ? אהבה חופשית הורסת לחלוטין את הבושה, את הגאווה ואת הקנאה. מדוע להתעקש לשמור על תכונות מזיקות אלה ? אם אתם כבר מבינים עד כמה כעס מזיק לכם, השתדלו להיות פחות כועסים. מנקודת מבט אגואיסטית לחלוטין, כל אחד יכול להבין מדוע כדאי לו לפרוק את הכעסים הקיימים ולהפסיק לצבור כעסים חדשים. מאותה סיבה, כדאי לעשות היכרות מחודשת עם האהבה האמיתית. זו שמעניקים ללא שום תנאים מוקדמים, זו שמעניקים אך ורק על-מנת להעניק."