משהו קטן ומטריף ושמו... הינאה


מאמר מאת אריק פרנסיס (קישור למקור)
תרגום זריז ‏באישור ע"י אופק וקלמנטינא
 

לכבוד ‏ט"ו באב‏, יש לי מילה בשבילכם: "הינאה". רוב הסיכויים שלא שמעתם את המילה הזו מעולם.

הינאה מתחילה בפעם הראשונה שאנחנו "נדלקים" מהנאה של מישהו אחר, או מהרעיון בו אהבתו של מישהו מופנית לכל אחד אחר חוץ מאיתנו. אפשר לחשוב על זה כהלצה פרועה. אבל לאנשים מסוימים זה לגמרי טבעי. יש כאלה שהם לא "מהסוג המקנא", ויש את אלה שפשוט אוהבים אהבה, ולא משנה של מי. כולנו יודעים שזה אפשרי. אולי אפילו יש לנו מושג כמה טוב זה ירגיש להתמוסס לתוך תחושת הבטחון, החופש, והאהבה ללא תנאי של המאהבים שלנו וכל מה שהם, כולל האנשים האחרים שאולי יאהבו, וכמה נפלא זה ירגיש לאפשר להם לחוות את כל מה שאנחנו, כולל אנשים אחרים שנאהב.


לדרך זו של הוויה קוראים הינאה.

כולנו מצאנו את עצמנו בזמן זה או אחר במציאות תואמת: לכודים על ידי אהבה. אוהבים מישהו, מרגישים פתוחים ואמיתיים איתם ומרגישים שזה יכול להמשך לנצח, ואז, באופן מיסתורי, נפש אחרת נכנסת לזירה זו של חיינו, שיחות מתפתחות, דעות נפגשות, משיכה מינית עלולה להתפתח... אנחנו יודעים שאין כאן באמת בעייה, או שלא אמורה להיות... אבל יש משהו, או לפחות נראה ככה... ואנחנו נשארים עם שאלה ענקית בנוגע למה אפשר לעשות, מכיוון שרוב הסיכויים שהבן זוג הנוכחי שלנו יאבד את העשתונות אם נספר לו על חוויתינו. והסתירה היא שהחוויה של האדם החדש הזה כל כך טובה. כל כך אמיתית. ולמרות זאת היא מאיימת להפר את האיזון של מה שאנחנו מכנים אהבה.

כששומעים לראשונה על אהבה שצומחת לה עם מישהו מחוץ למערכת היחסים הראשית, רוב האנשים בהתחלה לפחות, לא מגיבים בהינאה. יתכן מאד שהם לא יהיו מוצפים באושר ויגידו שהאהבה שלך לאדם האחר היא פשוט מקסימה.. בדרך כלל, בהתחלה, אנשים מגיבים בפחד – בדרך כלל, הפחד מאיבוד שליטה. וזוהי השליטה עלייה אנחנו מתבקשים לוותר כשאנו בוחרים בהינאה בזרועות פתוחות.

אם זה נכון מה שאני שומע, אז אנשים רבים שקראו מה שכתבתי עד עכשיו כבר מתחילים להילחץ. הרעיון לשחרר את בני הזוג שלנו נשמע אולי פרוע, הדבר האחרון שאי פעם נעשה. מראה בן הזוג שלנו, המאהב שלנו, בזרועותיו של אחר, עשוי לבעור בנו כגחלים לוחשות. אך אם לחדד את הנקודה, הנכונות לחוש באמת ברגשותינו ללא הכחשה או התנגדות היא צעד נועז כשלעצמו. שכן חלק כה גדול ממה שאנו מכנים אהבה הוא למעשה התנגדות והסתרת העצמיות שלנו, תפיסת בעלות על האחר ולכן התעלמות מהמציאות שלהם, והלקאה עצמית על כך שאנחנו לא מושלמים בגלל שאנחנו כאלה שתלטנים. לא ממש מה שהיית מכנה האור האלהי של החירות. אך אנשים רבים חשים שהחירות - מסוכנת.

עכשיו, מערכות יחסים מורכבות דיין גם בלי שנצרף עוד אנשים למשוואה. ובכל זאת, עושה רושם שהאנשים האחרים פשוט מצטרפים מאליהם. אנחנו מבחינים בהם בעולם מנוכר עד טירוף, שבו אנו חיים, במיוחד משום שהדרך בה אנו יוצרים מערכות יחסים היא מבודדת ביותר, בתקופה המשוועת כל כך לצורך בקהילה. כך שכאשר אנשים שאנחנו ממש מחבבים צצים במקומות העבודה או בתיבות האימייל שלנו ועוברים לדירה הסמוכה, כשאנחנו חשים בניחוח המיוחד שלהם ורוצים לצרף אותם לחיינו, לא סביר שזה משהו שנרצה להתנגד אליו או להסתיר מהעולם. הרי זה משהו אותו צריך לחגוג.

לאחר שנפקחנו למציאות, אנו עשויים לרצות להמשיך הלאה, להמשיך לחקור. עלינו להרשות לעצמנו להשתחרר לחופשי. וזה ידרוש עבודה. עלינו ללמד אנשים לאהוב אותנו בגלל מי שאנחנו. עלינו ללמוד לחוש הינאה כלפי אחרים - לחוש ולבטא אהבה כלפיהם בגלל מי שהם. זה לא קשה כמו שזה נשמע. והיציאה למסע הרבה יותר מושכת כשמבינים שכל הפחד וחוסר הביטחון שמתעוררים כשאהבה שנייה נכנסת לתמונה היו שם למעשה כל הזמן. מין רעלן שכרסם בנו בעולם צללים חשאי שתמיד רדף את מערכת היחסים. כששופכים אור על הנושא והרעלנים מתטהרים, ואנו נראים כמי שאנחנו, אנחנו יכולים להתחיל לחיות באמת.

אז דבר אחד שאפשר לסמוך עליו, אם אתם במצב בו אתם צריכים ללמד מישהו אחר הינאה, הוא שיתכן שיוכלו להבין את העובדה שעדיף להיות חי מאשר מת. והדרך היחידה בה הם יכולים לאהוב אותנו היא כשהם בחיים. זה אומר חופש של ממש. באמת שיבינו ויהיו מודעים ויאהבו אתכם, ולא את הדמות שהלבישו עליכם. ואתם צריכים ללמוד לאהוב אותם, ולא את הדמות שהלבשתם עליהם. זה לא קל. זה מאתגר. אבל זה אפשרי.

הינאה היא מושג שהגיח לאוויר העולם ממשהו שקרוי תרבות "הפוליאמוריה", פלח של החברה בו אנשים באופן גלוי ופתוח בוחרים יותר ממאהב\ת מחוייב\ת אחד\ת. בכזה סגנון חיים, די ברור שנדרשת עבודה ותשומת לב לקינאה, אולם בימיה הראשונים של התנועה הפוליאמורית, משהו אחר התגלה: ברגע שהייתה הבנה בנוגע לקינאה ולבבות נפתחו, רגשות עזים של חום, הנאה, והערכה הופנו כלפי הרעיון שבני הזוג שלנו יאהבו אחרים. במילים אחרות, האושר העילאי מהאהבה וההתרגשות המינית התפשטו באדווה של גלים קטנים. כאשר אנשים מפסיקים לעמוד על המשמר ופשוט מרגישים, כל כך הרבה עונג נהיה אפשרי - יותר משדימיינו אי פעם.

כמובן, עוד דברים עולים לעיתים, אלא שהם היו שם עוד לפני כן, ונדמה שהאהבה גורמת להם להשטף החוצה מאיתנו כך שנוכל באמת להיות חופשיים. והדברים האחרים האלו – התנגדות, כעס, חרדת נטישה, וכל השאר – חייבים להופיע על מנת לתת למערכת היחסים הזדמנות לקבל משוב של חיים. כאשר מטאטאים אותם מתחת לשטיח, הדברים האלו יכולים להזיק פי כמה.

לעבור דרכם ולצמוח זה תהליך. זה קל יחסית להתחרמן כשעדים לתשוקה או עונג של בן אדם אחר. זה מאתגר הרבה יותר לחיות עם ההשלכות שהחוויה הזו נוטה לגרום להן על מערכות היחסים שלנו, וזה חלק מההליכה הרגישה בה אנחנו מנהלים משא ומתן עם תחושת הבטחון שלנו ביקום. אנחנו לא רוצים לאבד את מי שיקר לנו כל כך, באם נאבד אותם לאדם אחר, או מפני שהם לא מסוגלים להתמודד עם הפחד שלהם לאבד אותנו.
אהבה, כפי שאנו לעיתים קרובות מגדירים אותה, נחשבת בדרך כלל למשחק בלעדי (אקסלוסיבי) ולאו דווקא כוללני (אינקלוסיבי). מישהו אוהב אותך ולכן הוא לא אוהב אף אחד אחר. אולם בסך הכל, אנחנו בדרך כלל נגיע להפסד, מפני שבביקורים הקצרים שלנו בעולם, במצב שכלי בריא, יתכן ונרצה לאהוב כל מי שהוגן ואמיתי, ולהחזיר אהבה לכל אלו שנגעו בליבנו, ולקרוא לזה בטחון ולא לשום דבר אחר. כי לחיות במצב מתמיד של פחד מאובדן ובגידה זה ממש לא בטוח; זה אפילו לא הבטחון שאנחנו טוענים שאנחנו מחפשים; זה מתכון בטוח לפראנויה מוחלטת, אבל באופן מוזר, ועצוב, קוראים לזה אהבה.

ולגבי מין – זה לא סוד גדול שאנשים רבים מדליקים אותנו. אולם זו רק הייתה "מוסריות עליונה" של, בואו נאמר, תנועות חברתיות, שעודדה את הרעיון שמלבד הטרוסקסואליות מונוגמית ומין למטרות רביה שום דבר אחר לא מותר. בעולם הזה, האם אנחנו צריכים לחיות לפי כללים עתיקי יומין שכאלו? ובכן, לא אם אנחנו כנים לעצמינו.

זה אכן נכון שאם אהוב של מישהו מקיים יחסי מין עם מישהו אחר, או אפילו רק מתקרב למישהו אחר, שאולי יבחר להיות עם האדם הזה ולא איתך. וזוהי אפשרות שנצטרך לעמוד מולה לא משנה מה. חיים בדרך ההינאה מביאים זאת לפני השטח שם נוכל להתבונן ולעבוד עם זה.

אך זכרו שיותר מבדרך כלל, אין שום קשר בין קינאה לזה שבן\ת הזוג של מישהו באמת מקיימ\ת יחסי מין או חולק\ת אהבה עם מישהו מחוץ למערכת היחסים. העניין הוא שמדמיינים את הפחד מהאובדן. אנחנו יכולים לקנא פשוט מהרעיון או חשד למשהו, או לקנא בפנטזיות של בן\ת הזוג, ואפילו באהבה שהיא\הוא חולק\ת עם עצמו\ה. במערכות יחסים רבות אנשים מפסיקים לאונן (וליצור אומנות או מוסיקה או ללכת לטיולים ממושכים ביער) משום שאלה מתפרשים כאיום על ידי בן\בת הזוג. ואלו אינם חיים.

הינאה לוקחת אותנו לשלב הבא ומעבר. מדובר על להעריך את בני הזוג שלנו בתשוקות, החלומות, והמשאלות שלהם והמסע האישי שלהם לאהבה-עצמית. מדובר בלהיות אמיתיים, ולקחת חלק במערכות יחסים כאנשים אמיתיים.

ואיך נגיע לשם?

התחילו בלהגיד את האמת. זה מה שאנחנו צריכים בכל מקרה. שיתוף באמת הזו השוכנת בליבנו, המהות של ההוויה שלנו, אמור להיות הסיבה בגללה התקרבנו ונקשרנו לבן אדם האחר מלכתחילה. זה חשוב להגיד את האמת בעדינות, בבהירות וללא הפחד או הכוונה מ\לפגוע באדם האחר, אבל גם מבלי לעצור את עצמינו. אז, מכיוון שאנחנו תובעים את זכות הלידה של האהבה, אנחנו חייבים לאהוב אותם דרך התגובות והריאקציות שלהם. זוהי מחויבות עימה עדיף להכנס לתוך המצב הזה. ואנחנו חייבים לאהוב את עצמינו דרך התגובות שלהם, כלומר, לא להרגיש אשמים לגבי מי שאנחנו. לכן הקשיבו בזהירות, ותנו לבן\ת זוג להיות הבעלים של רגשותיהם.

אנחנו חייבים להיות מוכנים לשים אהבה – אהבה אמיתית, לה אני קורא הינאה – מעל כל מערכת יחסים נתונה. לכן אנחנו חייבים, ברמה זו או אחרת, להיות מוכנים לשחרר את המערכות יחסים בהם אנחנו לא יכולים להיות חופשיים, אם מה שאנחנו מחפשים הוא החופש להיות מי שאנחנו. לא מדובר כאן רק במין ומגע וחיבה; מדובר כאן בטיולים הרגליים ההם ביער והציורים האלה שאף פעם לא יוצא לצייר והסיפורים הקצרים שאף פעם לא נכתבים. זה קשור ללא לחיות איפה שאנחנו רוצים ולא ללכת אחר כל החלומות האחרים שלנו. זה הכל קשור לאותו נושא, ואני כל פעם נדהם מחדש לאן ההקבלה בין חופש מיני לכל החופשים האחרים יכולה להגיע. וחופש משמעו ששינוי הוא אפשרי; מעצם הגדרתו - חופש מוביל לשינוי.
במסגרת של מערכת יחסים סגורה בה עניינים אלו עולים, חשוב להשאר ממוקדים על אהבה עצמית. אהבה עצמית היא הבסיס לכל אהבה גם ככה. אם התהליך של מערכת היחסים שלכם מתקדם לעבר הינאה, יתכן מאד שתשימו לב לכך שיחסי מין עם שותפכם העיקרי מעולם לא היו לוהטים יותר. במודעות לפוטנציאל לשינוי, אנחנו נוטים להעריך את מה שיש לנו אפילו עוד יותר. אז תהנו מהחוויות המשופרות הללו, ואל תצפו לזה שהן תיפסקנה כל עוד אתם באמת כנים, מכיוון שכנות מובילה לאינטימיות, ואינטימיות היא פתח מצוין לתשוקה ארוטית.

אולם אהבה עצמית היא אמצעי עוצמתי ויוצא מן הכלל בתהליך הזה. אני מציע שתאוננו ביחד, כל אחת\ד בתורה\ו, בלי לגעת. זה יכול ממש לעזור כשבני הזוג שניהם מוכנים לעבוד ולהתמודד עם משבר של קינאה מפני שניתנת תמונה מאד בהירה שבן\בת הזוג שמולינו הוא עצמאי ונפרד מאיתנו מבחינה מינית. כמו כן זוהי דרך קלה לראות עצמאות מינית ואת היופי שבה. תנו לאנרגיה הארוטית שלכם ושל בני הזוג לשטוף מעליכם את הפחד, את חוסר ההרמוניה, את הכאב, ואת חוסר הבטחון אותם פעם כיניתם בשם אהבה.

הרגישו, אם אתם יכולים, כמה ארוטית חווית קינאה יכולה להיות. כשאתם מרגישים קינאה, שחו לתוך ליבת החוויה. עודדו את בן או בת הזוג לעשות את אותו הדבר. עזרו להם אם אתם יכולים. ישירות בעומק ארוע הקינאה יש ליבה משולהבת של תשוקה ארוטית. יתכן ותופתעו כמה טוב זה יכול להרגיש, ואם אתם מגיעים לשם, אתם יכולים להיות בטוחים שאתם עושים צעד ישר לתוך הינאה.

דבר אחרון – או בעצם ראשון – בקשו עזרה. דברו עם חברים שמבינים אתכם, כאלה שאתם יודעים שלא יעודדו אתכם לשקר בנוגע לרגשות שלכם, או ישפטו אתכם בגלל שבחרתם להיות כנים. אם אתם בדרך רוחנית כלשהי, בקשו מהמורה הפנימי שלכם עזרה. אם אתם קוראים למורה הזו\ה אלה, אלוהים, הרוח הקדושה, מלאכים או כל שם אחר, הדרך היחידה בה הסוכנות הרוחנית מגיבה היא אם נפתח את הדלת. התנועה מקינאה להינאה היא אחד המסעות הרוחניים הישירים ביותר שיש, מפני שאנחנו לומדים כל כך הרבה ממה שדרכים רוחניות מנסות ללמד: אהבה ללא תנאי, כניעה, סלחנות, חופש, בטחון, והכי חשוב, לאהוב בצורה בה "הרוח" אוהבת אותנו: בצורה שווה את כולם. יתכן שלאהוב בדרך זו, הוא בעצם השיעור הרוחני היחידי שיש.

אנחנו יודעים שאנו חיים בתרבות שמושתתת על עקרון המוסר באופן נוקשה, מה שמעודד אותנו להתכחש ליצירתיות, אהבה, והנאה בכל פנייה בחיים. רק העובדה לכשעצמה, בה אנחנו מוכנים ומעיזים לגלות את התגובות, רעיונות, תשוקות, רגשות, ומציאויות לגבי המיניות של מישהו אחר היא אתגור רציני למוסר והשתלטנות האלו. לעשות זאת מחוץ לגבולות של מערכת יחסים של אחד-על-אחד זה אפילו נועז יותר, אולם נראה שלרוב האנשים זה פשוט בלתי נמנע. ‏
Comments