סִיפּוּר פּוֹנפּוֹנָאִים מאת קלאוד מ. שטיינר | תורגם ע"י אופק און-בר לכבוד טיול הליכה חופשית בגן עדן באוגוסט 2009.  איור מאת בארי און-בר
פעם אחת, די מזמן, משפחה אחת עם שני ילדים חיה לה באושר. בשביל להבין כמה מאושרים הם היו עליכם להבין איך התנהלו הדברים באותם ימים. אתם מבינים, בימים המאושרים ההם, כל אחד קיבל "שקיק פונפונאים1" קטן עוד כשנולד. בכל פעם כשמישהו הושיט את ידו לתוך השקיק הוא היה שולף פונפונאים ונותן. היה ביקוש רב לפונפונאים משום שכל פעם שמישהו קיבל אחד זה גרם להם להרגיש חמים ונעים מכף רגל ועד ראש. באותם ימים היה קל מאד לקבל פונפונאים. בכל פעם שלמישהו התחשק, הוא היה יכול לבוא אליך ולומר, "בא לי פונפונאים" ואז הייתם מכניסים את ידכם לתוך השקיק ושולפים פונפון אחד בגודל כף יד של ילד. ברגע שהפונפון נחשף לאור השמש הוא היה מחייך ופורח לפונפונאים חמים וגדול, ופרוע-שיער. אם הייתם מניחים פונפונאים על ראש, כתף, או חיק של מישהו - הפונפונאים היו מתכרבלים ומצטנפים ונצמדים לגוף שלו וגורמים לו להרגיש טוב מכף רגש ועד חוש. אנשים היו מבקשים אחד מהשני פונפונאים בכל עת, ומכיוון שהיו נותנים אותם חופשי, לא הייתה שום בעייה לקבל מספיק מהם. תמיד היו מספיק בשביל להעביר מאחד לשני, וכך כולם היו מאושרים והרגישו חמים ונעים רוב הזמן.  פטרייה פונפונית (אכילה) יום אחד, מכשפה2 קר-לב שהכין תרופות וכמוסות לאנשים חולים הרגיש מתוסכל כי כולם כל כך מאושרים ומרגישים טוב ואף אחד לא קונה את הכמוסות והתרופות שלו. המכשפה היה פיקח מאד ותיכנן תחבולה זדונית ביותר. בוקר יפה אחד כשהאם שיחקה עם ילדתה, המכשפה התגנב לאב ולחש באוזנו. "תראה תראה כמה פונפונאים היא נותנת לילדה. אתה יודע, אם היא תמשיך ככה, אז הם פשוט יגמרו ולך לא ישאר!" האב היה המום. הוא פנה למכשפה ושאל, "האם מה שאתה מתכוון להגיד לי זה שבשקיק שלנו לא יהיו פונפונאים בכל פעם שרק נושיט את היד?". והמכשפה השיב, "לא, בוודאי שלא, וברגע שהם נגמרים, זהו זה. אין לך יותר." ועם זה המכשפה עף משם על מטאטא, תוך יללות וצחקוקים מהדהדים. האב הפנים את המסר והתחיל לשים לב בכל פעם שהאם נתנה פונפונאים. הוא נעשה מודאג ביותר כי אהב מאד את הפונפונאים שנתנה ולא רצה לוותר עליהם. הוא חשב שזה בוודאי לא מוצדק שהאם מבזבזת את כל הפונפונאים שלה על הילדים ואנשים אחרים. הוא התחיל להתלונן או לזעוף פנים בכל פעם שראה אותה נותנת פונפונאים למישהו אחר, ובגלל שהיא אהבה אותו מאד, לעיתים קרובות היא הפסיקה לתת פונפונאים לאנשים אחרים, ושמרה את רובם בשבילו. הילדים שמו לב לזה והחלו גם הם לאמץ את הרעיון שאסור לתת פונפונאים בכל פעם שמישהו מבקש או שלמישהו מתחשק. גם הם נעשו חששנים וזהירים מאד. הם הסתכלו בהוריהם מקרוב ובכל פעם שהרגישו שאחד ההורים נותן יותר מדי פונפונאים לאחרים, הם קינאו והתלוננו ולפעמים אפילו נכנסו לכריזה. ולמרות שתמיד מצאו פונפונאים כשהושיטו את ידם לתוך השקיק הם התחילו להרגיש אשמה בכל פעם שנתנו אותם, ולכן עשו זאת פחות ופחות ונהגו בהם יותר ויותר בקמצנות. לפני בוא המכשפה, אנשים היו נפגשים בקבוצות של שלושה, ארבעה, או חמישה ולא היה אכפת מדי מי נותן פונפונאים למי. אחרי שהמכשפה הגיע, אנשים התחילו להתברזג3 ולשמור את כל הפונפונאים שלהם אחד לשני, באופן בלעדי. כשאנשים שכחו לרגע להיזהר ופשוט נתנו פונפונאים לכל אחד, הם התחילו לדאוג, כי ידעו שמישהו ככל הנראה ינטור להם טינה על כך ששיתפו בפונפונאים שלהם בצורה מופקרת. אנשים התחילו לתת פחות ופחות פונפונאים, והרגישו פחות חמים ופחות נעים. הם התחילו להצטמק ולנבול ולפעמים, אנשים אפילו מתו ממחסור בפונפונאים. אנשים הרגישו יותר ויותר גרוע, וגם הלכו למכשפה יותר ויותר, כדי לקנות כמוסות ותרופות אפילו שלא נראה שהן באמת עוזרות. ובכן, המצב היה ממש חמור. המכשפה הזדוני שצפה בכל המתרחש לא רצה באמת שהאנשים ימותו (הרי אנשים מתים לא קונים כמוסות ותרופות), לכן נרקמה לה תחבולה חדשה. 1969© הזכויות לסיפור באנגלית a warm fuzzy tale שמורות לקלאוד סטיינר. 2009© הזכויות לתרגום שמורות למתרגם (באישור המחבר). | כל
אחד קיבל, ללא תשלום, שקיק שהיה מאד דומה לשקיק הפונפונאים אלא שהשקיק הזה
היה קר לעומת שקיק הפונפונאים שהיה חמים. בתוך השקיק של המכשפה היו
קוֹצוּנָנִים4. הקוצוננים האלה לא גרמו לאנשים להרגיש חמים ונעים; הם גרמו להם להרגיש קוצניים ומצוננים במקום. אבל הקוצוננים היו יותר טובים מכלום והם כן עזרו בלמנוע מהגב מלהצטמק.
 ואז, מנקודה זו והלאה, כשמישהו ביקש פונפונאים, אנשים שדאגו שמא יגמר להם המלאי היו משיבים: "אני לא יכול לתת לך פונפונאים, אבל האם תרצה קוצוננים במקום?" לפעמים, שני אנשים היו הולכים זה לקראת זה, חושבים שאולי הפעם יקבלו פונפונאים, אולם אחד מהם היה משנה את דעתו ומפה לשם יצא שהיו נותנים זה לזה קוצוננים במקום. אז בסופו של דבר אנשים לא מתו יותר אבל אנשים רבים היו עצובים והרגישו מאד קוצניים ומאד מצוננים. המצב הסתבך מאד מאז בוא המכשפה משום שהיו פחות ופחות פונפונאים בסביבה ופונפונאים שפעם היו בנמצא חופשי כמו אוויר, הפכו למשהו בעל ערך גבוה ביותר. זה גרם לאנשים לעשות כל מיני דברים בשביל להשיג פונפונאים. אנשים שלא יכלו למצוא שותף נדיב לחיים היו צריכים לקנות את הפונפונאים שלהם והיו צריכים לעבוד שעות ארוכות בשביל להרוויח את הכסף. אנשים מסוימים הפכו ל"אהודים במיוחד" והשיגו פונפונאים רבים מבלי שיצטרכו לתת דבר חזרה. אנשים אלו היו אז מוכרים את הפונפונאים לאנשים "לא אהודים במיוחד" שהיו צריכים אותם בשביל להרגיש שיש טעם לחיות. תופעה נוספת הייתה שהיו אנשים שלקחו קוצוננים - שהיו זמינים חופשי בכל פינה - וציפו אותם בפלומה כך שהם נראו כמעט כמו פונפונאים. הפונפונאים המזויפים האלה היו למעשה פונפונים מפלסטיק, והם גרמו לצרות נוספות.  קיפודן מצוי למשל, שני אנשים או יותר היו נפגשים ונותנים אחד לשני חופשי פונפוני פלסטיק. הם ציפו להרגיש טוב, אבל יצאו משם בהרגשה רעה במקום. זה בילבל את האנשים מאד והם לא הצליחו להבין שהקוצניות והצינון שהם מרגישים נובעים מזה שקיבלו פונפוני פלסטיק רבים. אז המצב היה מאד, מאד מדכא והכל התחיל מזה שהמכשפה בא וגרם לאנשים להאמין שיבוא יום, בזמן הכי פחות צפוי, בו יושיטו את היד לתוך שקיק הפונפונאים שלהם ויגלו שאין שם עוד. לא מזמן, אישה צעירה עם ירכיים רחבות, הגיעה לארץ העצובה הזו. נראה היה שהיא לא שמעה על המכשפה ולא דאגה שמא יגמרו לה הפונפונאים. היא נתנה אותם חופשי, אפילו בלי שיבקשו. התושבים קראו לה, "האישה הנאה5" והביעו מורת רוח לגביה משום שהיא נתנה לילדים את הרעיון שלא צריך לדאוג שמא הפונפונאים יגמרו. הילדים אהבו אותה מאד מפני שהרגישו טוב בסביבתה ובהשראתה התחילו לתת פונפונאים כל אימת שרק התחשק. תופעה זו גרמה למבוגרים להיות מודאגים מאד. כדי לגונן על הילדים מלהפסיד את כל הפונפונאים שלהם, הם העבירו חוק. החוק הפך כל נתינה שלוחת רסן או ללא רשיון של פונפונאים - לעבירה פלילית. אולם לילדים רבים לא נראה שאיכפת; ולמרות החוק המשיכו לתת זה לזה פונפונאים מתי שרק התחשק, ובכל פעם שביקשו. ומשום שהיו הרבה מאד ילדים, כמעט כמו מספר המבוגרים, זה נראה שיתכן ויש סיכוי לילדים ולדרכם.  האם המבוגרים יצטרפו לאישה הנאה ולילדים ויתנו סיכוי לכך שתמיד יהיו די והותר פונפונאים לפי הצורך? האם ייזכרו בימים אותם ילדיהם מנסים להחזיר כשפונפונאים היו בשפע כי אנשים נתנו חופשי? המאבק התפשט על פני הארץ, וסביר שהוא מתרחש בדיוק היכן שאתם גרים. אם אתם רוצים, ואני מקווה שכן, אתם יכולים להצטרף, על ידי נתינה חופשית ובקשה של פונפונאים, ובזה שתהיו הכי אוהבים ובריאים שרק תוכלו להיות. * * *
הערות המתרגם:
|
|
|
