סיכום קורס קיץ 2010 מבט אישי רז לוי

home 

 

"כבר בשעות הבוקר נוצרה שורה של אנשים בפיג'מות לבנות מול שולחן ההרשמה. משגמרו להירשם ולשלם נכנסו בעלי התלבושות המשונות לאולם הספורט  וברצינות גמורה, ללא חיוך ובריכוז רב, חזרו שוב ושוב על סדרת תנועות שנראתה כמו ריקוד מודרני המבוצע ללא מוסיקה. אחר-כך, כשנראה היה שלמוביל הקבוצה נמאס מהריקוד הוא הורה למתאמנים להתחלק לזוגות ומכאן והלאה הם עסקו בתרגילים שונים ומשונים, החל מהליכה איטית אחד אל מול השני ועד לנפנופיי זרועות פראיים תוך כדי פתיחת כפות הידיים וסגירתן. אחד הולך השני בורח, אחד דוחף השני מושך, אחד מסתובב והשני מפריע לו בסיבובו, התנהגות משונה של חבורה מוזרה. 

ומשונה שבעתיים הייתה דרכו של מי שנראה כמנהיג החבורה, איש לא צעיר שצחק בכל פעם שאישה קטנה השליכה אותו אל הרצפה, ובכן אותו אדם שנחשב בעיניי האחרים כמורה ובעל סמכות הסתובב בין המתאמנים שהתאמצו בכל כוחם למלא אחר הוראותיו וביקש מהם שוב ושוב להפסיק להתאמץ, להפסיק להשתמש בכוח ולהשתחרר. באופן אבסורדי מתאמנים שנראו חלשים ועייפים יותר מהאחרים נחשבו לבעלי מיומנויות לחימה גבוהות יותר בעיני אותו מורה..."

 

כך בוודאי היה מתאר אותנו לחבריו איש זר אם היה נקלע בבוקר יום ראשון למכללת דוד ילין, אבל לנו, חברי KDS ישראל, לא נראה העניין משונה כלל ועיקר.

אין זה אימון הקיץ הראשון , וזאת   לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את גלדיס וברנרד מתיה, ומכיוון שכך ניתן בהחלט לומר שאימון זה שנגמר זה עתה הוא חלק ממסורת המסמלת את התבססותו של הדוג'ו ושל שיטת KDS   בישראל.

כל אחד מארבעת האימונים בני שלוש השעות התחיל ונגמר בקאטה ג'ין, המתאפיינת בשימוש רב בפלג הגוף העליון: מעברים מאויצוקי לגיאקוצוקי תוך שמירה על פוזיציית רגליים יציבה, סדרה של סיבובים בקיבאדצ'י ופתיחת הזרוע לאורקן השואב כוחו מפתיחת הגב ולבסוף עמידה בקיבדאצ'י יציב וביצוע אויצוקי והגנות כפולות, האופייניות לשלושת קאטות הג'יי, שתנועת פלג הגוף העליון ושחרורו כנגד יציבות הרגליים מספקת להן כח.

בדרכם האופיינית פירקו בני הזוג מתיה את הקאטה לגורמים וגורמי גורמים ובסדרה של תרגילי זוגות ניסו ללמד אותנו את השימוש בפלג הגוף העליון כמו שמופיע בקאטה. עיקר הקושי היה, כרגיל, להשתחרר מהרצון להפעיל את שרירי הכתפיים והזרועות כמקור הכח של התנועה ולהתמקד בתנופות הנוצרות מהנעת פלג הגוף העליון כולו כיחידה אחת שתנועת האגן וחיזוק הרגליים מצטרפות אליה והופכות את ההתקפה או הגנה לבעלת עוצמה גבוהה יותר.

בנוסף להתמקדות בפלג הגוף העליון תרגלנו גם את עניין הגברת המשקל הנובעת מתוך שחרור והמושג המוכר "מרפקים כבדים" היווה חלק בלתי נפרד מהתרגול.

את האימון תיבל ברנרד בסיפורים על סנסיי הארדה, ההיסטוריה של הקראטה ופרשנות פיסיקאלית של תנועות הגוף, וכמובן נפילות חוזרות מול ההגנות של גלדיס והרבה הומור.

שניים מתוך ארבעת האימונים היו מעורבים ושניים אחרים התנהלו בשני אולמות במקביל כשבאחד מתקיים אימון גברים עם ברנרד ובאחר אימון מעורב עם גלדיס.

באחד מאותם אימונים מעורבים עמדתי מול גלדיס בעמידת הסיום של איוצוקי כשהיא מניחה את ידה על ידי כאילו סיימה גדנבאריי. מולי עמדה אשה קטנה שמשקלה פחות ממחצית משקלי אבל על האויצוקי שלי נשען גדנבאריי שמשקלו רב מנשוא וכשהיא צירפה תנועת גוף קטנה הושלכתי הצידה בכח רב והבנתי לעומק את דרכו של ברנרד להתעופף מול ההגנות שלה.  

כמו הקורסים הקודמים  גם הקורס הזה היה מהנה והשאיר אצל המתאמנים נקודות רבות למחשבה ועבודה, אבל חשיבותו של הקורס, בעיניי, גדלה אף מעבר לידע שנצבר בו ואסכם זאת בשלוש נקודות:

ראשית האווירה, אווירה נעימה של חיפוש משותף של יכולות ודרכי התפתחות. אווירה של שיתוף פעולה ועבודה עם בני-זוג ולא "עמידה מול יריבים". אווירה נעימה שנוצרה סביב עניין משותף אצל אנשים השונים זה מזה בהשקפותיהם ובאורח חייהם. בישראל 2010 אין הדבר מובן מאליו והלוואי שהיה מתקיים בעוצמה זו גם במקומות אחרים.

שנית, האתגר הגדל עם הידיעה. עניין זה שדיברתי עליו עם אחדים מחברי הקבוצה בסוף הקורס, מדהים בכל פעם מחדש. מסתבר שככל שאנחנו לומדים יותר ככה אנחנו מבינים יותר שעוד ארוכה הדרך לשלמות התנועה ומכאן האתגר להמשיך וללמוד, להמשיך ולהתאמן!

ולבסוף, השפה. שפת KDS. החל מהאימון הראשון עם גלדיס וברנרד הסתבר לנו שוב שאנחנו מדברים שפה משותפת. אין לKDS  ספר הוראות המחייב את הדוג'ואים השונים ברחבי העולם ובכל זאת הדברים שמביאים אתם ברנרד וגלדיס מצרפת, כמו אלו שמביאים אתם טוני לימה וחבריו מבריטניה אינם זרים לנו. הקורס הזה, כמו הקודמים, הינו המשך ישיר של דרך עבודתנו עם מייקל ויהודה במשך השנה ומהווה חיזוק לכך שאנחנו מדברים באותה שפת תנועה ופועלים מתוך הגיון משותף בחקר אומנות הלחימה.

קרב עתיק בין איש לאויבו התגלגל והפך לשפה של קירוב לבבות ועניין משותף לבני עמים ולאומים שונים,  מלחמה בין יריבים הפכה לעיסוק אומנותי בין שותפים, ולנו חלק בכך!

 

  

 

 

 

    

 

 

 

 

    

 

Comments