כלכלה יהודית 

אתיקה יהודית כלכלית

שיקולים הלכתיים וערכיים בהשקעות

שלמה אישון

שיקולים ערכיים בהשקעות

בשנים האחרונות הולכת וגוברת בעולם התופעה בה משקיעים שוקלים גם שיקולים ערכיים ולא רק שיקולים פיננסיים בהשקעותיהם. המדובר בעיקר בשיקולים של שמירה על איכות הסביבה, שמירה על זכויותיהם של העובדים ומידת המעורבות החברתית של החברות בהם משקיעים.

אחד הביטויים לתופעה זו היא יוזמתם של ארגון "מעלה" והבורסה לנ"יע ליצור את "מדד מעלה", הכולל את כל החברות שהינן בעלות מדיניות של אחריות חברתית והנכללות במדד ת”א 100. מדד זה בוחן שישה תחומים מרכזיים של אחריות תאגידית: איכות סביבה, אתיקה בעסקים, זכויות אדם וסביבת עבודה, מעורבות בקהילה, ממשל תאגידי ודיווח חברתי סביבתי (ראו עוד באתר מעלה).

בהקשר לכך ראוי לציין גם את דרישתו של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון מהמוסדות הפיננסיים, להתחשב בהשקעותיהם במידת הנזק הסביבתי שגורמים המפעלים השונים (ראו במדריך להטמעת ניהול סיכונים סביבתיים בתהליך קבלת החלטות השקעה, בהוצאת משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה). הסיבה להתחשבות היא גם פיננסית – החשש שגופים הפוגעים בסביבה ייקנסו בסכומים גבוהים על ידי המחוקק באופן שיפגע במשקיעים בהם, אך גם ערכית – "המייחסת לגופים מוסדיים, כבעלי מניות ובעלי חוב, תפקיד מרכזי בפיקוח על חברות, לרבות בתחום הסיכונים הסביבתיים" (שם, עמ' 5).

שיקולים הלכתיים בהשקעות

גם ההלכה מחייבת את האדם לבדוק את השקעותיו לא רק בהיבט הפיננסי. איסור "לפני עיוור לא תתן מכשול" אוסר על אדם לגרום לכך שאחר יעבור עבירה – גם כאשר הוא עצמו אינו מבצע אותה באופן ישיר (שו"ע יו"ד קנא א). אין ספק כי השקעה או הימנעות מהשקעה של גופים מוסדיים גדולים בחברות, משפיעה באופן ישיר על פעילותן של אותן חברות, ועל כן, אם מדובר בחברות העוברות על איסורים, היא תהיה אסורה באיסור של "לפני עיוור לא תתן מכשול".

יתירה מזאת. גם השקעה קטנה של אדם פרטי בחברה העוברת על איסורים עלולה להיות אסורה. אמנם ברור שהימנעותו של היחיד מההשקעה לא תשפיע על פעילותה וחוסנה הכלכלי של החברה, ועל כן מסתבר שלא יהיה בכך איסור של "לפני עיוור" מן התורה, אך עדיין עלול להיות בכך איסור דרבנן של "מסייע ידי עוברי עבירה", האוסר גם סיוע כזה שניתן היה לעבור את העבירה גם בלעדיו (תוספות שבת ג ע"א ד"ה בבא).

איסור נוסף שעלול להיות כרוך בהשקעה בחברות העוברות על איסורים הינו אסור ההנאה מרווחים שהופקו כתוצאה מעבירה. אמנם בעניין הנאה מחילול שבת, נפסק להלכה (שו"ע או"ח שיח, א) כי מותר לאחרים שלא חללו שבת ליהנות מתוצאות העבירה, אף אם נעשתה במזיד, מיד עם צאת השבת. אך כאשר מדובר בשותף בעסק – הדבר שונה, וכפי שכתב הגרי"מ פינשטיין: (שו"ת אגרות משה או"ח א צא): "והיתר שיש בשותפות עם עכו"ם שיתנו שלהעכו"ם יהיה שכר השבת ולהישראל יהיה שכר יום אחד כנגדו, אין להתיר בישראל שמחלל שבת, כיון שנהנה ממלאכת הישראל דעל ידי זה נתרצה שיהיה להשומר שבת יום אחד מימי החול".

הערכים הנתפסים כיום כערכים הראויים לעידוד, כגון שמירה על איכות הסביבה, הגנה על זכויות העובדים, ומעורבות חברתית, נחשבים גם על פי ההלכה כערכים שיש להגן עליהם, אלא שעל כך מוסיפה ההלכה מצוות ואיסורים נוספים ובראשם שמירת השבת ואיסור ריבית.

בקרת השקעות על פי ההלכה

אכן, בשונה מהשיקול של הגנת הסביבה, שכאמור לעיל יש לו גם היבט פיננסי, המחוקק אינו מכיר בהיבט הפיננסי שיש להשקעה בחברות שאינן עוברות על איסורים הלכתיים. לכן הוא אינו מאפשר לשקול שיקולים הלכתיים בבחירת ההשקעות השונות, אם כי הוא כן מאפשר פיקוח הלכתי הקובע את המסגרת שבתוכה רשאי הגוף המנהל את הכספים לשקול שיקולים פיננסיים בהשקעותיו.

שתי דרכים עקרוניות ניתן להציע בכדי להבטיח שכספו של אדם לא ישמש למטרות אסורות. הדרך האחת, היא דרכו של בד"ץ העדה החרדית, אשר נמנע לחלוטין מהשקעה במניות ומשתמש במקומם בכלים פיננסיים אחרים המצויים כיום לרוב, כדוגמת תעודות סל, אופציות וכדו'. באמצעות שיטה זו הוא מצליח להגיע לתשואה דומה לזו המושגת על ידי החזקת המניות האסורות אך בלא להחזיק בהם בפועל. הדרך השניה היא ביקורת הלכתית על פעילות כל חברה שנסחרת בבורסה כדי לוודא שהיא פועלת על פי ההלכה.

היתרון בשיטה הראשונה, שהיא חוסכת את הצורך לעקוב אחר פעילותה המדויקת של כל חברה, ועל כן מבחינה הלכתית זו השקעה מהודרת.  אלא, שדרך זו מהווה פתרון הלכתי טוב ליחיד ואין בה משום פתרון לכלל הציבור, וזאת משלש סיבות:

ראשית, לא ניתן לצייר מצב בו הציבור כולו נמנע מלהשקיע במניות. הימנעות מהשקעה במניות לא תאפשר גם את השימוש בתעודות הסל הצמודה לאותן מניות, וממילא ברור ששיטה זו סומכת מראש על כך שאחרים שאינם מקפידים על שמירת המצוות ישקיעו גם במניות האסורות.

שנית, כפי שהבאנו לעיל, המשקיעים, ובעיקר הגופים הגדולים שבהם, מחזיקים בידם עוצמה רבה. עצמה זו ניתן לנצל לא רק בכדי להבטיח מניעת זיהום אוויר, אלא גם בכדי להבטיח מניעת חילולי שבת או איסורי ריבית. השקעה בכלים פיננסיים עוקפים, אף אם תפתור את הבעיה ההלכתית של המשקיע, אין בה בכדי להביא לצמצום האיסורים בחברות. נהפוך הוא, החברות רואות שמבחינת המשקיעים אין כל הבדל בין מניות חברה העוברת על איסורים לחברה המתנהלת על פי ההלכה, שהרי את מניות שתי החברות אין קונים, ובמקביל קונים תעודות סל המורכבות ממניותיהן של שתיהן.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה שיהיו כאלו שיהיו מעוניינים להשקיע דווקא במניות ולא בכל דרך אלטרנטיבית – וגם להם יש צורך לתת פתרון טוב על פי ההלכה.

אכן, כפי שהבאנו לעיל, מן הבחינה ההלכתית שיטתו של בד"ץ העדה החרדית מהודרת ועל כן ברור שבכל מצב בו אין אלטרנטיבה אחרת ניתן וראוי "לעקוף" את בעיית ההשקעה במקומות אסורים על ידי שימוש בכלים פיננסיים שאינם כוללים החזקה בפועל של מניות. אך במקביל יש לפתח את הדרך השניה שתאפשר להשקיע גם במניות בלא חשש איסור, ואולי אף ליצור מדד הלכתי של חברות הנכללות בת"א 100 – בדומה ל"מדד מעלה".  מכון כת"ר מנהל בעת האחרונה דיונים ופגישות בסוגיה עם הגופים השונים הנותנים הכשר להשקעות, תוך התייעצות עם מו"ר הרב יעקב אריאל והרב זלמן נחמיה גולדברג, ואנו מקווים שבעתיד הקרוב נוכל בע"ה לצאת עם בשורה בכיוון זה.

הרב שלמה אישון הוא ראש מכון כת"ר לכלכלה עפ"י התורה ורב מזרח העיר רעננה

המאמר פורסם במוסף צדק של מקור ראשון