טרופת הדעת - Причинна



טרופת הדעת





טרופת הדעת Причинна

שיר אוקראיני

מילים: טאראס גריגורוביץ' שאבצ'אנקו

עברית מאוקראינית: אנטון פפרני

לחן: דנילו יאקוביץ' קרוּזָ'אנִיבסקי

שירה: איזי הוד

עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז

 

גוֹנֵח דְנְיֶיפְּר, שׁוֹאֵג הַשֶׁצֶף

וּבְיִלֶלָת רוּחוֹת פְּרוּעוֹת

הָעֲרָבוֹת כּוֹרְעוֹת עַד קֶצֶף,

גוֹאִים גָלִים דְמוּיֵי גְבָעוֹת.

 

וּבַמְרוֹמִים שוֹטֵט הַסַהַר,

בֵּין הֶעָבִים אוֹרוֹ כָּבָה.

וּכֶדוּגִית בִּפְרוֹץ הַסַעַר,

הוּא צָף לֶרֶגָע וֶטָבַע.

 

בַּכְּפָר אִישׁ לֹא פָּתַח עוֹד שַׁעַר,

קְרִיאָת הַגֶבֶר לֹא עָלְתָה,

עֵץ הַמֵילָה חָרַק בַּיַעַר

לֶקוֹל יַנְשׁוּף בָּעֲלָטָה.

 

Реве та стогне Днiпр широкий

Слова: Тара́с Григо́рович Шевче́нко

Музыка:  Дани́ло Я́кович Крижані́вський

 

 Reve ta stohne Dnipr shyrokyi,

Serdytyi viter zavyva,

Dodolu verby hne vysoki,

Horamy chvylyu pidiyma.

 

I blidyi misyac' na tu poru

Iz chmary de-de vyhlyadav,

Nenache choven v synim mori,

To vyrynav, to potopav.


Shche treti pivni ne spivaly,

Nichto nide ne homoniv,

Sychi v hayu pereklykalys',

Ta yasen raz u raz skrypiv.


הערות שכתב איזי הוד:

השיר: "הדניפר האדיר", הוא אחד משיריו הרבים והמפורסמים של המשורר הלאומי האוקראיני טאראס שאבצ'אנקו והאחד אשר התפרסם כל כך עד אשר נחשב לשיר עם...המשורר והמתרגם הישראלי ממוצא אוקראיני, אנטון פפרני, למד ותרגם לעברית רבים משיריו של המשורר טרס שאבצ'אנקו. אנטון פפרני סיפר, שהכיר בלימודיו היסודיים את שיריו האנטישמים ושנא אותם ואת המשורר שאבצ'אנקו...מאוחר יותר למד על מחאותיו הרבות שאבצ'אנקו כנגד המאמרים האנטישמיים שפורסמו בעיתונות השמרנית האוקראינית, במאה ה-18 וה-19, תקופה בה חי שאבצ'אנקו [1814-1861] ושינה את דעתו ואף תרגם רבים משיריו לעברית, לכבוד 200 שנה להולדתו של המשורר האוקראיני. השיר בנוי מתשעה בתים שכתב שאבצ'אנקו בשנת 1837 במסגרת בלדה ארוכה יותר שכתב בשם: "סיבה [סיבתיות, נסיבתיות]" [Cause-Причинна] זו בלדה רומנטית, המתארת סערה על פני נהר הדנייפר, הסוער אף הוא...נערה מטיילת בחורשה שליד גדות הנהר הגועש, מחכה לקוזאק שלה ומגדת עתידות שהיא פוגשת "מסיבה" את דעתה שלא לטרוח יתר על המידה, כי הוא יצא לרכיבת טיול שממנה ספק עם יחזור בכלל...והקוזאק כן חוזר ומוצא את נערתו מתה מצער, ובצערו אף הוא מת...חברים ובני הכפר כורים להם את קברם ונימפות הדנייפר מרחפות אז מעליהם...שני הבתים הראשונים של השיר "הדנייפר הגועש" הם תאורי נוף הדנייפר בתמצית, מתוך הבלדה "סיבה". בבית השלישי, שני משפטים, האחד מתייחס לקוזאק אשר חזר וממהר לנערתו בתקווה שתפתח לו את שער ביתה וזה לא קורה כי היא מתה: בַּכְּפָר אִישׁ לֹא פָּתַח עוֹד שַׁעַר, והשני, מתייחס למותו של הקוזאק שיותר קולו לא ישמע עוד: קְרִיאָת הַגֶבֶר לֹא עָלְתָה...השיר הוא מעין הימנון אוקראיני, והוא מושר בעמידת דום של הזמרים והקהלים הנוכחים...המלחין האוקראיני: מיקולא וויטאלייבץ' ליסנקו כתב לשיר הזה לחן אחר....אנטון פפרני ציין מספר תובנות הקשורות לתוכן השיר: [1] שלושת הבתים הראשונים של הפואמה הולחנו כשיר נפרד והפכו לאחד משירי הזמר הנערצים ביותר באוקראינה. [2] קול קריאת התרנגול. הכפריים נהגו להקיץ עם קריאת התרנגול לפנות בוקר. [3] מֵילָה [עץ]: סוג במשפחת זיתיים המונה כמה עשרות מינים, רובם עצים נשירים [Fraxinus]...

קישור לשיר בשפת המקור:

Link to the song in the original language

 
Реве та стогне Днiпр широкий

תרגומו של אנטון פפרני לפואמה "טרופת הדעת

" של טאראס שאבצ'אנקו:

טאראס שֶׁאבְצֶ'אנְקוֹ

9.03.1814 – 10.03.1861

תרגום מאוקראינית: אנטון פפרני

 

טרופת הדעת

Причинна

 

גונח דנייפר, שואג השֶׁצף[1]

וביללת רוחות פרועות

הערבוֹת כורעותעד קצף,

גואים גלים דמויי גבעות.

 

ובמרומים שוטט הסהר,

בין העבים אורו כבָה.

וכדוגית בפרוֹץ הסער,

הוא צף לרגע וטבע.

 

בכפר איש לא פתח עוד שׁעַר,

קריאת הגבֶר[2] לא עלְתה,

עץ המֵילה[3] חָרק ביַער

לקול ינשוף בעלטה.

 

 

 

 

בשעה כזאת בלַיל

בירכתי החורֶש – 

מה משחיר על שׂפת המים, 

מה מלבין בחושך? 

בת המים מחפשֶׂת 

אולי אֶת אמהּ או 

מחכָּה לעובֵר אורַח, 

כדי לדגדג למוות? 

לא בת המים – העלמה

כאן בדד פוסעת. 

טרופת דעת היא, ומה 

עושָׂה – אינה יודעת.

כה הידעונית עשתה:

פֶן תתגעגע –

תשוטט לה בחורשה,

חרֶש תחכֶּה לה 

בלילות לאהובהּ – הוא 

אשתקד הלך עוד, 

לה הבטיח כי ישוב. 

אי דרכו נשלחת? 

אולי מת, ולא במשי 

כוסו העיניים[4] 

ואין עלמה שֶׁאת פניו

תשטוף בדמעה היא.

אֶת עיניו נקַר העיט, 

בשׂדות נֵכר נותרֶת 

גופתו, ודאי אכלוה 

מזמן חייתו טרֶף. 

העלמה  - שווא מִדי לַיל 

בדד משתרכת, 

לא ישוב עוד חום עיניים,

גם לא יברך עוד.

לא תתיר אֶת צמתהּ היא, 

לא תחבוש מטְפחת, 

לא תשכב לה במיטה היא –  

תירדם בשַׁחַת[5]!

 

 

 

הרי מנת חלקהּ. אֵל עליון בשמיים! 

מדוע פקדתהּ פורענות איומה?

על אהבתהּ? על שום שאהַבה היא 

אֶת הקוזק? חוס-נא על היתומה!

אֶת מי היא תאהב? ללא אימא ואבא

בודדה כציפור בארץ זרה. 

שכנים רשעים ילעגו לה להבא. 

הו,  תן-נא מזל לה, לצעירה.

יונה לא אשְׁמה שיונהּ היא אוהבת,

יונהּ לא אשַם שהרגוֹ העקָב? 

הומָה היא, עוגמה בנפשהּ הדואבת, 

עורגת לו, עפה, מחפשת לשווא. 

אך טוב ליונה: ממריאה היא לתכלת, 

תשאל אֶת האֵל אֵי היון עכשיו. 

אך אוי ליתומה – אֶת מי היא שואלת 

היכן אהובהּ? בעולם היא בוחלת.

ומי יגלה אִם סוסו משקה הוא 

בדנובה? בחורש לישון הוא שכב?

וייתכן שאותה הוא שוכח, 

כי כבר באחרת מזמן מאוהב. 

לו וכנפי עיט היו למיוסרת, 

הייתה מוצאת אותו מעבר לים: 

הוא חי? אז תחנוק היא אֶת האחרת, 

הוא מת? הייתה נחה בקברו לעולם. 

לבהּ האוהב – בבדידות נפצע הוא 

מה נתן לו האֵל, למה הוא סובל? 

לחיות לא רוצָה, לא רוצָה אֶת הצער, 

"בּכי לךְ!" כה אומר לה לבהּ הקובל. 

אלי הטוב! כך הרי כרצונךְ קבעתָּ, 

זוהי מנת חלקהּ, גורלהּ שנתתָּ!

 

 

 

עוד בודדה, כמו נאלמה היא,

שקע גם דנייפר בדממה: 

עבים גירשה מהשמיים

הרוח, ונחה בתנומה.

ובמרומים זוהר הסהר, 

מציף אורו גדה ויער, 

הכול שָׁקט, הכול שותק. 

לפתע צפו מהמים 

בָּנות לרוב, בקול צוחק

קראו: "השמש בשמיים!

נא-נתחמם (הן עירומות,

מהאצות כל הצמות).

 

................................................

 

"כולכן כבר כאן?" אִמן שואלת

נסעד יחדיו ונטייל – אט

דוּמם בקני הסוף נפסע-נא

וזמֶר שיר יחדיו נישא-נא.

 

 

 

רְעש! רְעש!

ריח קש, קש!

הוי,אמי, הוי ארורה היא,

בלי טבילה אותי קברה היא.

 

 

 

סהר, סהר! 

בוא, יקירנו! 

נא האר, נא רד אלינו: 

יש קוזק פה, ראה-נא בוא, 

טבעת כסף על אצבעו; 

יפהפה, צעיר, עדין הוא,

אמש בחורשה גילינו.

טוב אורךָ, כיצד נשפך הוא,

טוב לנו איתו באחו.

כל עוד עפות מכשפות,

נא האר עוד. מי הלַך שָׁם,

מי בכר דרַך ברחש?

 

 רְעש! רְעש!

ריח קש, קש! 

הוי,אמי, הוי ארורה היא, 

בלי טבילה אותי קברה היא."

 

 

 

פתאום בצחוק רועם פרָצו –

הדהד החורש ורָעד.

כאחוזות דיבוק הן רצו

אֶל האלון: אין אף אֶחד.

התעשתו, עמדו, הביטו –

איזו צללית עוברת

על הגזע, מטפסֶת

מעְלה עַד צמרֶת?

זוהי העלמה ההיא

שכאן ששוטה לה.

הרי לכם, איזו צרה

הידעונית עשתה לה. 

על הבד עמדה דוּמם,

אוי ללבה, נצבט הוא!

לצדדים מבט שלחה

וירדה לה מטָה. 

סביב האלון בנות המים

ארבו בדממה, אֶת 

האומללה תפסו 

ודגדגו למוות.

עוד זמן ביפי פניה

הן לטשו עיניים.

שמעו פתע: קוקוריקו!

וברחו למים.

שָׁר צפצף העפרוני

הנוסק לשׁחַק. 

בצמרת קוקייה 

קראה לעת שַׁחר. 

שָׁר לו הזמיר בחורש, 

האור מתלקח.

במזרח כבר החורֵש

בשירו פוצח.

שְׁחור החורש על המים –

הפולנים עברו פֹה.

התלים מעל דניפרו –

קוזקים נקברו פֹה.

נשבה הרוח, בעלווה

האוושה עוברת.

ישֵׁנה כאן העלמה

בשולֵי הדרֶך.

אֶת קריאות הקוקייה

כבר אינה שומעת.

לשְנות חייה שנותרו[6]

ספירה לא יודעת.

 

 

 

ובינתיים מהחורש

הקוזק נוסע.

נושא אותו סוס שחור,

בקושי פוסע.

"התייגעתָּ, ידיד!

היום ננוח שְׁנינו.

קָרב הבית, העלמה

תשַׁחר פנינו.

ואולי היא מסבירה

פנים לאחר?

הזדרז סוסי רֵעי,

דְהר, פֶּן נאחר."

משתרך לו סוס עייף,

מועד בכל צַעד.

ואֶת לבו של הרוכב

המרירות פוצעת.

"הִנה אלון רחב צמרת.

אלי שבשמיים!

זאת היא. חיכתה ונרדמה

יונה קלת כנפיים!"

מסוסו קָפץ, אליה

רץ: "אלוהיי!" בדחילו

מנשק אותה, קורא לה.

דבר לא יועל לה!

"לעולם לא נתראה עוד,

לעַד לא נשיח!" 

בכה, ובגזע האלון 

אֶת ראשו הטיח!

 

 

 

הולכות לקצור כל בנות הכפר עִם

מזמור שירן, קולן ענה: 

כיצד יצאו לקרב טטארים,

כיצד האֵם בירכה אֶת בנהּ.

פתאום – אלון, עלווה רוחשת. 

עומד הסוס, ובדממה 

שוכבים ללא תנועה בדשא 

שָׁם הקוזק והעלמה.

אותם רצו רק להפתיע

וחרֶש התגנבו אט-אט,

אבָל רָאו פתאום: מתים הם;

אז נבהלו, בָרחו מייד.

 

 

 

התאספו הידידות

בבכייה מתייפחת.

התאספו החברים, 

חופרים קברים ביחד. 

והכמרים נשאו נִסים,

פעמונים הריעו.

לפי המנהג את השניים 

למנוחות הביאו.

שני קברים בשׂדה שיפון – 

אך מי ראשו שומט פה? 

האִם יהיה מי שישאל

על שום מה הם מתו?

על קברה של העלמה

מורן אדום נטוע.

על קברו של הקוזק – 

תדהר ואשוח.

באה הלוֹם הקוקייה

נושאת את קולהּ היא.

בא הזמיר, ועל קברם

שָׁר בדְמִי הליל.

שָׁר, נוגה, ומצפצף 

לסהר שזורח 

עת בנות המים מטיילות 

יחדיו לאור ירח.

 

 

1837, סנט-פטרבורג

Причинна

1837

 

 

 

[1] שלושת הבתים הראשונים של הפואמה הולחנו כשיר נפרד והפכו לאחד משירי הזמר הנערצים ביותר באוקראינה.

[2]קול קריאת התרנגול. הכפריים נהגו להקיץ עם קריאת התרנגול לפנות בוקר.

[3]מֵילָה (עץ): סוג במשפחת זיתיים ( המונה כמה עשרות מינים, רובם עצים נשירים (Fraxinus

[4]טקס הקבורה המסורתי שהיה מקובל אצל הקוזקים, היה נהוג לכסות את המת במשי אדום. ראה גם את התיאור בפואמה "היידמקים", הפרק "גונטה באומן".

[5]בור, קבר. בהשאלה – אבדון, שאול.

[6]מנהג עממי: השואל "קוקייה, קוקייה, כמה שנים נשאר לי לחיות?" סופר את קריאותיה המסמלות את שנות החיים שנשארו לו עד יום מותו.