תכול המטפחת

תכול המטפחת Синий платочек



תכול המטפחת
מילים: יקוב גאליצקי
תרגום: אברהם שלונסקי
לחן: יז'י פטרסבורגסקי
שירה: איזי הוד
עיבוד וביצוע מוזיקלי: מאיר רז


טוהר ותכול המטפחת
לטף ורוך של היד את אז אמרת לי "לא, לא אשכח עוד את פגישתנו לעד"
ויהי, היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
גז ועבר החלום
תמו הקור והדלף
תכלת ואור מסביב
בוקר ושמש, לילה ואמש
אלף כוכבי האביב
ויהי, היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ונתגשם החלום

הערות והארות לשיר אשר הובאו ע"י צבי גלעד (גרימי) מעין גדי:

על תולדות השיר 'תכול המטפחת':

השיר נכתב בפולין בשנת 1939 . מלים ארתור טור, מנגינה יז'י פטרבורסקי.

שמו בפולנית 'המטפחת הכחולה' או 'מטפחת כחולה קטנה'.

שר אותו הזמר המפורסם מיאצ'סלב פוג.

http://dadcaptain.livejournal.com/25878.html

עם פרוץ המלחמה ברח פטרסבורסקי עם תזמרתו – תחילה לאזור הכבוש בידי הרוסים ואח"כ לברית המועצות. התזמורת התמקמה במינסק ושם פעלה.

בשנת 1940 נתן פטרסבורסקי את המנגינה של 'מטפחת כחולה פשוטה' ליעקב (קובה) גאליצקי (גולדנברג) וזה כתב לה מלים ברוסית.  מלותיו של גאליצקי אינן תרגום הטקסט הפולני של טור. נשמר השם 'המטפחת הכחולה', סמל לאהבה ונאמנות. את השיר ביצעה איזבלה יורייבה.

http://video.yandex.ru/users/lari-lira/view/1322/

בשירונים רוסיים רבים רשומים בצוותא שני מחברים למלות השיר: יאקוב גאליצקי ומיכאיל מאקסימוב. שירונים מסויימים מציינים את גאליצקי בלבד, אחרים את מאקסימוב בלבד. שירונים אחרים רושמים את השמות: י. גאליצקי, פ. גרמאן ומ. גארקאבי כמחברי המלים (ביחד).

באביב 1942 לייטנאנט מיכאיל מאקסימוב , עיתונאי בעיתון קדמי של חיל האויר, כתב מלים חדשות למנגינת השיר ופגישה מקרית בין הזמרת קלאבדיה שול'ז'נקו לבין מאקסימוב איפשרה לה להיות המבצעת הראשונה של הוואריאנט המלחמתי. קלאבדיה שול'ז'נקו עצמה העידה על נסיבות הולדת השיר: "מטפחת כחולה - זהו שיר שהכרתי בעבר, אך מעולם לא ביצעתיו. והנה, באחת מהופעותיי בפני חיילים בחזית וולקוב (ליד לנינגראד - הע' העורך) באביב 1942 ניגש אליי לייטנאנט צעיר מחיל האוויר ואמר לי: 'הנה מלים חדשות שחיברתי לשיר ידוע. אם יצירתי זו מוצאת חן בעינייך, אולי תשירי זאת'. הלייטנאנט הזה היה הטייס מיכאיל מאקסימוב".

השיר במלותיו של מאקסימוב בפי קלבדיה שולז'נקו הפך להיות אחד השירים המכוננים של 'המלחמה הפטריוטית הגדולה'. חיילים הסתערו על האויב בקריאה: "זא רודינא, זא סטאלינא, זא סיניי פלאטוצ'ק" למען המולדת, למען סטאלין, למען המטפחת הכחולה.

http://www.youtube.com/watch?v=VWSlJwP_xaE

צריך לציין: השירים דומים, אך לא זהים. המוטיב העיקרי בהם הנו הפרידה מהאהובה, המטפחת הכחולה והגעגועים אליה.

 

השיר העברי 'תכול המטפחת', נכתב בידי אברהם שלונסקי בעקבות מלות השיר של יאקוב גאליצקי. השיר הושר לראשונה מעל בימת תיאטרון המאטאטא בהצגה 'שי לחייל' בשנת 1944, מפי טובה פירון והוקלט לראשונה מפיה, בשנת 1945. מאז הוקלט השיר בפי אמנים ולהקות.

בכל ההקלטות שנעשו מאז ההקלטה הראשונה ועד ההקלטה הנוכחית של איזי הוד, שובשו המלים המקוריות במקומות רבים. ההקלטה הנוכחית נאמנה להקלטה המקורית של טובה פירון.


לקראת ההקלטה המסחרית, בוצעו בטקסט השיר שינויים רבים. קשה להניח, כי מישהו היה מרשה לעצמו לשנות את השיר עד כדי כך, כעבור זמן לא רב מכתיבתו ועל פניו של המחבר החי, אלא אם כן היה זה המחבר עצמו.

ניתן להבין מדוע נדרשו השינויים. השיר המקורי רחוק מלהיות מושלם וקרוב לודאי שבמחשבה לאחור, שלונסקי לא היה מרוצה ממנו.

שיר שמושר על הבמה, מרגע שהושר, הוא מתנדף ואיננו, אך כשבאים להטביע את פרי רוחך בבקליט, נוצר מסמך לדורות ואינך יכול להרשות לעצמך איכות של כתיבה חפוזה.

 

במקור נקרא השיר  'המטפחת הכחולה'  והמלים הן: 'טוהר וכּחול למטפחת'.

במקום זה כותב שלונסקי: 'טוהר ותכול המטפחת'.

'כחול למטפחת' הוא תאור ישיר של תכונת העצם הגשמי, המטפחת,

בכתבו 'תכול המטפחת' הופך שלונסקי את המטפחת מחפץ, לסמל,  סמל של אהבה טהורה, שהרי תכלת, הצבע שבטלית ובדגל הלאומי, הוא הצבע המתאים ביותר לסַמֵל טוהר.

 

שינוי קטן שני, אבל בעל משמעות גדולה: 'פגישותינו' הפך ל'פגישתנו'.

כיצורי אנוש, איננו זוכרים ואיננו מסוגלים לזכור לעד את כל פגישותינו עם אהובינו; את כל הסרטים והפלאפלים וכו' וכו',   אבל אנחנו בהחלט זוכרים לעד (בפרספקטיבה של חיי אנוש), את הפגישה הראשונה, האחת והיחידה, הפגישה המכוננת, בה התחיל הכל.

 

לשורה השניה, הוסיף שלונסקי ו' החיבור בהתחלה: 'ואנו נפרדנו פתאום'.   ההברה הנוספת נדרשת על מנת לקיים התאמה עם המנגינה. בגירסת ההצגה נדרשת סינקופה לפני המלה 'אנו'.

עתה מתייחס שלונסקי למצב האהוב/ה לאחר הפרידה: בטקסט המקורי, הם נשארים במצב של חיפוש ותהיה;

היכן האהבה ? לאן ואיך זה נעלם החלום הגדול ?    בטקסט המתוקן הם מתעשתים.  בכל זאת התקופה היא תקופת מלחמה ואיננו יכולים להרשות לעצמנו ללכת לאיבוד בעקבות אהבתנו שנקטעה.  היתה אהבה, נפרדנו בעל כרחנו, אין ברירה –  משלימים עם המציאות, מבינים ש'גז ועבר החלום', וממשיכים.

 

השורה השלישית בבית השלישי, נכונה מבחינת החריזה אבל התקבולת הניגודית – (בוקר ושמש מצד אחד מול לילה וכוכבים מצד שני), אינה מצויה בשורה זו והיא מושגת ומובנת רק כשממשיכים לשורה הרביעית, בה 'מתגלים' הכוכבים, שהם כאן המקבילה ל'שמש'.

שלונסקי פותר את הבעיה בצורה מבריקה: הוא מוותר על החריזה 1-3  (דלף – אלף) לטובת חריזה פנימית בשורה השלישית (שמש - אמש) והוא מחליף את משמעות השמש מגרם שמים (מקביל לכוכבים) למשמעות של אור (מקביל ל'אמש', שהוא אפלה). הוא משלם כאן מחיר – ניתוק ההמשכיות בין השורה השלישית לרביעית, שנוצר ע" החזרה על המילה 'אלף' בסוף השורה השלישית ובהתחלת השורה הרביעית.

 

הביטוי 'ושוב היום' בתחילת הבית הרביעי יצר לשלונסקי שתי בעיות.  כוונת המשורר היתה לומר, שקרה המקרה הטוב ונפגשנו שוב ביום מימים. (יתכן שהכל קרה לפני שנים רבות).   לבטא רעיון זה בביטוי 'ושוב היום' הוא פחות מדחוק. 'ושוב היום', בפרוש אינסטינקטיבי, אומר לנו שהפגישה ארעה ממש היום, ביום בו אני, הזמר, שר לכם את השיר.

בעיה נוספת: ראינו ששלונסקי נאלץ להוסיף ו' לפני 'אנו'  בבית השני, על מנת להתיישר עם המנגינה.

'ויהי היום' מאפשר להוסיף את הו' הזאת. אחרי 'ושוב היום' אין העברית מתירה להוסיף את הו' לפני 'אנו'.

חזרה על הביטוי 'ויהי היום', פתרה לחלוטין את שתי הבעיות ואף העצימה את הקשר בין שני חלקי השיר.

סוף סוף היה שלונסקי מרוצה.

פרטים נוספים, באתר זמרשת:

http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1551&artist=1320