שירת רחל‎ > ‎

הלך נפש

               
הֲלָךְ נֶפֶשׁ
מילים:רחל
שירה: איזי הוד
לחן, עיבוד ונגינה: מאיר רז 
הֲלָךְ נֶפֶשׁ
לא. ד. גורדון
הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,
דָּעַךְ הַיוֹם.
זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים
וְהָרֵי רוֹם.
סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת
מֶרְחָב אִלֵּם;
הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,
שְׁבִילִי שׁוֹמֵם...
אַךְ לֹא אַמְרֶה פִּי הַגּוֹרָל,
גוֹרָל רוֹדֶה,
אֵלֵךְ בְּגִיל לִקְרַאת הַכֹּל,
עַל כֹּל אוֹדֶה!


תרגום מעברית ע"י נילי בן - יחזקאל ואֶמי

Nili Ben-Yehezkel and Emi – Translation from Hebrew
 

State of mind
The day became darker,
The day faded away
Heavens and high mountains
were covered with muffled gold.
Around me open fields were darkened
A voiceless space;
My path went far – my lonely path,
My desolate path ….
But I will not defy my destiny,
Tyrannical destiny,
And face it all with joy, 
Be thankful for it all!


הלך נפש




הלך נפש

בשנת 1911, רחל עברה ללמוד חקלאות ב”חוות העלמות" של חנה מייזל, שהוקמה ליד המושבה כינרת ובשנת 1913, ביוזמתה של חנה מייזל, יצאה רחל ללמוד "אגרונומיה" באוניברסיטת טולוז שבצרפת

א.ד. גורדון, הוא שהכריע בין התלבטויותיה הרבות של רחל, בהסכימו על יציאתה ללימודים אלה, על אף שראה בכך נטישה של עבודת האדמה בארץ ישראל, שנראתה אז חשובה יותר מהשכלה פורמאלית

מנהיגי חלוצים רבים אחרים, לא סלחו לה על כך

בשובה לארץ, בשנת 1919 [בתום לימודיה ואחרי שהות נוספת ארוכה ברוסיה, לאחר תום לימודיה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, שם טפלה בילדים ובחיילים, נדבקה וחלתה בשחפת] רחל מקדישה לגורדון, את השיר: "הלך נפש". רחל מעידה על עצמה כזו, שתלך לקראת גורלה, בלי להמרות את פי גורלה ובגיל תלך, למרות היות הגורל, רודן

באותה עת, מחלתה לא הייתה מכשול לחייה [חלתה בשנת 1919 והשיר נכתב עוד לפני פרסומו הראשון, בשנת 1920] וזה לא הווה אז, את ה"גורל" לקראתו הלכה

ומהו ”גורלה"?, כנראה, להיות תמיד יוצאת דופן

רחל הייתה יוצאת דופן ובמידה לא מעטה אף "סנובית". זה הפריע לה ל"התחבר" לחברה בה חייה, למרות שהחברה "חפשה אותה". רחל אף האשימה את עצמה בכך וסבלה מכך. זה גורלה והיא חשבה שזה אף גורלו של א. ד. גורדון ולכן הקדישה לו את השיר

השיר נכתב בתאריך מוקדם, לא ידוע והתפרסם לראשונה בעיתון, בשנת 1920 ובשנת 1927, בספרה: "ספיח"...