שירת רחל‎ > ‎

בבדידותי

בִּבְדִידוּתִי הַגְּדוֹלָה

מילים:רחל
שירה: איזי הוד
לחן,עיבוד ונגינה: מאיר רז
בִּבְדִידוּתִי הַגְּדוֹלָה, בְּדִידוּת חַיָה פְּצוּעָה
בִּבְדִידוּתִי הַגְּדוֹלָה, בְּדִידוּת חַיָה פְּצוּעָה
שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת אֶשְׁכַּב.  אַחֲרִישׁ.
הַגּוֹרָל בָּצַר בְּכַרְמִי אַף עוֹלֵלוֹת לֹא הוֹתִיר.
אַךְ הַלֵּב הַנִּכְנָע סָלַח.
אִם הַיָּמִים הָאֵלֶּה אַחֲרוֹנֵי יָמַי הֵם –
אֱהִי-נָא שְׁקֵטָה,
לְבַל יַדְלִיחַ מִרְיִי אֶת כָּחֳלוֹ הַשָּׁקֵט
שֶׁל שַׁחַק – רֵעִי מֵאָז.
 


תרגום מעברית ע"י נילי בן - יחזקאל ואֶמי

Nili Ben-Yehezkel and Emi – Translation from Hebrew

 

In my intense loneliness, the loneliness of a wounded beast  
I lie down for hours. In silence.
Destiny harvested my vineyard without leaving even young grapes.
But the yielding heart forgave.
If these days are my last days –
I have to be quiet,
Not letting my revolt to pollute the serene blue
Of heaven – my friend ever since.



בבדידותי הגדולה

רחל לא ציינה את תאריך כתיבת השיר. השיר פורסם בשנת 1927, בספרה הראשון: "ספיח"

המשפט החשוב המעיד על כוונותיה בשיר הוא:

...שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת אֶשְׁכַּב. אַחֲרִישׁ...

את זה, הייתה רחל יכולה לעשות, בביתה או בבית חולים

אכן, לאחר נדודים בין צפת לירושלים, היא משתכנת בחדר, ברחוב בוגרשוב 5 בתל-אביב [בלינסון מצא עבורה את הדירה, אך רחל שילמה את הוצאותיה בעצמה, מתמלוגים שקבלה, מפרסום שיריה]. רחל מסתגלת בקושי לחיי העיר, אמנם הבדידות בדירתה נכפתה עליה, אך רחל העדיפה אז להתבודד. בשירים שנכתבו ברובם בתל-אביב, ב"בדידות של חיה פצועה", היא חווה שוב את כאב הניתוק מדגניה המהול באשמה עצמית. ורחל כותבת:

...לְבַל יַדְלִיחַ מִרְיִי אֶת כָּחֳלוֹ הַשָּׁקֵט

שֶׁל שַׁחַק – רֵעִי מֵאָז.

"רעי", שכחלו כה בוהק, הוא לא אחר מאגם הכנרת [ודגניה לידו] ואותו נזהרת רחל מלהדליח [להעכיר]

ראה, שרחל בחרה להתרפק על ימי האושר ההם, ליד הכנרת, בדגניה ואולי לתקן במשהו את תחושותיה, באשר לסיום המכוער של פרשת דגניה