צוואה - Заповіт

 

צוואה


Заповіт  צוואה

שיר אוקראיני 

מלים: טאראס גריגורוביץ' שאבצ'אנקו

לחן: שיר עם, או: גורדי פאבלוביץ' גלאדקי

עברית מאוקראינית: אנטון פַּפֶּרְנִי

שירה: איזי הוד

עיבוד, נגינה, עריכה והקלטה: מאיר רז

 

כְּשֶׁאָמוּת, עַל תֵּל קְבוּרָה לִי

מְנוּחָה הָכִינוּ,

בְּמֶרְחַב עַרְבוֹת מוֹלֶדֶת

כָּאן, בְּאוּקְרָאִינָה.

בְּמֶרְחַב עַרְבוֹת מוֹלֶדֶת

כָּאן, בְּאוּקְרָאִינָה.

 

כָּל שָׂדֶה רְחַב-יָדַיִם,

גַּם כָּל צוּק וָסֶלַע

בָּה אֶרְאֶה, אֶשְׁמַע אֵיךְ דְּנְיֶפְּר

אֶת מֵימָיו נוֹשֵׂא לוֹ.

בָּה אֶרְאֶה, אֶשְׁמַע אֵיךְ דְּנְיֶפְּר

אֶת מֵימָיו נוֹשֵׂא לוֹ.

 

כְּשֶׁיִּשָּׂא מֵאוּקְרָאִינָה

לְיָם הַתְּכֵלֶת

דַּם אוֹיְבֵינוּ, אָז אַמְרִיא לִי

מֵעַל הַר וָעֵמֶק –

דַּם אוֹיְבֵינוּ, אָז אַמְרִיא לִי

מֵעַל הַר וָעֵמֶק –

 

וְאַרְקִיעַ לָרָקִיעַ

לִזְבוּל הַשָּׁמַיִם –

אֶתְפַּלֵּל שָׁם, אַךְ עֲדַיִן

אֵין אֵל לִי בַּשָּׁמַיִם.

אֶתְפַּלֵּל שָׁם, אַךְ עֲדַיִן

אֵין אֵל לִי בַּשָּׁמַיִם.

 

נָא קִבְרוּנִי וְזִכְרוּנִי–

קִרְעוּ אֶת כְּבָלֵינוּ

וּבְשֶׁפַע דָּם צָרֵינוּ

קַדְּשׁוּ חֵירוּתֵנוּ.

וּבְשֶׁפַע דָּם צָרֵינוּ

קַדְּשׁוּ חֵירוּתֵנוּ.

 

בְּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי-חוֹרִין

גְּדוֹלָה, מְאֻחֶדֶת,

נָא-בָּרְכוּנִי, שְׁמִי הַזְכִּירוּ   

בְּמִלָּה אוֹהֶדֶת.

נָא-בָּרְכוּנִי, שְׁמִי הַזְכִּירוּ   

בְּמִלָּה אוֹהֶדֶת.

 

שירים עבריים: סתיו נוגה, בגאון ישא נהר מימיו, זמרשת.


Заповіт

Слова: Тара́с Григо́рьевич Шевче́нко                            Музика: Народная песня,                                                   Горди Павлович Гладкий


Як умру, то поховайте

мене на могилі,

серед степу широкого

на вкраїні милій:

Щоб лани широкополі

і дніпро, і кручі


було видно, − було чути

як реве ревучий!

Як понесе з україни

у синєє море

кров ворожу... Отойді я

і лани і гори


Все покину, і полину

до самого бога

молитися... А до того

я не знаю бога.

Поховайте та вставайте,

кайдани порвіте


і вражою злою кров'ю

волю окропіте.

І мене в сім’ї великій,

в сім’ї вольній, новій,

не забудьте пом’янути

незлим тихим словом!

1845

 

השיר חובר בפריאסלאב,  5.12.1845, תורגם ע"י אנטון פַּפֶּרְנִי, לרגל 200 שנה להולדתו של המשורר טאראס שאבצ'אנקו.

 

הערות שכתב צבי גלעד [גרימי]:

 "צוואה" הוא שיר לאומי אוקראיני, שני בחשיבותו רק להימנון הלאומי. כתב אותו ב 1845 טאראס שאבצ'אנקו, הנחשב למשורר הלאומי האוקראיני.

בעברית נכתבו למנגינה זו 'סתיו נוגה ניבט בחלונות' ו 'בגאון ישא נהר מימיו'.

סתיו נוגה ניבט בחלונות

בגאון ישא נהר מימיו

הערות שכתב איזי הוד:

טארס שאבצ'אנקו נפטר לפני כמאתיים שנים ונחשב למשורר לאומי של אוקראינה עד היום...שאבצ'אנקו נחשב תקופה ארוכה אנטישמי, אך מחקרו של אנטון פפרני, משורר ישראלי/אוקראיני הוכיח ההפך, שאבצ'אנקו כתב הרבה נגד האנטישמיות. את הפואמה "צוואה" כתב טאראס שאבצ'אנקו, לאו דווקא לפני מותו בשנת 1861, אלא בשנת 1845, כאשר חלה בדלקת ריאות, אז מחלה מאד קשה גם בגיל 31, כאשר חלה. הפואמה אף הוקדשה לרופאו, חברו של שאבצ'אנקו, שסעד אותו בתקופת חוליו זה. "צוואה" נחשבת להימנון השני של אוקראינה אחרי ההימנון הרשמי: "אוקראינה עדיין לא מתה". השיר פורסם בספרות רק בשנת 1859, בספרון שירים מיוחד ומעניין של "שירי פושקין ושאבצ'אנקו"...יותר משישים מלחינים כתבו לחנים לשיר הזה והמוכרים ביותר הוא הלחן של המלחין: מיקולה לישאנקו למקהלה, שבוצע לראשונה בשנת 1868. הבס האוקראיני הנפלא: בוריס גמיריה ביצע את הלחן ההיסטורי של המלחין: גורדי גלאדקי " "Hordiy Hladkyבשנת 1960. אך אחרי 200 שנה הלחן קיבל את ההגדרה המכובדת של שיר עם. שאבצ'אנקו נקבר לאחר מותו בסנט. פטרסבורג, ולאחר מכן, בהתאם לבקשתו בשירו: "צוואה" הועבר לקבורה באוקראינה...על הימים בהם כתב שאבצ'אנקו את שירו סופר כך: בחודש אפריל 1845 היה חורף גשום קר ונשבו רוחות עזות, שאבצ'אנקו שעבד אז כארכיאולוג נאלץ לנסוע הרבה בין הכפרים והערים של אוקראינה לצורך מיפוי כנסיות ומנזרים עתיקים ומבנים מיוחדים לצורך שימורם. באחד הבקרים הגשומים והמקפיאים במיוחד עזב שאבצ'אנקו את הכפר בו לן באותו הליל אל כפר אחר, ולאחר הצהריים חזר בחזרה חולה מאד והובהל לבית החולים. לפתע כנראה מעלית חום, ראשו נסער, הא ביקש נייר ועפרון והחל לכתוב שירים בזה אחר זה. כעבור מספר ימים, מצא חברו הקרוב שהיה רופא, כי התפתחה בריאותיו של שאבצ'אנקו דלקת ריאות. בעת ההיא מעטים שרדו מחלה זו. המחלה נמשכה חדשים ובדצמבר אותה שנה מצבו של שאבצ'אנקו היה ממש ללא תקווה. הוא היה שרוע במיטה נקייה בחדר נקי ונוח, עיניו נשואות לשמיים והוא מלמל על שעותיו האחרונות, על עתידה של אוקראינה ועמה על הדנייפר שראה בדימיונו עולה באש ובהגיע יום חג המולד, דצמבר 25, 1845, הוא כתב את הפואמה "צוואה". שאבצ'אנקו היה איש בריא וצעיר אז ושרד את המחלה, שבועיים לאחר כתיבת השיר חזר לעבודתו הארכיאולוגית...השלטון האוטוקראטי דאז באוקראינה ראה בשיר סכנה, במיוחד לאחר שהתפרסם כל כך, קודם מיד ליד ואחר כך בספרון שירים משולב של פושקין ושאבצ'אנקו. שאבצ'אנקו הואשם בהסתת ההמונים נגד השלטון ונידון לעשר שנות גלות. בשובו, היה כבר תשוש וחולה וסבל כך עד מותו. השיר הפך להימנון שני באוקראינה ושרים אותו בעמידה, וקברו הקבוע הוא על גבעה רמה מעל נהר הדנייפר ואנדרטה ענקית הוצבה מעליו...


קישור לשיר בשפת המקור

Link to the song in the original language

Заповіт (Як умру, то поховайте) - Сумська обласна філармонія