אודות איזי About Izzy

  

 

 

מוזר לספר על עצמי...

תולדות חיי, אינם בהכרח חשובים. אילולי פגשתי בדרכי, בחיים צור ובמאיר, חיי היו רגילים למדי:

נולדתי בירושלים, את ילדותי ביליתי בגן הילדים של "עדה", מול "בית החינוך לילדי עובדים בצפון" שברחוב "לסל" בתל-אביב. למדתי בבית הספר היסודי "בית החינוך לילדי עובדים בצפון" ובבית הספר "הר-נבו" בתל-אביב.

בגרתי בבית הספר החקלאי "עיינות", סמוך לנס-ציונה וסיימתי לימודים גבוהים בפקולטה לחקלאות ברחובות ובבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

לכן, אני גם אגרונום וגם רופא.

הייתי "גולני-קרבי" בנערותי וקצין רפואה בכיר במילואים בבגרותי. עבדתי בחקלאות, ברפואה, בהוראה ובמחקר ו...ניגנתי בחלילית, במפוחית פה, בגיטרה ו...שרתי.

כל חיי שרתי ואני ממשיך לשיר. 

אני "צפוני", אך גדלתי "על כפית ברזל וצלחת פלסטיק", אני "אשכנזי", אך אני שר רומנסות ספרדיות בשפת לדינו.

במהלך חיי, בכיתי הרבה, צחקתי הרבה והמשכתי לשיר. היה קשה אך היה מרגש - ומרגשים במיוחד הם ילדי: ניר (רופא), שחר (פיסיקאי) והיום גם יעל רעייתו , עודד (כימאי) ורעייתו עדי וסיוון-בת הזקונים (רופאה וטרינרית) וגיל הנשוי לה ולאחרונה אופיר (בת שלוש שנים) ואריאל (בת 6 חדשים),  בנותיהן של עדי ועודד ו"מרגשת-העל" היא: רעיתי אֶמי, אהבת חיי, שירת חיי.

בתקופת מלחמת השחרור, חסרו לי מספר שנות-חיים כדי להצטרף לפלמ"ח, אך את  שירת הפלמ"ח המקורית וה"רוסית", אימצתי חזק לקירות ליבי. תמכו בי מאד, כמובן מאיר, חסידה ומאיר פעיל, עליזה (עליקה) וחיים גורי, לאחרונה אף נתיבה בן-יהודה ורעיה אדמוני.

בתקופת לימודי הרפואה, פגשתי בחיים צור, לימים מנהל המחלקה למוזיקה אתנית ב"קול ישראל". חיים "השקיע בי חיים" ושקע עמוק בנפשי, יחד עם שירת הלדינו שאותה הנחיל לי ואיתה סובבנו בעולם והנחלנו אותה לגויים, בצרפת ובספרד ולאחרונה ביוסטון-טקסס שבארצות הברית ו"שלא על מנת לקבל פרס" ומאהבת התרבות הזו, ארוכת השנים, תרבות שהיא כולה זהב טהור מקורי וצרוף שלנו, של כולנו, חפה מכל השפעה זרה.


 לימים פגשתי במאיר. אפשר לומר כי מאיר הוא מוזיקאי, מהנדס, ו"קוסם מחשבים". מאיר, אדם צנוע, ורעייתו גאולה הם לי כבית חם, שם ב"מרתף של מאיר", נתנה לי גאולה לעיון את אחת המהדורות הראשונות של כתבי "שירת רחל", שם "חרצתי את גורלו" של מאיר להלחין כארבעים משירי רחל, אשר רובם עד אז ככל הידוע לנו, לא הולחנו. שם הקים מאיר את האולפן הממוחשב שלו, שם הקלטנו את מרבית השירים שבאתר זה ושם בנה וערך מאיר את האתר הזה.

עזר לנו בכך גם אורי מילשטיין, הפילוסוף, ההיסטוריון וקרובה של רחל המשוררת.

השראה רבה קבלנו גם ממאמרו של הסופר חיים באר אשר הביא לנו את שירה של רחל "קולך לחש", שיר אשר  היה מצורף למכתב שנשלח לבנציון ישראלי והתגלה לאחרונה בעיזבונה של חיה ישראלי.

חיי אדם, הם שילוב שבין הדימוי העצמי שלו ומה שרואים בו חבריו ואף יודעים ורוצים לדלות ממנו את כישוריו וכישרונותיו, שאין הוא מסוגל להכיר בהם בעצמו. כך אני חושב.

גרשון פרנסקי, מורי למוסיקה ב"עיינות", גילה לי את שירתי שלי ואחריו באו חיים ומאיר ודלו אותה ממני. כך אני רואה את תולדות חיי, מעט דימוי עצמי והרבה קרובים וחברים נאמנים, לאלה - תודה רבה.

איזי הוד 

9.11.2007  כח', חשוון, תשס"ח.
israel.hod@mail.huji.ac.il