הבעיות והאתגרים בתחום הבריאות התעסוקתית בישראל


הדף עבר לכתובת חדשה

כאמור, מדובר בנושא הנוגע לחייהם ולבריאותם של רוב תושבי המדינה, ובשנים האחרונות ישנה עלייה במודעות לסכנות שבחשיפות לחומרים מסוכנים. רשימת החומרים שהעובדים נחשפים אליהם היא ארוכה מאוד, ולפיכך גם רשימת החומרים הרעילים ומחלות המקצוע היא ארוכה ורחבה.

אף שכוח העבודה בישראל מהווה 42% מאוכלוסיית המדינה, הנתונים מראים שכוח האדם והמשאבים המוקצים לנושא הבריאות התעסוקתית הם קטנים ביותר ואינם הולמים את הדרישות.

בעיית האכיפה

נושא האכיפה הוא אחד הנושאים הבעייתיים ביותר במדינה, כמעט בכל התחומים. בתחום הבטיחות התעסוקתית המצב חמור במיוחד:

· מתוך 26 המפעלים שנסקרו בדו"ח, נמצאו עבירות על החוק ב-16 מהם. בחלק מהמפעלים הנ"ל נמצאו ריכוזים חורגים של חומרים מסוכנים בסביבת העובדים, חלקם אינם מקפידים על ביצוע הבדיקות בתדירות הנדרשת, וחלקם מעולם לא ביצעו אף בדיקה.

למרות האמור, לא מצאנו שננקטו הליכים כלשהם כלפי אף אחד מהמפעלים הנ"ל, לא פליליים ולא מנהליים, מצד משרד הכלכלה (שהוא המשרד הממונה על אכיפת חוקי הבטיחות בעבודה), למעט דרישות לשינוי. בשל מחסור בכוח אדם, משרד הכלכלה מתמקד בפיקוח על מספר מועט של מפעלים כל שנה. ממשרד הכלכלה נמסר לנו שמפעל "אבן קיסר" נמצא בפיקוח שוטף, ולנוכח החריגות המתמשכות כבר שנים רבות, בימים אלה נשקלת האופציה לפתוח בהליכים משפטיים נגדו.

·  יודגש שמינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה אינו מפרסם נתונים או דו"חות על פעולות האכיפה שנקט. הדו"ח האחרון שפורסם על ידי אגף הפיקוח על העבודה הוא משנת 2005. מאז, הפרסומים היחידים שמצאנו היו בנושא תאונות עבודה קטלניות.

·  בישראל יש כיום כ-60 מפקחים מטעם משרד הכלכלה, והם אמורים לאכוף את כל חוקי ההגנה על העובד. מתוכם, מעטים עוסקים בפיקוח על אכיפת חוקי הבריאות התעסוקתית.

היחס בין מספר מפקחי העבודה ומספר המועסקים בישראל, הוא מהנמוכים בעולם: 1:45506, לעומת יחס של 1:4058 בדנמרק, 1:4684 בשוודיה, 1:10215 באנגליה, 1:12317 בצרפת.

כך למשל, בשנת 2012, מספר המפעלים שנעשו בהם ביקורי פיקוח ובדיקות סביבתיות ע"י מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית היה 233 מפעלים בלבד בכל הארץ[1].

התוצאה היא שהפיקוח של משרד הכלכלה על ביצוע החובות המוטלות על המעסיקים (ביצוע בדיקות, סיפוק אמצעי הגנה לעובדים והבטחת השימוש בהם והפניית העובדים לבדיקות רפואיות), מתבצע בפועל רק במפעלים מעטים ובאופן חלקי בלבד.


בעיית תקצוב שירותי הרפואה התעסוקתית

ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה המעבידים פטורים לגמרי מתשלום בעד ביטוח הבריאות של עובדיהם או בעד שירותי רפואה תעסוקתית. ברוב המדינות המתקדמות בעולם המעסיקים מממנים את שירותי הרפואה התעסוקתית בעצמם בלא כל השתתפות מהמדינה. בשנת 1997 בוטל המס המקביל (מס ששולם על ידי המעסיקים ויועד לשירותי בריאות לעובד) ובעקבות חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 2004, נכנס נושא שירותי הבריאות התעסוקתית לסל הבריאות, ומאז ועד היום התקציב שהמדינה מקצה לנושא רק הולך ויורד, וסל הבדיקות התעסוקתיות לא התעדכן מאז שנת 1994.


בעיית כוח האדם

· יש חוסר משווע ברופאים המתמחים בבריאות תעסוקתית בישראל, וכן חוסר בכוח אדם במקצועות נלווים: אחיות, מומחי גהות, ארגונומים [2] ועוד.

·  כך, למשל, יש היום כ-90 רופאים תעסוקתיים פעילים בלבד שאמורים לשרת 2.79 מיליון מועסקים. היחס בין מספר העובדים למספר הרופאים התעסוקתיים הוא 1:35000. מדובר בכמות מועטה וחריגה כ-15% מהמקובל בעולם: 1:5000 בהולנד, 1:1000 ביפן, 1:4500 בשבדיה, 1:3600 בצרפת, 1:1530 בפינלנד, 1:5632 בבלגיה.

·  כמו כן חסרים בעלי מקצוע לתחומים נוספים שבהם העובדים חשופים לחומרים מסוכנים, אך בכל זאת אינם כלולים בטבלת העובדים המחויבים להיות במעקב, ובהם כבאים החשופים לחומרים מסוכנים הנפלטים משריפה, מורים/ות במשרד החינוך העובדים/ות במעבדות הביולוגיה והכימיה ועוד.

· המחלקה לבריאות העובד במשרד הבריאות הוקמה רק בסוף שנת 2007, ויש בה כיום רק שני רופאים מומחים, מידען, ארגונום ומנהלן.

 

בעיית חוסר מידע אפידמיולוגי והערכת היקף הבעיה

עד היום אין בישראל נתונים על היקף התחלואה בקרב העובדים (יש רק נתונים על תאונות עבודה). רק בשנת 2011 הוקם רשם המחלות התעסוקתיות בישראל בעקבות קביעת בג"ץ כי המדינה הפרה את חובתה לרכז מידע רפואי על אודות עובדים שנחשפו לאסבסט. המאגר נמצא בשלביו הראשונים ובינתיים מכיל מידע על מספר מועט של עובדים. כמו כן, יש כמה בעיות הקשורות לגוף הזה: הוא עוסק רק במחלות מקצוע שהוכרו עד היום בישראל (הכוונה להכרה מצד המוסד לביטוח לאומי), אף שבמציאות יש מחלות רבות נוספות המוכרות ע"י המדע בעולם כמחלות מקצוע. בנוסף, ציבור העובדים והמעסיקים טרם הפנים את הקמתו של גוף זה ואינו מודע לסמכויותיו.

בעיה נוספת בתחום זה היא שכיום המפעלים שעובדים נחשפים בהם לחומרים מסוכנים, אינם מחויבים למסור נתונים רפואיים על עובדיהם, כגון משך ההעסקה של כל עובד או אופייה (רמת החשיפה, תדירותה). כך, הרשויות האחראיות לבריאות העובדים (משרד התמ"ת ומשרד הבריאות) אינן יכולות לקיים מעקב ארוך טווח בתחום המחלות הכרוניות באמצעות הצלבת מספרי תעודת זהות עם מקרי סרטן, אשפוזים, שימוש בשירותי בריאות ועוד, ובמקרה הצורך לחקור לעומקם מקומות עבודה שבהם ישנה תחלואה גבוהה מהרגיל או חשד לרשלנות.

 

בעיות נוספות בתחום הבריאות התעסוקתית

·  היעדר מודעות, בקרב המעסיקים והעובדים כאחד, לנושא הבריאות במקום העבודה, מניעת מחלות מקצוע והאחריות [3] המוטלת על העובד והמעביד. 

·  חוסר תיאום בין הגופים המטפלים: משרד הבריאות, משרד הכלכלה, קופות החולים והמעסיקים.

·  עובדי קבלן מהווים כ-10 אחוזים מכלל העובדים במשק הישראלי. אף שבדרך כלל הם נמצאים בעמדות עבודה החשופות לחומרים מסוכנים, ברוב המקרים הם אינם מקבלים הכשרות מקצועיות הדומות בהיקפן ובעומקן להכשרות של עובדים קבועים.[4]

·  החשיפה לחומרים מסוכנים משפיעה גם על בריאות משפחות העובדים: מהידע הספרותי המקצועי מתברר שמשפחותיהם של עובדים החשופים לחומרים מסוכנים, חשופות אף הן לשאריות חומרים אלה, חשיפה המשפיעה על בריאות המשפחה ובעיקר הילדים. למשל, חומרים הנספגים בציוד, בבגדים ובנעלי העבודה, עוברים לילדים המחבקים את ההורים השבים הביתה, עוברים למי שאחראי לטיפול בכביסה וכדומה. במחקר.[5]מקרה-ביקורת משנת 2006 התגלה שילדים שהוריהם חשופים לחומרי הדברה במקומות העבודה נוטים פי 2.3 לחלות בסרטן הדם (Acute Lymphoblastic Leukemia).

·  בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים אשר דיווחו על קשר בין חשיפה תעסוקתית לחומרים כימיים מסוכנים שונים ובין נזקי בריאות קשים לעוברים ויילודים של עובדים/ות, שעל פי רוב אינם נבדקים על ידי הרשויות כיום: מומים מולדים, משקל לידה נמוך, בעיות נוירולוגיות, סוכרת, השמנת יתר, לידה בטרם עת ותמותת תינוקות. כמו כן יש קשר בין החשיפה לחומרים אלה לבין הפרעה בפוריות והפלות.

·  עובדים בבתי עסק קטנים ועובדים עצמאיים, למשל בנגריות, בתי מאפה, מכוני קוסמטיקה ומספרות, עבודת ניקיון והדברה, אינם מודעים לבעיות הבריאות התעסוקתית בתחומם.





[1] עפ"י דו"ח סיכום פעילות בשנת 2012 של משרד הכלכלה

[2] ארגונומיה – הנדסה אנוש. תורת ההשפעה של סביבת העבודה על הפיזיולוגיה של העובד.

[3] מידע נוסף על החובות המוטלות על המעביד והעובד נמצא באתר משרד הכלכלה.

[4] לפיכך עובדים אלה לא יֵדעו בימי שגרה כיצד להימנע מחשיפה ארוכת טווח ובמקרי תאונה לא יֵדעו כיצד להתגונן ולהגן על עצמם ועל סביבתם. ביום שלישי, 24 בנובמבר 2010, אירעה תאונה בבתי הזיקוק בחיפה, ובה נהרגו שלושה עובדים, כולם עובדי קבלן שנשכרו על ידי התעשייה כמה שבועות מראש לתקופה מוגבלת, ושלושתם עברו הכשרה קצרה בלבד, שאינה משתווה להכשרות של עובדים מן המניין.

[5] המחקר המלא מצוטט בדו"ח סיכום מגמות תחלואה, המרכז לבקרת מחלות – משרד הבריאות, 2011. פרטי המחקר: I. Abadi-  Korek, B. Stark,R. Zaizov, J. Shaham, "Parental occupational exposure and the risk of acute lymphoblastic leukemia in offspring in Israel", Occupation Environment Med (2006) 48: 165-174.