מיצירותיו של וויליאם בלייק (מקור ותרגום)

 
 
השיר "האם רגליים אלה, לפני עידנים רבים" הידוע בשם "ירושלים"

השיר הידוע כ"ירושלים" של וויליאם בלייק הוא שיר קצר המובא בהקדמה  לשיר עלילה (אפוס) בשם "מילטון" שנכתב בין השנים 1804-1810 וראה אור כשהוא מלווה בעיטורים פרי ידו של המחבר.  גיבורו הוא ג'ון מילטון (John Milton) (1608-1674), שנודע כאיש אשכולות והיה ואחד ממנהיגי אנגליה בתקופת אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell), מי שעמד בראש מלחמת אזרחים שהביאה להדחת המלך ולהקמת רפובליקה ברחבי הממלכה (Commonwealth of England).   השיר מספר כי מילטון שב  משמיים וחבר למשורר כדי לחקור ביחד את הקשר שבין המשוררים החיים לבין קודמיהם, וכדי לערוך כך מסע פנימי רוחני כדי לתקן את חטאיהם ולשפר את התנהלותם בחיים. השיר הידוע כ"ירושלים" מושפע מהסיפור כי ישו ערך בצעירותו מסע באנגליה עם דודו ומהתפישה הנוצרית כמו שהיא מובאת בברית החדשה (ספר ההתגלות) כי ישו גם ישוב ויתגלה לעולם, יקים משממונה את העיר ירושלים ויבנה את "ירושלים החדשה", כמתואר בספר יחזקאל.  המשג "ירושלים" משמש גם את הכנסייה הנוצרית בכלל והאנגלית בפרט כמטפורה של הרקיע (Heaven), מקום של שלום ושלווה נצחיים, חיי עד, ומשכנם של המלאכים. למרות שהשיר מציג את ביקורו של ישו באנגליה כשאלה ולא קובע אותו כעובדה, הוא מציג רק דרך אחת להביא לבנייתה של ירושלים החדשה בכלל ובאנגליה בפרט, דרך של מאבק פנימי של האדם בנפשו ומאבק בגילויים החיצוניים של הרוע כמו שהם באים לידי ביטוי בחברה האנגלית תחת השפעת המהפכה התעשייתית.

 

And did those feet in ancient time.
Walk upon England's mountains green:
And was the holy Lamb of God,
On England's pleasant pastures seen!

And did the Countenance Divine,
Shine forth upon our clouded hills?
And was Jerusalem builded here,
Among these dark Satanic Mills?

Bring me my Bow of burning gold;
Bring me my Arrows of desire:
Bring me my Spear: O clouds unfold!
Bring me my Chariot of fire!

I will not cease from Mental Fight,
Nor shall my Sword sleep in my hand:
Till we have built Jerusalem,
In England's green & pleasant Land

 

תרגום

 

האם רגליים אלה, לפני עידנים רבים,

פסעו על פני ההרים הירוקים של אנגליה;

האם השה הקדוש של האל,

נראה בשדות המרעה הנאווים של אנגליה!

 

האם נוכחות השכינה

השפיעה אורהּ על הגבעות המעוננות שלנו?

האם ירושלים הייתה כאן בנויה,

בין מפעלי הטוויה של השטן?
 
ממראות תוצאות התעשייתית, תקופת העוצרות

הביאו לי את קשתי, קשת הזהב הבוער;

הביאו לי את חצי, חצי תשוקתי;

הביאו לי את חניתי; הו עננים, הפרשו נא!

הביאו לי את מרכבתי, מרכבת  האש!

 

לא תחדל נפשי ממאבק,

חרבי לא תנום בידי;

עד אשר נבנה את ירושלים,

על אדמתה הנאווה והירוקה של אנגליה.

 

ביצוע השיר המולחן "ירושלים" כפיוט (מזמור דתי) (Hymn), שהפך להמנון (Anthem) לא רשמי של אנגליה:

ביצוע השיר על ידי התזמורת הפילהרמונית של הבי בי סי בסיום שבוע proms מיד לפני ההמנון הלאומי הרשמי (אל נצור את המלכה) ושירו של רוברט ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד, "למען זמנים עברו (כל אשר היה)" (ר' להלן) שהקהל שר באופן ספונטני.

החתונה המלכותית, אפריל 2011, הקהל בקתדראלה ומחוצה לה

מקהלה כנסייתית   וגם   וגם (על רקע צילומים מנופי ותולדות אנגליה)

נגינה על פסנתר וצילומי אדמת אנגליה המתוארים בשיר על רקע המילים

בביצוע מקהלת הצוערים של אקדמיה הצבאית ווסט פוינט בארצות הברית, כהקדשה "לאחינו הלוחמים האנגלים"

קריאת השיר מפי דרק ג'ייקובי (על דרק ג'ייקובי)

 

 

איור של בלייק לחיבורו ירושלים, מקור ההשראה של אלביון , באיור מבכה אלביון את אובדנה של ירושלים וקרן אור של תקווה לבנייתה המחודשת של העיר (ירושלים החדשה) ולהתמזגותם המחודשת של אלביון ומקור השראתו נראה מרחוק
 

 

השיר  "השה" (מתוך שירי התום)

 

השיר "השה" מעוטר על ידי המחבר ובכתב ידו

Little lamb, who made thee?
Does thou know who made thee,
Gave thee life, and bid thee feed
By the stream and o’er the mead;
Gave thee clothing of delight,
Softest clothing, woolly, bright;
Gave thee such a tender voice,
Making all the vales rejoice?
Little lamb, who made thee?
Does thou know who made thee?

Little lamb, I’ll tell thee;
Little lamb, I’ll tell thee:
He is callèd by thy name,
For He calls Himself a Lamb.
He is meek, and He is mild,
He became a little child.
I a child, and thou a lamb,
We are callèd by His name.
Little lamb, God bless thee!
Little lamb, God bless thee!

 

תרגום

שה קטון, מי יצרך?

היודע אתה מי יצרך?

מי העניק לך חיים, ופרש לך את מזונך

ליד הנחל וברחבי האחו;

העניק לך כסות של ההנאה,

כסות כה רכה, צמרית, מבריקה;

העניק לך קול כה רך

שכל העמקים לשמעו מתמוגגים?

שה קטון, מי יצרך?

היודע אתה מי יצרך?

שה קטון, אני אומר לך;

שה קטון, אני אומר לך:

הוא אשר קרוי בשמך,

כי בשם "שה" קרא לעצמו.

עניו הוא ועדין הוא

והוא אשר היה לילד קטון.

אני, ילד קטון, ואתה, שה,

שנינו קרויים על שמו, ונקראים בשמו,

שה קטון, יברכך האל!

שה קטון, יברכך האל!


קריאת השיר

ביצוע השיר על פי המנגינה של וויליאם בלקון  [כמו כל שירי התום התכוון בלייק כי שיר זה יולחן והא זכה לשני לחנים של יוצרים בני אנגליה: האחד על ידי ראלף ויליאמס שהלחין רבים משירי בלייק, והשני על ידי ג'ון טרוור שניהם יצרו בראשית המאה ה 20 לספירה. בלקון הנו מלחין אמריקאי משלהי המאה ה 20 לספירה שאף הוא הלחין רבים משירי התום ומשירי הניסיון.
 

השיר "סימנים של תום" (מתוך "שירי התום")

Auguries of Innocence

To see a world in a grain of sand,

And a heaven in a wild flower,

Hold infinity in the palm of your hand,

And eternity in an hour.

A robin redbreast in a cage

Puts all heaven in a rage.

A dove-house fill'd with doves and pigeons

Shudders hell thro' all its regions.

A dog starv'd at his master's gate

Predicts the ruin of the state.

A horse misused upon the road

Calls to heaven for human blood.

Each outcry of the hunted hare

A fibre from the brain does tear.

A skylark wounded in the wing,

A cherubim does cease to sing.

The game-cock clipt and arm'd for fight

Does the rising sun affright.

Every wolf's and lion's howl

Raises from hell a human soul.

The wild deer, wand'ring here and there,

Keeps the human soul from care.

The lamb misus'd breeds public strife,

 
תחריט: "תפילתו של אוריזן", מתוך "שירו של לוס"

And yet forgives the butcher's knife.

The bat that flits at close of eve

Has left the brain that won't believe.

The owl that calls upon the night

Speaks the unbeliever's fright.

He who shall hurt the little wren

Shall never be belov'd by men.

He who the ox to wrath has mov'd

Shall never be by woman lov'd.

The wanton boy that kills the fly

Shall feel the spider's enmity.

He who torments the chafer's sprite

Weaves a bower in endless night.

The caterpillar on the leaf

Repeats to thee thy mother's grief.

Kill not the moth nor butterfly,

For the last judgement draweth nigh.

He who shall train the horse to war

Shall never pass the polar bar.

The beggar's dog and widow's cat,

Feed them and thou wilt grow fat.

The gnat that sings his summer's song

Poison gets from slander's tongue.

The poison of the snake and newt

Is the sweat of envy's foot.

The poison of the honey bee

Is the artist's jealousy.

The prince's robes and beggar's rags

Are toadstools on the miser's bags.

A truth that's told with bad intent

Beats all the lies you can invent.

It is right it should be so;

Man was made for joy and woe;

And when this we rightly know,

Thro' the world we safely go.

Joy and woe are woven fine,

A clothing for the soul divine.

Under every grief and pine

Runs a joy with silken twine.

The babe is more than swaddling bands;

Every farmer understands.

Every tear from every eye

Becomes a babe in eternity;

This is caught by females bright,

And return'd to its own delight.

The bleat, the bark, bellow, and roar,

Are waves that beat on heaven's shore.

The babe that weeps the rod beneath

Writes revenge in realms of death.

The beggar's rags, fluttering in air,

Does to rags the heavens tear.

The soldier, arm'd with sword and gun,

Palsied strikes the summer's sun.

The poor man's farthing is worth more

Than all the gold on Afric's shore.

One mite wrung from the lab'rer's hands

Shall buy and sell the miser's lands;

Or, if protected from on high,

Does that whole nation sell and buy.

He who mocks the infant's faith

Shall be mock'd in age and death.

He who shall teach the child to doubt

The rotting grave shall ne'er get out.

He who respects the infant's faith

Triumphs over hell and death.

תחריט: "הקדום שבימים" (הבריאה)

The child's toys and the old man's reasons

Are the fruits of the two seasons.

The questioner, who sits so sly,

Shall never know how to reply.

He who replies to words of doubt

Doth put the light of knowledge out.

The strongest poison ever known

Came from Caesar's laurel crown.

Nought can deform the human race

Like to the armour's iron brace.

When gold and gems adorn the plow,

To peaceful arts shall envy bow.

A riddle, or the cricket's cry,

Is to doubt a fit reply.

The emmet's inch and eagle's mile

Make lame philosophy to smile.

He who doubts from what he sees

Will ne'er believe, do what you please.

If the sun and moon should doubt,

They'd immediately go out.

To be in a passion you good may do,

But no good if a passion is in you.

The whore and gambler, by the state

Licensed, build that nation's fate.

The harlot's cry from street to street

Shall weave old England's winding-sheet.

The winner's shout, the loser's curse,

Dance before dead England's hearse.

Every night and every morn

Some to misery are born,

Every morn and every night

Some are born to sweet delight.

Some are born to sweet delight,

Some are born to endless night.

We are led to believe a lie

When we see not thro' the eye,

Which was born in a night to perish in a night,

When the soul slept in beams of light.

God appears, and God is light,

To those poor souls who dwell in night;

But does a human form display

To those who dwell in realms of day.

 

עיטור מהתקופה הויקטוריאנית לשיר "סימנים של תום"

תרגום

היכולת לראות את העולם בגרגר של חול,

ואת הרקיע בפרח בר,

בכף היד לאחוז את הנצח,

ואת השעה לראות כאין סוף.

אדום החזה בכלוב

יעורר את זעם הרקיע כולו,

שובך מלא יונים

מעורר חלחלה בכל מחוזות הגיהינום.

 כלב[1] מורעב ליד שער בית אדונו

ינבא את חורבנה של המדינה.

סוס שמתעללים[2] בו על אם הדרך

תובע מהרקיע דם אדם.

כל זעקה של הארנב הנִצּוׂד

קורעת סיב ממרקם המוח.

עפרוני פצוע כנף,

יפסיק את שירת הכרובים.

תרנגול מלחמה[3], קצוץ מקור ועורך לקרב

מעורר את חלחלת השמש הזורחת.

כל יללה של זאב וארי

מעלה מהגיהינום נשמת אדם.

צבי הבר, הנודד פה ושם,

מונע דאגה מנשמת האדם.

טלה שעונה יגרום לריב ומדון בקהל,

ועם זאת יסלח לסכינו של הקצב[4].

העטלף[5] המרפרף בתום הערב,

ינטוש את מי שאין בו אמונה.

הינשוף[6] הקורא עם רדת ליל

מבטא את יראתו של חסר האמונה.

מי אשר יפגע בציפור השיר הקטנה

לא יאהב על ידי האדם.

מי אשר יגרום לשור לכעס

לא יאהב על ידי אישה.

הילד אשר בגחמה יהרוג זבוב

יחוש בטינתו של העכביש.

מי אשר יענה חיפושית

יטווה חיוו בדלות בלילה ללא קץ,

הזחל[7] על העלה

מזכיר לך את יגון אמך.

אל תהרוג עש ולא פרפר,

יום הדין מתקרב.

מי אשר יאמן סוס למלחמה

לא יחצה לעולם את גבול  הקוטב[8].

כלבו של העני המתחנן לנדבה וחתולה של האלמנה,

האכילם, אם מבקש אתה כי מזונך ינתן לך.

היתוש המזמזם את שיר הקיץ שלו

יונק את ארסו מלשונות רעות, ההולכות רכיל.

רעל הנחש והטריטון

מזיעת רגלה של הקנאה הם.

ארס דבורת הדבש

מקורו  בקנאת האמן.

גלימות הנסיך וסמרטוטי הקבצן

הם פטריות הרעל על אמתחת הקמצן.

דברי אמת הנאמרים בכוונה רעה

גרועים מכל השקרים שביכולתך להעלות על הדעת.

כך הוא, וצודק הוא,

אדם נוצר לגיל וליגון;

כשזאת נדע, כראוי,

נוכל לעשות דרכנו בבטחה העולם.

העליזות והיגון שזורים באומנות,

מעטה הם לנפש האלוהית.

בכל צער ובכל ערגה,

שזורה כחוט השני עליזות.

התינוק, יותר מגוש עטוף חיתולים הוא,

זאת מבין כל איכר.

כל דמעה מכל עין

הופכת, בנצח, לתינוק.

זה נתפש בתבונת האישה,

וזה מקור תענוגהּ.

הפעיה, הנביחה, הגעיה והשאגה,

גלים הם המתדפקים על חופו של הרקיע.

התינוק הבוכה מפחד המקל,

כותב את נקמתו במחוזות של מות.

בלואי הקבצן המתנפנפים באויר,

קורעים לגזרים את הרקיע.

החיל, חמוש בחרב וברובה,

מכה בשיתוק את שמש הקיץ.

פרוטתו של העני שווה יותר

מכל זהב אפריקה.

בקומץ מתוצר ידו של הפועל

ניתן לקנות את אדמותיו של הקמצן.

או,  בסיוע משמים,

ניתן למכור ולקנות את כל הממלכה.

מי אשר שם ללעג את אמונתו של הפעוט,

יושם ללעג ולקלס וימות.

מי אשר ילמד את ילד להטיל ספק

מקבר מרקיב לא יצא לעולם[9].

מי אשר את אמונת הפעוט יכבד,

ינצח את המות ואת הגהנום.

צעצועי הילד והיגיון המבוגר

הם פירות חילופי העונות.

מעורר הספקות (בשאלותיו), רב התחבולות

לעולם לא ידע את התשובה.

מי אשר משיב לשאלות המביעות ספק

מכבה  את אור הידע.

הארס החזק ביותר הידוע

מגיע מכתר הדפנה של הקיסר.

שום דבר לא יכול לעוות את המין האנושי

כרצועות הקושרות את מגן הברזל.

כאשר זהב ואבני חן ישובצו שעיטור במחרשות,

הקשת[10] תקנא באמנות זו של ימי שלום.

 חקירה לעובי הקורה וגם קריאת צרצר,

הן תשובה ראויה לכל ספק.

הנמלה קטנת הגוף והנשר רחב האברה

הופכים פילוסופיה חלשה לחיוך.

מי אשר מטיל ספק במראות עיניו

לא יאמין לעד, יהא אשר יהא.

אם השמש והירח יטילו ספק,

יכבו מיד.

אם להט העשיה בך, יתכן שתעשה טוב,

אך שום טובה לא תצמח מהתאווה שבלבך.

אם הפרוצה והמהמר, יקבלו היתר מהמדינה,

הם שיבנו את עתיד המדינה הזו.

בכי  הפרוצות ברחובות, הוא אשר יטווה את

 סדיניה המתנפנפים ברוח של אנגליה היקרה.

צעקת המנצח, קללת המפסיד,

מחוללים לפני רכב הקבורה בו מונחת גופתה של אנגליה.

בכל ליל, ובכל בוקר

נולדת אומללות,

בכל בוקר ובכל ליל

יש מי שנולד למתיקות ההנאה.

יש מי שנולד למתיקות ההנאה

ויש מי שנולד ללילה נצחי.

 להאמין בשקר מנחים אותנו

כשאנו מתבוננים לא בעינינו,

יש מי שנולד בחשכת הלילה כדי לאבד בלילה,

כשהנפש נמה בין קרני אור,

מופיע האל לנפשות מסכנות אלה החיות בחשכת הלילה,

והוא אור.

אך האם בשר ודם יראה עצמו

לאלה החיים באור יום.

 

 

 

ההקדמה לשיר העלילה "מילטון" עם השיר הקרוי "ירושלים" בכתב ידו של המחבר, בתחתית הדף כתב: "ומי יתן וכל עם ה' נביאים" (במדבר, י"א, כ"ט)

 

 
תחריט: "עץ הרעל" על פי שיר שכתב המשורר ובו הוא מתאר כיצד רגשות טינה וכעס שאין חושפים אותם גדלים ומרעילים את נפשו של האדם עד כדי נקיטת מעשים של רוע נגד נשוא הכעס הזה (קריאת השיר)

 

תחריט: "סולם יעקב"
 
תחריט: "מוות על סוס חיוור"
 
תחריט: "ניוטון" (סר אייזיק ניטון)

 

השיר "טיגריס" בכתב ידו של המחבר ובעיטורו, השיר מתאר את כוחו של הבורא ואת המאבק הקיים בעולם בין היופי לבין הכוח והעוצמה הראשונית של הברואים (קריאת השיר)
 
ריקוד הפיות: מלך הפיות אוברון, מלכת הפיות (על פי המחזה של וויליאם שייקספיר "חלום ליל קיץ"), טיטניה, והפיה פאק יוצאים במחול

 

 
 

 

 

 

 



[1] כוונת המשורר: עני המתדפק על השער. ר' למשל,

 

[2] כוונת המשורר: עבד

 

[3] כוונת המשורר: חייל

 

[4] כוונת המשורר: ישו

 

[5] כוונת המשורר לרוחות של בני האדם שמתו.

 

[6] כוונת המשורר: בני אדם התועים בחשכה אינם מכירים את האל ויראים ממנו.

 

[7] כוונת המשורר: האדם ילוד אישה, אחרי הגירוש מגן עדן.

 

[8] כוונת המשורר: לא יזכה לחיות בעולם חדש, חיים חדשים / מתחדשים של אמונה או להכנס לגן עדן.

 

[9] כוונת המשורר: גם באחרית הימים לא יושב לתחיה.

 

[10] קשת מלחמה וציד.