אמרות חינוך מרבותינו זצ"ל

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
                                            "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם"...
 

...החינוך צריך שיהיה לעולם מתאים עם טבע האומה ואמיתת תכונתה...

...כשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה, אין לילדות זכות מצד עצמה כי אם הילד הוא לפי זה גולם יפה שאפשר לחק ממנו כלי מעשה חזק עובר לסוחר.

לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית, המערכת את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב, החסד והתום הנמסך בקרבם. על פי זה המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות, כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה ולפעמים תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות שכל החיים ראויים להיות כמכשירים לעמדתה...

זאת היא חובתנו לשמור בכל עוז את תומת הילדות וטהרתה ולהעבירה לאטה עם כל זהרה ונקיונה אל תקופת הגדלות, באופן שהגדלות תעניק לה רק את העוז והגבורה החסרים לה...אבל לא תהין להרס את היתרונות היקרים של הילדות האהובה והחביבה עדי עד....

להביא את הילדות בעצם תומה וטהרתה אל גבול הבחרות והשחרות, הזיקנה והשיבה, באופן שתוסד עוז, שלעולם לא ינוס לחה - זאת היא תעודת החינוך בישראל..."בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'", "כבן שנה שלא חטא" - זהו הציור היותר מרומם של משאת הנפש שבחנוך עמנו...

 

יותר נכבד ומענין הוא לנו החינוך שביישוב החדש, מפני שצריך לקבץ בו עם הקדושה והטהרה התם והאמונה, גם תפארת ועז, כראוי לחפץ החיים החזק והמתוכן... (הראי"ה קוק)

 

 

מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרוא בשם ד', היתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו... וכאשר לתכלית השרשת הקריאה בשם ד' בלב ונפש...דרוש תלמוד קבוע משחר טל הילדות של האדם, על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה... (הראי"ה קוק)

 

החינוך... הלוא הוא ההוצאה מכח לפועל, מהעלם לגילוי, את הכחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה, או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר מתוך ההשפעות החינוכיות השונות.

כשגורמי החינוך - ההורים והמורים, הספרות והסביבה של הילד - מותאמים ומכוונים לשכלול כשרונו הטבעי הזה של הילד ופתוחו בדרכי החיים השונים, אז החינוך הוא מוצלח וטוב. ובהיפך - כשכשרונו הטבעי הזה של הילד נעזב, אם לא יפותח ולא ישוכלל, כשגורמי החינוך מכריחים וכופים אותו לצד אחר, המוזר לו לפי טבעו, הרי הוא נעשה גבר לא יוצלח.

הצלחת החינוך היא באותה מדה שהוא עומד על עמדתו הראויה ושומר את תפקידו, שהוא מתכוין כלפי הטבע הפנימי כאשר בראו האל-הים, להשלימו, לפתחו ולשכללו ע"י הגורמים והאמצעים השונים.

("התרבות הישראלית" - הרב צבי יהודה הכהן קוק)

 

..חינוך...הכוונה היא לגדל ולפתח את טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במדה קטנה או בכח ובהעלם בלבד ולגלותה. וכיוון שאיש הישראלי עוד בילדותו רוח ה' נשמת ש-די טמונה וגנוזה בו, צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה והיה ליהודי נאמן עובד את ה'...

...לא את השכל של התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש, את הרוח והנשמה של הילד הישראלי אנו מחפשים, לקשרן באלוקי ישראל...

(חובות התלמידים - האדמו"ר מפיאסצנא רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד)

 

את כל המעלות היותר עליונות, בין המחשביות, בין ההרגשיות וגם המעשיות, צריך לקשרם בקשר של האמונה הפשוטה הקודמת בתַמותה בלב מימי הילדוּת, כי בתמציתה הפנימית היא ייותר נשגבה מכל מה שנלמד ונהגה (הראי"ה קוק. מובא בספר "צדיק באמונתו יחיה" שיחות מהרב צב"י טאו שליט"א. עיי"ש כל הפרק על תום הילדות וכן "הילדות הלאומית").

 

הנצחון על הרשעה שבעולם, יהיה רק על ידי כח התורה שמתעוררת על ידי תינוקות של בית רבן, כשהיא מושלת בתקופת הילדות רק היא בנשמתן. שהיא אך היא הִנָה הטוב הגמור, המכריע את כל הרע לטוב (הראי"ה קוק)

 

המושג הראשון ביסוד החינוך הישראלי ראוי להיות הדבר המיוחד לישראל שהוא אורה של תורה. אמנם ההשפעה של התורה תהיה רק אז יפה מבוססת בלב הדור הצעיר מקבל פעולת החינוך, כשיהיה הרגש הכללי הטבעי של יראת ד' ודעת כבוד שמו ית' עוזרו... (הראי"ה קוק עין איה שבת פרק ב', רי"ח)

 

בסבלנות משיגים הכל

(הרב צבי יהודה הכהן קוק בשיחה על חינוך)

 

...והנה הילדות, שבסדר היצירה היא מוקדמת לזיקנה, צריך להבינה לא בתור חזיון עובר שאינו משאיר אחריו מאומה - וכאילו הזיקנה תוכל מצד עצמה לעמוד בלא הילדות. לא כן הדבר. אלא הזיקנה היא שלמה אז, רק כשבאה אחרי הילדות. אז נותנת הילדות את כחה הער והחי על הזיקנה המיושבת והבוחנת - ועל פי שתיהן ימלא צביון האדם הראוי.

ממילא מובן, שכמו שבכללות האדם, שהוא נמלא מסכום הכללי של ידיעותיו, נטיותיו ולימודיו, יש השלמה של פעולה במה שהילדות משפעת על הזיקנה - כן בכל לימוד פרטי, אותה ההתקבלות ואותה ההצטיירות שהילדות מציירת את הדבר הבא לנפשה, אין הזיקנה יכולה לצייר.

על כן אם היה אותו הלימוד נלמד בימי הילדות, היה אותו הציור הילדותי מצטרף אל הלימוד; ואחר כך כשבימי הזיקנה הדעה המיושבת חוזרת עליו, מועיל אותו הלימוד הפרטי להצטרף אל הסכום השלם של תכונות הנפש המלאות שני הצביונים, של הילדות ושל הזיקנה.

אבל דבר שכבר היה ראוי לו לאדם להשיגו בימי הילדות והתאחר עד ימי הזיקנה, הנה תימלא הנפש רק בציור של זיקנה מצד אותו הדבר הפרטי, שהוא חלק מעצמותו של האדם, בזיקנה שאין עימה ילדות והוא דבר שאינו נשלם. על כן, יש הפסד בהעברת גירסא דינקותא, לבד ההפסד הפשוט של כח הזיכרון החזק בימי הילדות. מפני שתעודת הילדות היא להכניס ידיעות חדשות בקרב האדם - והזיקנה נועדה כבר להשלים את השקפתו השלמה הכוללת, על פי הרכוש של אותן הידיעות שקנה לו בימי הילדות.

על כן, אין כח הזיכרון נועד מצד הטבע המתוקן לימי הזיקנה, כי אם כח המחקר והמשפט, "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה". (הרב קוק "עין איה" שבת. פרק ב, ו')

 

ההשכלה הנקיה, עם הבריאות הגופנית והנפשית ביחד, כשהן מתחברות על ידי חינוך הגון במדות טובות, מגלות הן לנו את האור האלהי בישותו, בעשרו וישובו, עד שכל הרמה נשמתית שבאה בקרבנו אל העולם העליון, כל געגוע וחשק פנימי לדבקות האלהית, מציירת בקרבנו עולם מלא של ישוב, של עושר ושל בנין, ונשמתנו בקרבנו נעשית יותר עשירה בצבעים, בבנינים, והכשרה לכל עבודה רוחנית וגשמית נעשה יותר אדיר.

(הרב קוק זצ"ל, "שמונה קבצים")

 

הילדות הטהורה סופגת היא בקרבה את הטהרה העולמית. חפץ החיים הטהור בטבעיותו, מפעם הוא בלא זוהמתו רק בלב הילד הטהור. רצון החיים הבלתי מכותם ומקולקל, הוא זורם בדרך ישרה ממעין החיים, מאוצר החיים העולמי, ומאיר בנשמת הילדות. הבעת הקודש של הילדות בתומה, כוללת את התמצית היותר חזקה ובהירה של אידיאליות החים, ובהתבטאה בקדושה, היא מכשרת את החיים העולמיים למילוי תפקידם. אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. (הרב קוק זצ"ל "שמונה קבצים")

 

יש סידור של מצות ומעשים שהם נמשכים אחרי הדעה והאמונה, ויש סידור של מעשים שהאמונה והדעה נמשכים אחריהם. בתגבורת הדעת ובגרות הצביון, האמונה וההכרה היא היסודית, הסידור של המעשה הולך הוא ונמשך אחרי ההכרה, וחקיקתה של האמונה העליונה, המושלת בגדולת אורה בנשמה.

אבל בתור חינוך והתרגלות המעשים קודמים, והם ביחד עם החינוך המוסרי המדעי והאמונה ההולך עמהם, הם תומכים את מעמדה של הנשמה היחידית והציבורית, עד שהיא באה למדת אותו הגודל של העליה אל מרומי ההכרה והאמונה הרוחנית העליונה, שכל צביון של מעשים הולך הוא ומשתלם מסתעף ומתגדל מברכתה המקורית. והסידור המודרג מכריח להקדים את היסוד החינוכי לפני היסוד הבגרותי.

(הרב קוק זצ"ל "שמונה קבצים")

 

הרעיון היותר גדול, יורד הוא לפי גדולתו בכל השדרות. ולפי גדולתו ואמתתו של כל רעיון כך גדולה היא פשטותו. על כן אין ראוי לחינוך של כל בני אדם, מילד עד זקן, מבור עד גאון, אלא הרעיון האלהי ותולדותיו. וכל מה שהמחשבה האלהית מתעצמת יותר בנשמה, היא פועלת על המזג, ומתפשטת מאבות לבנים, והרוח והצביון הנולד ממנו משתמר בטהרתו ע"פ ההדרכות הבאות מצדו.

ובזה אנו רואים כל פרצה ועבירת חק תורה ומצוה לשליחת יד בנשמת האומה, ובכל עז עלינו להחזק ולהיות לאנשים להציל את האומה ורוחה הקדוש העומד לעד. (שם)

 

 

Comments