אקלים‏ > ‏

תפרוסת האקלים בארץ ישראל

מכל האלמנטים האקלימיים, המשקעים מהווים את האלמנט הכי מעניין למחקר, חשיבות משקעים היא למשק הלאומי בראש ובראשונה, וכמובן לצרכים הפרטיים של החקלאיים. החיים בצורותיהם השונות קשורים קשר הדוק וישיר למשקעים, למקורות המים, במקום שאין מים - אין חיים. כמויות המים המצויות במקום או באזור גיאוגרפי מסוים, תלויות במידה רבה בכמויות המתקבלות מהאטמוספירה בצורה של משקעים. המשקעים יכולים להיות: גשם, שלג, ברד, טל.

בארץ ישראל מתקיימים ארבעה כללים עיקריים לתפרוסת המשקעים, ועוד כלל אחד נוסף.

 

כללי תפרוסת המשקעים בישראל:

 

כלל המרחק מהים - הגשמים הולכים ופוחתים ככל שמתרחקים מהים, בדומה לכיוון תנועת השקעים. הים הוא המקור העיקרי של אדי מים רוויים, כלומר של גושי אוויר לחים והם הולכים ומאבדים את הלחות שלהם בצורה של משקעים. למשל בחיפה - 600 - מ"מ ממוצע גשם לשנה,     ובעפולה רק - 450 מ"מ גשם ממוצע לשנה.

 

כלל הגובה - הגשמים הולכים ומתרבים ככל שהאזור גבוה יותר. הגובה הטופוגרפי מאלץ את גושי האוויר להתרומם, להתעבות, להתקרר, ולהשקיע כמות משקעים גדולה יותר. למשל בנהרייה - 650 מ"מ גשם ממוצע לשנה, והר מירון 1100 מ"מ גשם ממוצע לשנה.

 

כלל הפנות - באזורים הרריים, הצד שפונה לכיוון מערב מקבל יותר גשם מאשר הצד שפונה לכיוון מזרח. למשל, ירושלים - 550 מ"מ גשם ממוצע לשנה, ומדבר יהודה - 200 מ"מ גשם ממוצע לשנה. כאשר גוש אוויר עולה בהר הוא מתעבה, מתקרר, והלחות שלו מגיעה לסף רוויה עד אשר יורדים גשמים. במורד ההר, כלומר בצד המזרחי גוש האוויר יורד, מתחמם בירידה, מתייבש יותר, ולכן יורדים שם פחות משקעים. תופעה זו נקראת "מדבר בצל גשם" יש להסתכל בחומר המצורף לשיעור. 

 

כלל ההצפנה - ככל שנעים יותר צפונה - יש יותר משקעים. התנועה צפונה פירושה התרחקות מההשפעה המדברית והתקרבות לאזור אקלים הסובטרופי ולמסלול השקעים חורפיים שמגיעים מאירופה. למשל  נהרייה - 650 מ"מ גשם ממוצע לשנה, בתל אביב - 500 מ"מ גשם ממוצע לשנה. ובעזה - 350 מ"מ גשם ממוצע לשנה. כל המקומות הללו קרובים לים באותה מידה, גובהם אחיד, אין את אלמנט הפנות מאחר וכולם אזורים מישוריים והכלל היחיד המשפיע על כמויות המשקעים הוא רק כלל ההצפנה.

 

כלל נוסף (עובדה בשטח) - עונת הגשמים מתחילה בצפון לפני הדרום, וזה בא לידי ביטוי גם בכמויות הגשמים וגם במספר ימי הגשם. בין דצמבר לפברואר יורדים כשני שליש מסך כמות המשקעים השנתית, למרות הכללים הנ"ל, ישנם אזורים שבהם הכללים מופרים.


דוגמא לעדיפות הגובה על ההצפנה:

 

הרי שומרון נעשים נמוכים מדרום לצפון, כלומר בדרום יותר גבוהים, ובצפון יותר נמוכים.  לכן, בהרי השומרון כמות המשקעים גבוהה יותר בדרומם מאשר בצפונם.

 

דוגמא לאזור שבו גורם ההצפנה וגורם הגובה פועלים ביחד באותה המגמה:

 

אם יורדים דרומה בבקעת הירדן, למשל מקיבוץ דפנה לאזור ים-המלח, יורדים טופוגרפית   כ - 550 מטר. כמויות המשקעים יורדות גם כן, בקיבוץ דפנה כ 570 מ"מ ובים-המלח כ  - 90 מ"מ, כלומר ירידה של  480 מ"מ. ישנם אזורים שהגובה וההצפנה "לא עובדים כל כך טוב", למשל באזור ראש הניקרה יורדים 620 מ"מ גשם ממוצע לשנה. באזור קיבוץ גבר-עם בדרום יורדים רק 380 מ"מ גשם ממוצע לשנה, אין הפרשי גובה ניכרים מאחר ושני המקומות הללו נמצאים בגובה פני הים, והירידה בכמויות המשקעים היא רק של 240 מ"מ. זה בדומה לדוגמא של נהרייה תל-אביב עזה שמוזכרת קודם לכן.


Comments