לכל אחד מאיתנו יש מורה

"לכל אחד מאיתנו יש מורה, דמות אף יותר מאחד או אחת שהיוו עבורו דמות לקחת ממנה דוגמא לבניית העצמי . אם נשווה מורה לגנן ואת לב התלמיד ויכולותיו לגינה שבה צומח העץ, בבחינת "האדם הוא עץ השדה". נוכל לעקוב ולזהות שבתחילה, בילדות ובנערות,  השתיל קטן וחלש  ודורש טיפול וטיפוח זהיר. המורה מלמד את התלמיד איך לשמור על השתיל הרך, איך ובמה להשקותו, באהבה עצמית, בערך עצמי, בידע, בתרבות ומכוון אותו איך לנקות את הגינה הגדולה, מעשבים שוטים (הגינה הגדולה היא ההקשר בו גדל הילד , החברה ).

לפיכך, הקשר בין המורה לתלמיד חייב להיות קשר של אהבה - של מפגש בין האמת של התלמיד לאמת, לחסד ולחמלה ללא תנאי של המורה.

לא בכדי ביהדות , בפרקי אבות מתווים לנו את הדרך "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות" (מסכת אבות, פרק א' משנה ו').

כלומר כל אדם בכל גיל וכל שכן ילד, ילדה, נער, או נערה זקוקים לדמות בטוחה, מעוררת כבוד כמו רב, שאליה ניתן לפנות, היא משמשת איזו תמונת עולם על מי ואיך אפשר להיות.  דמות שנוכל להזדהות עימה, ואשר תהווה גשר ומצפן לשייכות שלנו.  מכאן ניתן ללמוד שמורה שליחותו הראשונה היא יכולת ההקשבה ויכולת לתת מענה רגשי, חברתי, תרבותי ושכלי . ומנין יקח המורה תעצומות נפש למלא שליחות זו, מעבודה עצמית להעצמה רוחנית של עצמו בכל דרך שיבחר ומבחנה היא כושרו בהעמדה העצמית שלו לרשות כל תלמיד וכל הורה ללא תנאי מתוך אמונה , נחישות, עקביות ומעורבות איכפתית כנה. אני מאחלת לכולנו שנהיה ראויים שתלמידינו יעשו לעצמם  רב- אותנו"

נחה בקנרוט-סידרנסקי 1972