לנחה היקרה שלי

לאחרונה ראיתי את התמונות שלך בפייסבוק, צעירה, חייכנית, ופניך וכמו שתמיד זכרתי אותם, מלאות טוב לב וקורנות.

את היית ותהיי תמיד חלק מחיי, לעולם אזכור אותך באהבה ובגעגועים. הכרתי אותך מהיום שנולדתי ואת היית חלק בלתי נפרד מילדותי, נעורי ובגרותי. תמיד היית עבורי כמו אם, שופעת חום ומלאת אכפתיות. אם רק אפשר היה להחזיר את גלגל החיים אחורה כי אז הייתי באה אליך, היום כמו תמיד, מתייעצת איתך, ויודעת שתהיי תמיד שם בשבילי קשובה, אמפתית, ומלאת חמלה. יודעת שתתני לי עצה טובה וחכמה ותנסי לעזור לי כמיטב יכולתך.

נחה יקרה, את היית ידידת אמת לכולנו גם של אבי ואימי. עם אבי היית נוהגת להיפגש ולהמתיק עמו סוד.

הייתם ידידי נפש והייתה ביניכם "כימיה" נדירה. הייתה ביניכם הבנה הדדית לעיתים גם ללא מילים. את היית גם מקור נוחם לאימי שראתה בך מעין אחות בוגרת והאמינה בך ללא סייג. קשה לתאר במילים את האהבה שאינה תלויה בדבר שידעת להעניק לכולנו. אימצת אותנו, המשפחה הקטנטנה, לחיקך והכרזת שגם אנחנו שייכים למשפחתך, משפחתך היא משפחתנו.

לעולם אזכור בגעגועים את הערבים הנפלאים שביליתי כילדה עם הורי אצלך בחצר בקרית ביאליסטוק, את הטיולים הכיפיים של שתי המשפחות, את השיחות שלנו כשהייתי מגיחה מפעם לפעם אליך הביתה בזמן שרותי כחיילת, את הנוחם ששאבתי ממך אחרי שאבי נפטר, את האירוח לו זכיתי תמיד כשבאתי אליך. תמיד נתת לי להרגיש בביתך כמו בביתי. היית דוגמה ומופת בשבילי, היית עבורי "המורה נחה" מורת הדרך שלי, גם אם לא היית המחנכת שלי.

הלוואי וירבו כמוך אזי העולם יהיה יפה יותר. תמיד תישארי צרובה בזיכרוני כ"בן אדם" במלוא מובן המילה.

את חסרה לי מאוד

אוהבת ומתגעגעת,

ורדה גרונדשטיין