סבתי ז"ל לימדה אותי את השיעורים המכוננים של חיי

אני נושאת עימי תמונות רבות שלך.

תמונות של אהבה, תמונות של ילדות והתבגרות, תמונות של תמיכה ולמידה ועוד רבות.

לצד כל תמונה שמור הריח, שמורה התחושה ובשנתיים האחרונות נוספה גם הדמעה.

תמונה אחת היא משנתך האחרונה. אני זוכרת אותך שוכבת במיטה, אוחזת בידי ומבקשת שלא נסגור את ה"מפעל" עם מותך.

זיהית אותי, את ליאור וגם את רנצ'וק זיהית וסיפרת לנו שאת מנהלת את המפעל המשפחתי ושהוא חייב לעבוד עם המשפחה.

אני מודה שאז, וגם קצת היום, חשבתי שאת לא מקשרת את המפעל למציאות. אבל בימים האחרונים אני מוצאת עצמי חוטא במחשבה שה"מפעל" עליו דיברת הוא מפעל חייך.

המפעל הזה הוא הרחוב, הוא הערב הזה והנוכחים בו.

המפעל הזה הוא חינוך לאהבת האדם ושוויון הזדמנויות.

המפעל הזה הוא החותם שהשארת בי, בנו, בבי"ס רמז, ביהוד ובמדינה.

המפעל הזה הוא שהביא לסף ביתך מורים, תלמידים והוריהם גם שנים רבות לאחר שפרשת ובפיהם מילות הערכה ותודה. דרכם למדתי להבין את סיפורי ילדותה של אימי על בית קטן הומה אנשים. על ילדה הצופה באביה מכין בכל בוקר עשרות סנדוויצ'ים דשנים כארוחה לאישה עובדת אחת, ולימים ההבנה שלא היא שנהנית מהם.

המפעל הזה הוא שהעניק לכל מכריך וקרוביך להרגיש שהוא הוא היה האהוב עליך ביותר.

במסגרת ההכנות לערב זה חיפשתי שיר שיאפיין אותך ואת העשייה שלך ומצאתי שירים רבים המחפשים היכן "ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" אך לא כמו האישה הזאת.

בתקופה הזאת לא רק כתבו על האיש ההוא אלא האיש הוא שהנהיג, הוא שחינך, הוא שהקים. אז פניתי לתמונותיך הרבות וגיליתי את שהיה לי ידוע. גיליתי אישה מנהיגה, יחידה בעולם של גברים. ואז צצה במוחי תמונה נוספת, את נוסעת באוטובוס ממחנה ישראל למשרד החינוך להסביר להם שאת יכולה למרות ובזכות שאת אישה ועולה חדשה.

אז פניתי לשאלה מיהו איש חינוך?

התחבטתי רבות בשאלה ומצאתי עצמי מניחה כי לא כל העוסק בחינוך נהנה מהגדרה זו. אז מה מייחד איש חינוך ממורה?! אין לי תשובה אקדמית. אבל, אוכל לנסות ולטעון כי איש חינוך הוא הנותן לכל תלמיד ותלמיד את הכנפיים המיוחדות לו כדי שזה יוכל לפרוסן ולצאת לדרכו בעולם. איש חינוך הוא מי שנותן לתלמידיו את הביטחון להשתמש בכנפיהם ולעוף אל עתידם. איש חינוך הוא שנתפס כמנהיג בעיני תלמידיו. איש החינוך הזה הוא את!

סבתא, היית בשבילי כל מה שנכדה יכולה לבקש מסבתא, אמא, חברה ומורת דרך. בסבתא שלי מצאתי, אני כמו אחרים, כמעט מהכל. מצאתי היסטוריה לצד קידמה, חיצוני לצד פנימי, עוצמה מול עדינות, דת מול שוויון, למידה וסקרנות, ערכים, סובלנות ואהבת האחר. מצאתי את אהבת הארץ והשפה העברית אל מול השמירה על היידיש והחינוך מבית.

ראיתי בך מנהיגה לא רק של המשפחה אלא גם של דרך. דרך שלצערי הרב נדמה כי אבדה בחברה שלנו היום. אבדה יחד עם המנהיגות והסובלנות ללמידת הדרך.

סבתא, אני כל כך שמחה שהחיים, את ואני זימנו לנו את החיבור העמוק והבלתי שיגרתי בין סבתא לנכדה. חיבור שממנו צמחתי ולמדתי לגדול, חיבור שגונן עלי ובנה אותי למי שאני היום.

אני מתגעגעת למבטך , למילותיך ולרוך ידך המלטפת.

הלוואי שיכולתי מעל דף זה להבטיח לסיכום להיות ממשיכת דרכך ופועלך.