אמא, תודה

אמא

תודה

מבשילה

וכל יום יותר

לאהוב אותך .

שאלתי את עצמי

מי זו האמא שלי?

הפרטית/הציבורית,

הגמדה/הענקית?

בכל תקופה

הגיחה לה תשובה

עם אדרת מהותית אחרת,

עוד תמונה של אמא.

יש שחזיתי רק בסתירות

ויש שזיהיתי איכויות נדירות באמת.

גם הקטנה שבך שלעיתים הופיעה

הרעישה והסעירה

צבעה אותי לחיים באנושיות.

תבונת הזמן

לימדה אותי אותך.

היה בך משהו עוצמתי מעורר

למהויות שמעבר,

רוח עבורך, היתה חומר ממשי

התנהלת בה ואיתה עם פעוטים וגדולים.

הותרת כאן אחריך

סימנים מרהיבים של ערך ומשמעות.

ההכנות ליום הזה

הפגישו אותי עמך מחדש,

עם אנשים ששייכים רק לך,

גן אנושי נדיר

ממש מראות שלך,

חשתי אותך נוכחת

בזקיפות מלאת אור

המבקשת עוד טוב עבור כולם.

אמא

השורשים שלך מתעמקים ומתארכים

השמים שלך מבטיחים

ואנחנו כאן כולנו

אוהבים

מתחייבים להמשיך.