המרחב הציבורי

המרחב הציבורי

הברמאס קבע את מושג 'המרחב הציבורי' בהתייחסו לתפקודה הרצוי של תקשורת המונים בדמוקרטיה. הוא טען שבדמוקרטיה חייבים להיות מקומות, אתרים, מרחבים, בהם בני אדם יכולים להיפגש ולדון כשהם חשים משוחררים מפחד השלטון. [סטודנטים בהפסקה, לא כמו בכתה יכולים לפרוק לחץ, ליד המרצה לא נוח- סוג של פיקוח, ללא אוזניים שומעות]. במקום המפגש הזה, הוא טוען, אנשים אמורים להשמיע דעות ולשמוע אחרים כשהם עושים זאת באורך רציונאלי. ז"א, באמת מוכנים להשתכנע מנימוקים של האחר. [מה צריך לעשות לגבי הקאסמים, לא בסגנון של רק אני אדבר ואתה תשתוק, אלא לשמוע באורך רוח ולנסות לראות את העולם מזוית אחרת]. האנשים במרחב הציבורי צריכים לחוש שווי מעמד זה לזה. הם אמורים השמיע את דעתם ללא מורא שנובע מהבדלי סטטוס, או מתפקיד פורמלי שנוסה בן שיחם. [דיון של תלמידים על מרצה לפני שהוא נתן ציון, זה לא יהיה חכם...] [אם פועל ומעסיק יופיעו בריאלטי, זה לא יהיה מרחב ציבורי]. מטרת המרחב הציבורי היא העברה של השפעה. ז"א יכולת לשקף לשילטון ובעלי הכוח מה חושבים האזרחים. [תנועת התעוררות התפתחה כפורום קטן עד שעמי איילון ראה אותה ועזר לה להתפתח, המרחב הציבורי הזה, קרי הפורום היה השלב הראשוני]. אם לאזרחים לא יהיה מקום להתאגד ולהשמיע את דעתם הם לא יהיו אזרחים במדינה דמוקרטית. סקרי דעת הקהל כביכול משקפים את דעת האזרחים אבל בפועל זה מידה מאוד דלה, אם אזרח חושב אל אפשרות אחרת שלא נמצאת בטופס.

הברמאס מתאר 2 דגמים של מרחב ציבורי. לדגם ה1 קורא הדגם הליבראלי. דגם זה התקיים במאות ה18-19, והיה מבוסס על התכנסות של בני אדם [בד"כ גברים] במקומות מסויימים. לדוג' כיכרות העיר או בתי קפה.  האנשים האלו השתיכו למעמד הבינוני, הם קיימו דיונים סביב מידע שנמסר להם דרך העיתונים. בעקבות הדיונים הללו הם גיבשו דעה, הכינו עצומות, כתבו מכתבים למע' הפעילו השפעה. חלקם אפילו השתלבו בעצמם בפעילות פוליטית. [ הכוונה להייד פארק יותר רציונלי] [העיתון היה ממש יקר אז עדיף היה לקנות קפה ולקרוא עיתון בחינם]. כיום מכירים את המרחב הציבורי של דמוקרטיות ההמונים. (הדגם ה2), כאן מדובר במרחב ציבורי שמתנהל רובו ככולו בתוך אמצעי התקשורת [טוק-שואו], הכוונה לאותן תוכניות שבהן מוזמנים נציגים שונים של הציבור להביע את דעתם, בעניינים שעל סדר היום. האנשים האלו אמורים לייצג ציבורים גדולים. לצד המרחב הציבורי הכללי קיימים כיום מרחבונים, הקשרי שיח מצומצמים יותר שבהם אנשים מגבשים דעה ומעבירים אותה לנציגיהם [אינטרנט, השביתה בשדרות התפוגגה כתוצאה מלחץ מלמטה, של התושבים, האזרחים שהבינו שהשביתה פגעה בהם יותר מהקסאמים]. במרחב זה מהדגם השני אין כבר שיח רציונאלי, השיח הוא יותר רגשי, והאנשים המתדיינים הם בעיקר בעלי אינטרסים שמעונינים יותר להשמיע מאשר לשמוע או להשתכנע [אני לא הפרעתי לך, עכשו אל תפריע לי]. על הרעיון של המרחב הציבורי יש הרבה ביקורת, יש בעייתיות בהגדרה המסורתית: אוסף של ג'נטלמנים שמנהלים את העולם לכולם, איה הנשים? (ביוון העבדים והנשים לא השתתפו, רק 'ג'נטלמנים') [דמוקרטיות ההמונים זהו מרחב שיח שיש בו השפעה של יחצנים יותר מאשר אנשים, הם מכוונים את האנשים בפועל].

תקשורת המונים

תקשורת המונים - סיכומים

סיכומי מאמרים בתקשורת

סיכומי מאמרים בתקשורת המונים


Comments