סיכום באזרחות: הרשות המבצעת - הממשלה

הרשות המבצעת:  הממשלה

 

הממשלה - הרשות המבצעת

לרשות המבצעת 3 מרכיבים: הממשלה, השרים המופקדים כל אחד על משרד ממשלתי והדרג הפקידותי- מנהלי במשרדי הממשלה.

חוק יסוד הממשלה מגדיר שהממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. כלומר הממשלה היא זו שמוציאה לפועל את המדיניות עליה החליטה. עם זאת יש לציין שלממשלה גם תפקידים אחרים כגון: החלטה על יציאה למלחמה, חתימה על הסכמי שלום והתקנת תקנות.

 

תהליך הרכבת הממשלה

לאחר שמתקבלות תוצאות הבחירות לכנסת מזמן אליו הנשיא את נציגי כל סיעות הכנסת ומתייעץ איתם לגבי המועמד לרשות הממשלה. בתום ההתייעצויות מטיל הנשיא על ח"כ בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להקים ממשלה שתהנה מאימון הכנסת את תפקיד הרכבת הממשלה. הכנסת צריכה להביע אמון בממשלה (השגת רוב של 61 ח"כים שתומכים בממשלה). הממשלה שואבת את כוחה מהכנסת. מאחר ועד היום אף מפלגה בישראל לא זכתה ב-61 מנדטים, הוקמו ממשלות קואליציוניות (ממשלה קואליציונית מורכבת מצירוף של מספר מפלגות שונות שיחד יש להן לפחות 61 חברי כנסת). השותפות בקואליציה מתבצעת באמצעות הסכמים קואליציוניים. אלה הם הסכמים פוליטיים על חלוקת התיקים בממשלה ועל קווי היסוד שלה (לרוב בנושאי חקיקה, תקציב המדינה וסדר העדיפויות המדיני). ההסכמים גלויים משתי סיבות: זכות הציבור לדעת וזכותם של חברי הכנסת להכיר את המרכיבים של ההסכמים הפוליטיים השונים. מאז 48 שאפו כל ראשי הממשלות לכונן קואליציה רחבה וזאת כיוון שהיא:

1.       לגיטימציה רחבה- מחזקת את הלגיטימציה הציבורית של הממשלה.

2.       אחדות לאומית- מחזקת את האחדות הלאומית במיוחד בנושאי ביטחון ומדיניות חברתית.

3.       מצמצמת את התלות- של הממשלה בכל אחת מהשותפות הזעירות בקואליציה.

4.       מקטינה את האופוזיציה- מצב שמחזק את כוחה של הממשלה לממש את מדיניותה וגם להביא לחקיקה שנוחה לה בכנסת.

 

מעמד ראש הממשלה

ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים בממשלה. החלטות הממשלה מתקבלות על פי העיקרון שר אחד קול אחד. ראש הממשלה אינו רשאי לחלק או לשנות תפקידים לשרים ללא תמיכת הממשלה. עם זאת חוק יסוד הממשלה מקנה לרוה"מ סמכות לפטר שרים. מעמדו של ראש הממשלה מול שריו מתבסס על שליטתו בשירותי הביטחון שכפופים לו. כמו כן כפופים לו: המכון למחקר ביולוגי, הועדה לאנרגיה אטומית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

בכנסת יש לרוה"מ סמכות לפזר את הכנסת בהסכמת הנשיא, כאשר הוא נוכח יש בכנסת רוב המונע ממנו לתפקד. הכנסת יכולה להפיל את הממשלה ולהביא להתפטרותה בהצבעת אי אימון המתקבלת ברוב של 61 חברי כנסת. לפחות בתנאי ששישים ואחד חברי כנסת לפחות יכולים להציע מועמד אלטרנטיבי לתפקיד ראש הממשלה

אחריות ממשלתית לעומת אחריות מיניסטריאלית   

אחריות ממשלתית- האחריות המשותפת שבה נושאת הממשלה כולה אחריות להחלטות ופעולות שקיבלה וביצעה כגוף אחד. הממשלה מדברת בקול אחד, כאשר שר מתנגד להחלטה ממשלתית הוא יכול להיאבק בה בתוך הממשלה עד שתתקבל החלטה, ברגע שהתקבלה הוא חייב לקבלה או להתפטר, וזאת כדי להופיע כגוף אחד כלפי פנים וכלפי חוץ.
גם בחוק יסוד הממשלה משנת 92 באה לידי ביטוי האחריות הממשלתית. לפי חוק זה רוה"מ וממשלתו הם אחד, כלומר אם הכנסת הביעה את אי אמונה ברוה"מ או בממשלתו, זו נופלת ומתקיימות בחירות חדשות הן לרשות הממשלה והן לכנסת.

אחריות מיניסטריאלית- מוטלת על כל שר מתוקף העובדה שהוא ממונה על משרד. האחריות כוללת הן אחריות למחדל שנגרם כתוצאה ישירה מהוראותיו של השר והן על דברים שהשר לא היה מודע להם או נעשו בניגוד להוראותיו.שר שבמשרדו בוצע מחדל צריך מבחינה מוסרית להתפטר ולשאת באחריות המיניסטריאלית. על פי חוק יסוד הממשלה רשאי ראש הממשלה לפטר שר מתפקידו במידה שוהוא מוצא כי השר אינו מתאים לתפקיד או נושא באחריות מיניסטריאלית למחדש

סמכויות הממשלה

1.       קביעת מדיניות וביצועה- לממשלה יש סמכויות לנהל את המדינה בנושאי כלכלה וחברה, מניעת פערים חבריים וטיפול בהם. כך מוסמכת הממשלה להכריז על מלחמה, לחתום על הסכמי שלום, לשנות גבולות, לכונן יחסים דיפלומטיים ועוד. כמו כן, לפי חוק יסוד  הממשלה, הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת על רשות אחרת עפ"י חוק.

2.       קביעת תקנות (הכוונה לחקיקת משנה) - הכנסת מחוקקת חוקים באמצעות חקיקה ראשית והממשלה קובעת תקנות שמפרטות את הדרך המפורטת ליישומם. על התקנות יש מגבלה שאסור להם לסתור את החוק ולכן התקנות מקבלות אישור של אחת מוועדות הכנסת שהתקנה מתייחסת אליה. התקנות כפופות לביקורת שיפוטית של הבג"ץ.

3.       תקנות לשעת חירום- ב-48 היה צורך לנקוט באמצעים מיוחדים כדי להתמודד עם מצב החירום שהיה עם קום המדינה, ולשם כך מוסדות השלטון חוקקו תקנות לשעות חירום. למעשה, תקנות אלו לא בוטלו עד היום כך שפורמלית המדינה עדיין נתונה במצב חירום.  התקש"ח מאפשרות לממשלה להתקין תקנות בענייני- הגנת המדינה, בטחון הציבור, אספקה ושירותים חיוניים, ללא אישורה של הכנסת.
זכות זו להתקין תקש"ח הוענקה לממשלה ע"י הכנסת החוק יסוד הממשלה וזאת משום שהבינה שבשעת חירום צריך לפעול מנגנון חקיקה שיבטיח את העניינים החיוניים במהירות וביעילות.
התקש"ח מעניקות לממשלה את האפשרות לתקן תקנות שמנוגדות לחקיקה הראשית של הכנסת באצטלה של ביטחון הציבור או הגנת המדינה מה שיהווה פגיעה בדמוקרטיה. לדוגמה- שבירת שביתה בכפייה (בטענה שנפגעים שירותים חיוניים). על מנת למנוע מהממשלה להשתמש בסמכותה בצורה לא מוצדקת, נקבעו הגבלות מסוימות:

1)       תוקף- כוחה של תקנה לשעת חירום תקף ל-3 חודשים בלבד, מעבר לתקופה זו הכנסת צריכה לחוקק חוק בנשא.

2)       חוק מוגן- לא ניתן להתקין תקנה שפוגעת בחוקי יסוד שמוגנים מפני תקש"ח (באמצעות סעיף שקובע במפורש שתקנה לשע"ח לא יכולה לשנות או להפקיע זמנית את תוקפו של החוק). למשל- חוק יסוד הכנסת[1], חוק יסוד הממשלה וחוק יסוד חופש העיסוק.

4.       תקנות הגנה לשעת חירום, 1945 – בעוד שהתקש"ח נחקקו ע"י המחוקק הישראלי, תקנות ההגנה לשעת חירום נוצרו ע"י הבריטים, ועם קום המדינה נכנסו למשפט הישראלי.
תקנות אלה מקנות לשר הביטחון את הסמכות לפגוע בזכויות אדם במדינה ע"י- הגבלת חופש התנועה, הטלת צנזורה, הכרזה על התנגדות כבלתי חוקית ומעצר
[2] מנהלי במקרים שבהם העניין נדרש לשם הבטחת צורכי ביטחון חיוניים.
בשנת-79 חוקקה הכנסת את "חוק סמכויות שעת חירום" המגבילות את תקנות המעצר המנהלי:

1)       שר הביטחון- רק שר הביטחון רשאי להורות על מעצר מנהלי.

2)       ביקורת- מעצר מנהלי יהיה כפוף לביקורת שיפוטית.

3)       48 שופט- עצור מנהלי יובא תוך 48 שעות מהמעצר לנשיא בית משפט מחוזי ע"מ שיאשר / יבטל / יקצר את תקופת המעצר.

4)       6 חודש- תקופת המעצר תוגבל ל-6 חודשים ולשם הארכתה דרוש אישור של בית המשפט.

הגבלות אלו נועדו לאזן בין הצורך להגן על ביטחון המדינה לבין הצורך להבטיח את עקרון שלטון החוק במדינה דמוקרטית.

 

היועץ המשפטי לממשלה

היוהמ"ש הוא עובד מדינה שמתמנה ע"י הממשלה. למרות שהוא כפוף לשר המשפטים יש ליועמ"ש שיקול דעת עצמאי. במקרה של חילוקי דעות עם הממשלה ההחלטה הסופית בעניין היא של היועץ. אם הממשלה מחליטה לא לקבל את דעתו של היוהמ"ש הוא רשאי לסרב לייצג את הממשלה בבית המשפט. עם זאת הממשלה מוסמכת להעביר את היועץ משפטי לממשלה מתפקידו. המצב שהיוהמ"ש כפוף לממשלה אך אחראי על האינטרס הציבורי יוצר ניגוד אינטרסים שעלול להשפיע על שיקוליו שצריכים להיות אובייקטיבים.


תפקידי היועץ המשפטי לממשלה
למרות חשיבות תפקידיו של היוהמ"ש אין עדיין חוק שמגדר אותם או את סמכויותיו של היוהמ"ש וגם לא את אופן מינויו או הפסקת תפקידו.

1.       שלטון החוק- אחראי על שמירת שלטון החוק באמצעות הגנה על האינטרס הציבורי מפני פגיעה אפשרית מצד רשויות השלטון. כלומר עליו לוודא שהממשלה נוהגת לפי החוק.

2.       ראש התביעה הכללית- מטעם המדינה, מתוקף זה הוא מחליט אם להגיש כתב אישום ולהעמיד אדם לדין פלילי.

3.       ייעוץ וייצוג- מייעץ לממשלה בנושאים משפטיים (ובכלל זה בניסוח חוקים חדשים) ומייצג את המדינה בבתי משפט.

 

הפיקוח על היועץ משפטי לממשלה

בג"ץ יכול להתערב בהחלטות של היוהמ"ש לממשלה וזאת במקרים של חוסר סבירות קיצונית במעשיו. למשל בשנות ה- 80 בפרשת נפילת הבורסה שבה רבים איבדו את כספם. היוהמ"ש לממשלה החליט לא להעמיד לדין את מנהלי הבנקים שהיו מעורבים בעניין בטענה של חוסר עניין לציבור. הוגשה עתירה לבג"ץ נגדו ובג"ץ קיבל את העתירה בטענה שהחלטתו היתה נגועה בחוסר סבירות קיצונית והוא הורה ליועץ משפטי לממשלה להעמיד לדין את ראשי הבנקים.

 סיכומים לבגרות באזרחות

סיכומים באזרחות לבגרות


[1] לפיכך לא ניתן להורות למשל על הפסקת עבודת הכנסת.

[2] מעצר המאפשר להחזיק אדם בכפייה על סמך חשדות בלבד וללא הגשת כתב אישום, וללא משפט ובכך הליך זה פוגע בזכות להליך משפטי הוגן. יש להדגיש  שהליך זה נועד לאפשר סיכול כוונה לפגוע בביטחון המדינה במחיר פגיעה קשה בדמוקרטיה. לפיכך הפעלתו מותרת רק במקרים בהם אין ברירה אחרת וגוברת הסכנה שאי הפעלת המעצר תסכן את ביטחון המדינה.

Comments