מבוא לסוציולוגיה - סיכום


סיכום תמציתי של מושגים ועקרונות מרכזיים בסוציולוגיה:

הצירים בסוציולוגיה:

משמשים להשוואה בין הפרדיגמות ברמה התיאורטית. אפשר לחלק את המאמרים על הצירים (ע"מ שיהיה קל להשוות ביניהם לאחר מכן)

סוציולוגיה ממסדית<----->סוציולוגיה ביקורתית

ממסדית -

ביקורתית – מדברת על ערעור של המבנה החברתי.

פונקציונליזם כתיאוריה ממסדית לחלוטין. קונפ' ביקורתית לחלוטין.

 

פוזיטיביזם<---->פרשנות

פוזיטיביזם – החושים שלנו לא מספיקים כדי לחקור את העולם, ולכן צריך לעשות מחקרים אמפיריים. (שיטות מחקר כמותניות) – ההנחה היא שאנחנו באמת יכולים לדעת משהו על העולם, דרך מחקר אמפירי אנחנו יכולים להגיד משהו "אמיתי" על העולם. לדבר במושגים של עובדות מוחלטות. לדוג' דורקהיים והתאבדות

פרשנות – לא מניחים שהם יכולים לדבר על עובדות ואמיתות מוחלטות. - ההנחה שלה שאנחנו לא יכולים לדבר על אמיתות מוחלטות, אבל אנחנו צריכים לנסות ולהבין כיצד בני האדם עצמם מסתכלים על העולם, כיצד הם מפרשים את העולם. בעצם, דרך הפרשנות של האנשים אנחנו בונים איזו שהיא תיאוריה על העולם שלהם, אבל אנחנו מניחים ומבינים שאנחנו מדברים על הצורה שהם מפרשים את העולם, לא מדברים על אמיתות ועובדות. לדוג' וובר – האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם.

 

מבנה <------> פעולה / מבנה<----->תהליך

מבנה – ההנחה של המבנה היא שלחברה יש את ההשפעה המכרעת עלינו, ז"א יש לה פחות התחשבות בבחירה הסובייקטיבית של כל אדם לפעול בצורה שהוא רוצה, אלא יש הנחה שהחברה מכתיבה לנו את צורות הפעולה ואנחנו פועלים במסגרת הגבולות של החברה – דורקהיים ופונק' בצורה כללית. פונק' טוען שאין אדם, או שהוא מאוד מאוד קטן, והחברה קובעת לנו את הכל, אנחנו פועלים בצורה שמשרתת את החברה. אנחנו בסה"כ בובות שמפעילים אותן.

פעולה- ההנחה הפוכה – האדם הוא אינדיבידואל, הוא יכול להחליט החלטות עבור עצמו, הוא פועל, מסוגל לחשוב להבין לנתח. דוג' – אדם סמית', גופמן. – החברה לא קיימת, האדם פועל בתוך אינטראקציה בהתאם לאינטרסים שלו ולפרשנות שלו של הסיטואציה.

{הבנייתית – אנחנו חווים את החברה מחוץ לנו, והיא לא באמת מחוץ לנו. והאדם יוצר את ההבנייה – היא נמצאת בדיוק באמצע הציר הזה}

הקונפליקטואלית גם תמצא יותר בצד ה"מבנה" של הציר.

 

קונצנזוס מול קונפליקט

קונצנזוס – יש לנו הנחה על הסכמה חברתית על ערכים ונורמות. פונקתיונליזם

קונפליקט – ערעור של הערכים והנורמות, נסיון להפוך את המצב החברתי הקיים. קונפ'

 

על הציר הזה אי אפשר למקם את ההבנייה החברתית.

אינטראקציה סימבולית – באמצע הציר

 

מיקרו מול מקרו

מקרו – ראייה שמתמקדת ברמה החברתית, מבט על החברה

מיקרו – גופמן – היחיד, הראייה הקטנה של היחיד. בלי נסיון להסיק לרמת המקרו.

 

ההבנייה – באמצע הציר

 

 

מבחינת דורקהיים והפונק' עצם העובדה שאנחנו מרוויחים משהו לא אומר שזו פונק'. גם כשהוא מדבר על האדם הוא מדבר עליו כנגזרת של החברה.

 

 

ההבנייה החברתית – ברגר ולקמן – מופיע ברוב המאמרים שקראנו -

הבדל בין ההבניה לאינט' – אינט' מסתכלת על סיטואציה מסוימת בין אנשים ומסתכלת על הכלים שבהם כל אחד משתמש בסיטואציה, ההבניה החברתית תשאל מהו התהליך שגרם לאדם להשתמש בכלים המסוימים, או התהליך שהבנה את הכלים בהם האדם השתמש.

אינט' מתרכזת במה שקורה בתוך האינט' עצמה, ההבניה תשאל איך הגענו לאן שהגענו.

ברגר ולקמן מציירים את המהלך בשלבים -

מיסוד עוברי – ממשות ביוגרפית (אנחנו זוכרים איך משהו התחיל)- בשלב הראשון יש לנו פעולה שחוזרת על עצמה יותר מפעם אחת. באיזה שהוא שלב היא הופכת למשהו שגרתי, אבל אנחנו זוכרים מה היה לפני זה, אנחנו זוכרים את התהליך, אנחנו האנשים שעשו את ההחלטות.

המעבר הבין דורי – (נולדים ילדים) – מה שהשתגר אצל ההורים מונחל לילדים שלהם כעובדה. השלב הזה מכיל את הממשות ההיסטורית – עצם העובדה שאנחנו לא יכולים להצביע על תהליך, משהו שקרה בעבר ואנחנו מקבלים אותו כעובדה ואנחנו לא זוכרים איפה הוא התחיל.

מתוך הממשות ההיסטורית נובעת האובייקטיביזציה – התפיסה שלנו את המציאות כמשהו שהוא מחוץ לנו, שנכפה עלינו במידה מסוימת.

"החברה שמעבר לנו" – החברה נתפסת כמעבר לנו, אך היא אינה באמת מעבר לנו.

ברגר ולקמן אומרים שבשלב הזה אנחנו כן יכולים לעשות שינוי למרות שנראה לנו שלא – אנחנו מקבלים את החברה כמשהו אובייקטיבי, אך כאשר אנחנו משתתפים בחברה אנחנו מייצרים אותה מחדש בצורה מעט שונה, וכך בעצם אנחנו משנים אותה.

שינוי חברתי בהבנייה- יכול להיות כשינוי לא מכוון. יכול להיות החלטה מכוונת של האדם.

דורקהיים – החברה שמעבר לנו – החברה אכן נמצאת מחוץ לנו. היא משהו שקורה מחוץ לבני האדם, ללא קשר לבני האדם. יש עובדות חברתיות שנוצרות בחברה כדי לשמר את הסדר החברתי, וכל זה קורה ללא קשר לבני האדם. אך כשאנחנו פועלים אנחנו חושבים שאנחנו עושים את זה מתוך הרצון האישי שלנו. דורקהיים אומר שזו החברה שמתכוננת בתוכנו.

מאמרים של הבנייה חברתית – ויצמן – שאלת מגדר – היא מראה לנו כיצד מובנית זהות מגדרית של בנים ובנות, היא מראה את זה דרך ספרי ילדים כסוכני חיברות.

האלמנט ההבנייתי אצל ויצמן – היא מראה איך אנחנו מעבירים לילדים שלנו תפיסות מגדריות מסוימות, כיצד נעשה המעבר הבין דורי הזה, כיצד נעשה תהליך האובייקטיביזציה הזה. אנחנו מעבירים לילדים שלנו תפיסות מגדריות מסוימות והם לומדים אותן וחווים אותם כמשהו שהוא אובייקטיבי ומחוץ להם, ככה נשים חוות את עצמן כחלשות שנמצאים בבית וכו' וגברים חווים את עצמם כחזקים וכו'.

{יש במאמר גם קונפליקט}

פנון – דרך השפה – כיצד מובנית אתניות? - צבע הוא משהו שאנחנו מקבלים אותו דרך תהליך ההבנייה. העובדה שיש הבדלים בין צבעים זה בגלל ההבנייה. אין משהו מהותי נחות יותר בין הצבעים השונות, זו פרדיגמה מחשבתית מונפצת. זו פרדיגמה שעברה לנו דרך המחשבה. הלבן מנמיך את השחור, וכך השחור חווה את עצמו כנחות יותר.

אינט' – כששחור עומד מול לבן הוא ירגיש את עצמו כנחות. אך כששחור מצרפת יחזור למולדתו ויעמוד מול מישהו שלא היה בצרפת הוא ירגיש את עצמו כעליון יותר.

 

מה שקורה ברמת האינט' הופך להבניות חברתיות וכיצד בסופו של דבר מתוך ההבניות החברתיות האלו אנחנו רואים היררכיות של גזע, כיצד אנשים מסויימים בעלי צבע מסויים תופסים את עצמם כעליונים/ נמוכים ביחס לאנשים אחרים.

מבחינת פנון אין צבע, הצבע הוא הבנייה חברתית.

{אצל פנון יש הבנייה אינט' וקונפליקט)

 

 

ששון לוי – כיצד היא הבנייתית?

יש שתי שאלות בשאלת הזהות – 1) כיצד נוצרות קטגוריות חברתיות 2) כיצד אנשים מזהים את עצמם באותן קטגוריות חברתיות?

 

ששון לוי מניחה שאין לאדם זהות מהותית, אין לכל אחד ואחד מאיתנו את הגרעין של אותו אדם. אלא הזהות שלנו נבנית א) בתוך אינט' וב) בתוך תהליכים היסטוריים של הבנייה חברתית.

בחברה האזרחית הדמות הגברית היא הדמות האידיאלית בהכרח, מכיוון שהגבר הוא זה שיכול לתרום לחברה יותר מכל אחד אחר.

צבא – כשאנחנו רואים נשים שנכנסות לתפקידים שנחשבים יותר גבריים הן מתחילות לסגל לעצמן תכונות שנחשבות גבריות.

זה מתכתב עם ההנחה שאין זהות בסיסית לאדם.... ובתוך הקשר היסטורי שבו הגבר הוא האזרח האידיאלי בהקשר מדינתי-לאומי.

 

אנדרסון – התהליך שבו לאום נוצר-

בהבניה חברתית אנחנו מדברים לרוב על שני דברים 1)גם ברמת האדם – כיצד תהליכים חברתיים משפיעים על האדם וגורמים לו לפעול כמו שהוא פועל 2) ברמת התהליך – זה מה שאנדרסון עושה – הוא לא שואל על סיטואציה ספציפית. - הוא נשאר ברמת החברה

 

בהבנייה החברתית אפשר לדבר בשתי הרמות – אך אנחנו תמיד נדבר על תהליכים חברתיים, איך הם נוצרו וכו'.

 

שאלת הזהות – אנחנו שואלים לרוב שתי שאלות עיקריות:

  1. כיצד נוצרות קטגוריות חברתיות מסויימות?
  2. כיצד האינדיבידואל הופך לחלק מאותה קטגוריה חברתית?

 

ויצמן אומרת שנוצרת קטגוריה חברתיתשל נשיות דרך ספרי ילדים שמראים לנו, ואנשים שכותבים את הספרים ומגדירים את הנשים בצורה מסויימת. הקריאה שלנו של הספרים האלו היא שיוצרת אצלנו את התפיסה של הזהות הנשית.

ספיר הילדים – דרכם אנחנו עוברים את תהליך החיברות. הם יוצרים עבורנו כיצד נראית הקטגוריה החברתית ואת תהליך הסוציאליזציה שהיא בעצם והקריאה שלנו את ספרי הילדים, היא הדרך שבה אנחנו לומדים והופכים להיות חלק מהקטגוריות.

פנון – זהות – כשאנחנו מדברים על זהות, פנון אומר שזה משהו שקורה גם בתוך האינט' דרך האינט' הסימבולית (האדם השחור ממרטיני שהיה בפריז אך עדיין מרגיש נחות מהאדם הלבן אך מרגיש נעלה מהאדם ממרטיני שלא היה בצרפת ולא יודע צרפתית), פנון מדבר באופן ספציפי על ניהול הרושם (של הלבנים מול השחורים – שפה מנמיכה, וגם על האנשים שחוזרים מפריז וחשים את עצמם), וגם קשור לתהליכי הבנייה חברתית שבהם הוא מדבר על כיצד הלבן נתפס כעליון על השחור וכיצד זה שמפיע על ההתנהגות של הלבן וההתנהגות של השחור.

מבחינתו ההיררכיות, בין אם יש זהות מזוקקת של בני אדם ובין אם לא– ההיררכיות הן משהו מובנה לחלוטין. כל עוד הזהות שלנו מושפעת מהזהות הטבעית שלנו, זה משהו הבנייתי ולא קיים או מתוחזק על ידי משהו שקיים במציאות.

אורנה ששון לוי עושה את אותו מהלך.

 

אנדרסון – זהות -

רבים מאיתנו מגדירים את הזהות שלנו ברמה לאומית. אנדרסון לא מדבר בדיוק על זהות (אפשר להתעלם מזה במבחן) – הוא לא מדבר על זהות של אדם באופן מובהק – אם אנדרסון אומר שהלאום היא משהו מדומיין אנחנו יכולים על כן לומר שהזהות שלנו היא משהו מובנה. דרך אנדרסון, הזהות הלאומית שלנו מדומיינת כמו הקהילה ממנה אנחנו ניזונים.

זהות – גופמן ווובר – בתהליך הבירוקרטיה – זהות משהו שנמחק בתהליך הבירוקרטיה. גופמן מדבר על זה במוסדות הכוללניים. גופמן מדבר על כך שאדם שנמצא במוסד שכזה, הזיכרון של איך שהוא היה לפני כן לא משנה, בני אדם הופכים לאותו דבר הזהות שלהם נמחקת והם מתחילים להתנהג בהתאם לסיטואציה בה הם נמצאים ולא בהתאם לזהות שלהם. זה שונה מוובר בגלל שוובר מדבר על כך שאדם נמצא בתפקיד מסוים בתוך הבירוקרטיה – כשאנחנו בתפקיד של אדם בירוקרט, הזהות שלנו נמחקת, לא משנה מה אנחנו חושבים או רוצים לעשות. אנחנו הופכים להיות התפקיד מצד אחד, וגם האדם שעומד מולנו הזהות שלו לא משנה, הוא הופך להיות מספר.

כלוב הברזל של הרציונאליות קשור באופן ישיר לבירוקרטיזציה, באופן כללי זה אחד הדברים שוובר מדבר עליו אבל הוא לא קשור לזהות.

הפונקציונאליזם בהקשר של זהות – כשאנחנו מדברים על הקשר של זהות אנחנו מתחילים מהסוציאליזציה כי מבחינת הפרדיגמות זה השלב הבסיסי שלנו. מבחינת הפונקציונאליזם כאשר אנחנו מדברים על סוציאליזציה אנחנומדברים על משהו שקורה בעיקר דרך המשפחה והחינוך (אך אפשר לדבר גם על תקשורת וכו'), כאשר אנחנו מדברים על סוציאליזציה אנחנו מדברים על צורה של הפנמה של התודעה הקולקטיבית. הסוציאליזציה מציבה את האדם במיקום חברתי מסויים ומעניק לו את הידע התרבותי הנחוץ לו כדי לפעול במסגרת התפקיד שלו, הדגש הוא על סוציאליזציה משותפת. הזהות שלנו מונחלת דרך תהליך הסוציאליזציה, דורקהיים אומר שהזהות שלנו היא בעצם דרך החברה, הזהות שלנו היא חלק המתודעה הקלוקטיבית (להיות נשים שמשרתות את התפקיד החברתי שנשים צריכות לשרת כדי למלא את התפקיד החברתי הדרוש מאיתנו)  - פונקציונאליזם לא יורד לזהות ברמת האדם.

קונפליקט – הסוציאליזציה זה התהליך שבו נוצרת הזהות שלנו. היא מנגנון של הצבה ושיעתוק, קבוצות חברתיות שונות עוברות תהליכי סוציאליזציה שונים שבסופו של דבר מאפשרים להם להציב את עצמם בריבוד החברתי במיקומים שונים. ז"א שהדגש היא על סוציאליזציה מובחנת מעמדית.

אינט' סימבולית – היא לא ממש מדברת על תהליך הסוציאליזיה אך היא מדברת על זהות –היא מדברת על ה"אני במראה" (קולי).

דבר נוסף שהאינט' מדברת עליו זה ה I וה ME (מיד)

הI – החלק המולד, הספונטני, הפחות חברתי,  החלק הזה מוכל על יד ה ME שזה האני החברתי שהוא בעצם תוצר של התנסויות בחליפין, וראייה של האדם את עצמו מבחוץ. יש הנחה שיש איזה שהוא אדם בסיסי (הטיעון הזה לא תופס  מבחינת גופמן – מבחינתו אין אדם!).

 

בורדייה – הון תרבותי והביטוס

הון תרבותי – דרך המושג של הון תרבותי בורדייה שואל אותנו שאלות על אי השוויון החברתי – (בורדייה קונפליקטואלי – נשתמש בהון תרבותי רק בפרדיגמה הזו) – הוא שואל על אי שוויון חברתי, הון תרבותי הוא כלי ליצירת אי שיוויון חברתי. החברה מגדירה וממיינת בני אדם לאנשים משכילים/מצליחים/בעלי מעמד כשרון וכו', אך הוא אומר לנו שהמיונים האלו קשורים לאחיזה במקורות תרבותיים. כלומר, אם אנחנו אוחזים במקורות תרבותיים מסויימים יהיה לי קל יותר או קשה יותר להיתפס כאדם מוצלח/ מוכשר וכו', וזהו בעצם ההון התרבותי. הון תרבותי - עולם הידע של קבוצה, ואם זו הקבוצה הנכונה (לפי בורדייה זה המעמד הבינוני), אז עולם הידע הזה מקנה לנו שליטה על הידע שמוגדר כ"נכון", על הכישורים, החינוך, והוא מקנה לנו יתרונות ותחושת שייכות והביטוס.

הביטוס – חלק מההון התרבותי שלנו, הוא קשור למעמד שלנו, אך הוא מדבר על דברים שנמצאים בלב ליבנו, הדברים שאנחנו חשים כאהבות שלנו כנטיות שלנו כרגישויות המסוימות שלנו הטעמים שלנו צורות המחשבה שלנו, ז"א שהיכולת שלנו לזהות או לאהוב טעמים מסויימים מעודנים שנחשבים ה"טעם הנכון" זה משהו שקשור למעמד שלנו. היכולת שלנו להיתפס כאנשים משכילים/מתרובתים וכו' נובעת מההביטוס שלנו ברמה הבסיסית ומההון התרבותי שלנו בכללי.

(“נכון" – שולט , של המעמד הבורגני. איך שאנחנו תופסים את הצורה שאנחנו צריכים לחיות כ"נכונה")

 

משוקעות – אנחנו צריכים לבחון את הכלכלה בהקשר החברתי. הכלכלה משוקעת בחברה.


מבוא לסוציולוגיה: סיכומים

מבוא לסוציולוגיה :דורקהיים

מבוא לסוציולוגיה: קרל מרקס

מבוא לסוציולוגיה: פונקציונליזם

מבוא לסוציולוגיה: תיאוריית הקונפליקט

מבוא לסוציולוגיה: מקס וובר

מבוא לסוציולוגיה: מרקס מול וובר

מבוא לסוציולוגיה: אנדרסון - קהילות מדומיינות

מבוא לסוציולוגיה: פלדמן והמסעות לפולין

מבוא לסוציולוגיה: הצגת העצמי בחיי היומיום – גופמן

מבוא לסוציולוגיה: בירוקרטיה - מקס וובר

מבוא לסוציולוגיה: סטייה

מבוא לסוציולוגיה: סוציולוגיה כלכלית




 
Comments