מבוא לסוציולוגיה: קרל מרקס

 קרל מרקס הוא דמות מאד מעניינת ומשפיעה במאה ה20. השפיע על הקומוניזם והפך אותה למה שאנו מכירים מהמאה ה20. מרקס היה עני מרוד, מת חולה ובודד. מאד מוקצה בעולם האקדמי ורק לאחר מותו התייחסו לדבריו. אנגלס היה הפטרון שלו ומימן אותו כל חייו. אנגלס תמיד הודה שמרקס היה הגאון ואף לא ממש הבין את מרקס. כותב מאד עמוס וכבד ולרוב קל להבין אותו לא נכון. יש פירושים רבים ושונים לכתביו של מרקס.

מניפסט שהזמינה המפלגה הקומוניסטית הראשונה. מורכב משני חלקים -,בורגנים ופרולטרים, מעין תיאור הסטורי והסבר על כל מעמד והחלק השני בו מוצג מה יקרה כאשר הקומוניסטים יעלו לשלטון.

 מלחמת המעמדות היא דבר הטבוע באנושות, לאורך כל ההסטוריה. בכל חברה יש את גרעין חוסר השויון. לכל אורך ההסטוריה נראה את החלוקה הזאת. הסטוריה של מלחמת מעמדות בכל חברה. תבניות החוזרות לאורך כל ההסטוריה ותמיד יש חוסר שיויון בין האנשים. מה שמשתנה בעצם הוא המצב הכלכלי שמחבר אותם אחד לשני. החברה הפיאודלית שקעה  וקמה החברה הבורגנית המודרנית. העניים הופכים עניים יותר והעשירים עשירים יותר, הכל הופך ברור יותר. אם פעם היו איזהשהם יחסים מעבר לכסף, הכל מתבסס כעת על כסף. פעם היה רגש כלשהו בין המעמדות והיום הוא אבד. בורגנות- מעמד הקפיטליסטים המודרנים והם מנצלים עבודת שכירים. עצם ההגדרה של הברוגנות היא נצלנית. זהו תפקידה וככה היא הולכת להתנהג. פרולךטריון- חסרי אמצעי ייצור שנמצאים אצל הבורגנות הם נאלצים למכור את כח עבודתם. מעצם הגדרתו הוא מנוצל. מרקס מתאר את הבסיס- התעשיה המסחר ויחסי הייצור, כל השנויים בהם הביאו למהפכה בשיטה הפיאודלית. מספר על מה קורה בתעשייה במסחר ביחסי הייצור, בכוחות הייצור באמצעי הייצור. הוא מתחיל במבנה הבסיס.  אחרי תיאור השתלשלות התעשייה הוא מספר שלכל אלו נלווית התקדמות פוליטית מתאימה. קודם כל שינויים חומריים (הסתכלותו היא כזאת- חומרית) ואז מגיעים הרעיונות. הרעיונות מגיעים אחרי שינויים במצב החומרי. הממשל הוא המוציא לפועל, הוא העובד של הבורגנות. בעולם שלנו אלו שהם בעלי הייצור הם השולטים וכל מה שקורה ברמת הרעיונות משרת את המבנה המדכא הזה.

לפרולטריון אין קנין ובכל זאת החוקים מגינים על אנשים בעלי קניין, זה משרת שוב, את מעמד הבורגנות. דוג' נוספת: הדעה הרווחת שמובילה לזה שאם יש לאדם תואר ראשון הוא כנראה ישיג את העבודות הנחשקות בשוק וסטטיסטית ירוויח יותר. כלומר, בעלי תואר עתידים להצליח יותר בהמשך חייהם... חיי סטודנט הם יקרים (שכ"ד, שכ"ד קיום יומיומי וכו') לכן מי שאין לו כסף לא יכול לרכוש תואר ראשון ולהצליח יותר בחייו. הדעה הזו האמונה הזו שצריך תואר ראשון כדי להצליח בחיים משרתת את הבורגנות. הריבוד החברתי נשמר והרעיונות שלנו מגבים את הריבוד הזה ואנו מאמינים שכך זה אמור להיות ולא מערערים על הסדר.                                                                                      מרקס מגדיר את הדת כאופיום להמונים- זה הכלי באמתעותו מסממים אותנו. אדם מאמין כי הסיבה שאינו מצליח בחייים היא כי אלוהים לא רוצה. אני לא מורד או מוביל למהפכה כי אני מאמין שהכל מאלוהים. הדת משרתת את היחסים הכלכליים. משאירה אותנו מרוצים ומוכנ ים לקבל את המצב בו אנו נמצאים בתוך יחסי הייצור.

ההסטוריה היא של מלחמת מעמדות, הפתרון של כל מלחמה כזאת (כל תקופה) הוא מהפיכה.

בעדין הפיאודלי היו יחסים שונים בין הצמית לאדון. האדון היה מעין אב משפחה ודאג לרווחה ולבריאות ומחיית הצמית ומשפחתו. הצמית לעיתים היה מייעץ לאדון, הצמית היה נאמן לו. מרקס או כי יחסי העבודה היום נעשו קרים וחסרי רגש ומבוססים על כסף בלבד. פעם היחסים בין האנשים היו מורכבים למרות שתמיד היה דיכוי וחוסר שיויון, אבל פעם המצב היה פחות גרוע. היחסים היו מבוססים על יותר מכסף, יחסי נאמנות. המפעלים הגדולים – המוני אנשים עובדים אצל אדם והוא אינו יודע מיהם מלבד תלוש המשכורת שלהם. איבדנו את כל מה שקשקר אותנו זה לזה ונשארנו רק עם הכסף, הוא הדבר היחיד שקושר אותנו זה לזה.

ניגודי המעמדות נעשו פשוטים יותר –אין יותר אהבה או נאמנות, לא מדברים על שום דבר מלבד כסף (דוג' – הסכם ממון). כולנו מוגדרים דרך העיסוק שלנו, דרך התפקיד, דרך תלוש המשכורת שלנו (כולל את העו"ד, הרופא, הכומר כ ו ל ם). כך מוגדרים אנשים. הוא אומר שזה דבר חסר תקדים, הניצול והניכור, מעולם המצב לא היה כלכך רע וחוסר השיויון היה כלכך לא שיויוני. כל זה בסופו של דבר יוביל למהפכה.

זהו מצב של ניצול חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. 

מבנה בסיס: הכל נובע ממנו, הוא השורשים של החברה כולל את היחסים והחיים הכלכליים, מבחינתו הכלכלה מהווה את היסוד של החיים החברתיים. כל מה שקורה בחיים החברה הפוליטיקה החינות הדת נובעים כולם מהיחסים הכלכליים. הכלכלה היא בסיס החברה ומתוכה נובע מבנה העל

מבנה העל: ניצב על יסודות הכלכלה יש את כל תחומי החיים התרבותיים והרוחניים – החוק הדת המוסר הפוליטיקה החינוך, כולם משפקפים את היחסים כלכליים שנמצאים בבסיס המערכת. בעצם לבעלים של אמצעי היצור הם אלו שמכתיבים לנו את האידיאולוגיה ואת כל הרעיונות והם עושים זאת בצורה שמשרתת את המבנה הנצלני של החברה, המטרה לשמר את המצב הנצלני והם יכולים כבעלי אמצעי הייצור להגיד לנו איך לחשוב.

מושג נוסף: "ההוויה קובעת את התודעה" – כלומר שאנחנו אולי חושבים לפעמים שהרעיונות שלנו והרגשות והמחשבות ואידיליות שנאחנו אמימינים בהן הם אלו שקובעים את המציאות שאנו חיים בה אבל מרקס אומר שההגיון הוא הפוך המיקום המעמדי והחברתי שלנו הוא זה שיקבע את התודעה את ראיית העולם. המציאות המטריאלית היא שתקבע לכם את התודעה (רגשות אמונות ערכים רעיונות). המיקום החברתי והכלכלי, המעמד מכתיב את הצורה בה רואים את המציאות והתודעה.

אידיאולוגיה חלק ממבנה העל – היא בעצם שיקוף של האינטרסים של מעמד מסוים בתקופה מסוימת בהסטוריה. תמיד היא משקפת את האינטרסים של הצד השולט. בני אותה תקופה מאמינים שאידיאולוגיה שלהם היא האמת, היא אוניברסלית אך היא משרתת את הרובד השולט ומשרתת את הבורגנות. הבורגנות מייצרת אידיאולוגיה שמשרתת את האינטרסים שלה. משקיט את המעמד המדוכא. אידיאולוגיה היא בעצם עולם הערכים שלנו (הדת של החילונים). 

תודעה כוזבת: כולנו חיים בתודעה כוזבת. כלומר, כולנו שבויים באידיאולוגיות של המעמד השליט שאומר לנו איך לחשוב מה לרגיש ומה להאמין לכן כולנו בעלי תודעה כוזבת. הממשל הוא חלק ממבנה העל שמשמר את המצב כמו שהוא והוא למעשה מוביל ליישום הרעיונות על החברה ולאמונה בנכונותם.

ניצול – המשטר הקפיטליסטי בעל כח רב ולכן יכול לייצר יותר ויותר אבל העובדים הפרולטריון לא נהנים מהגידול הזה באושר. הוא ממשיך לחיות חיי עוני למרות שיש גידול בייצור. כך נוצר פרדוקס יש שיפור בייצור אבל ההון לא מחולק נכון ויש ניצול. הערך העודף  -הרווח של הבורגני (ייצור מאד זול אך מכירה בסכום רב מאד. עובד במפעל לא יכול לקנות את תוצרי עבודתו כך העשיר מתעשר והעני הופך עני יותר דוגמת מוצרים המגיעים היום מסין בייצור זול ונמכרים במחיר יקר).  הפרולטריון לא נהנה מהתוצרים שלו עצמו, לא יכול לקנותם. הפרולטריון הוא מעמד מאד נמוך, אנשים מאד עניים בקושי הצליחו להתקיים. הרוויחו מעט. ביצעו פעולה של פס ייצור, היה מאד קל להחליף ולא היה צריך לשלם הרבה. היום המצב השתנה.

ניכור איך מרקס רואה את האדם, את האידיליה. אומר שטבע האדם הוא יצרני, אמור לקחת את מה שטבע נותן ולהפכו למשהו אחר. לעבוד זה הטבע האנושי אנחנו אנשים עובדים ומוגדרים דרך העבודה שלנו ולייצר אנחנו יצרנים ויצירתיים ובמציאות החדשה הזאת אנחנו לא יכולים לממש את הטבע הזה. אם פעם היינו מייצרים דברים לבד מא' ועד ת' והייתה חדוות יצירה ותוצר סופי שאנו גאים בו בנינו משהו בעצמינו אז כעת לכל אחד יש התפקיד הקטן שלו במערכת דבר ספציפי מאד בתהליך הייצור. כשאנחנו נותנים את האוטונומיה על העבודה שלנו למישהו אחר ונותנים לו בעלות על העבודה שלנו אחנו נותנים משהו מעצמינו. 3 תת סעיפים: *ניכור מהתוצרים – אין את חדוות היצירה אני לא עושה הכל מא' עד ת' ומנותק מהתוצר שלי. הפועל מאבד את הטעם לעבודה. העניין היצרני של האדם הולך איבוד במודרניות *ניכור מאחרים – כאשר אדם תופס עצמו כחלק מהמכונה הוא תופס כך גם את כל מי שסביבו. היחסים שלנו עם האנשי שעובדים איתנו או חברים ובני משפחה מתבססים על כגסף כך אנו מנוכרים מהחברה שלנו *מנוכרים לעצמינו – האדם לא מבטא את האנושיות שלו. מאבד את מה שמגדיר אותו כאדם העבודה היצרנית והיצירתית הוא הופך מנוכר לעצמו. מפסיקים לייצר מהטבע הופכים לפס ייצור ואנו חלק קטן ממנו. הטבע היצרני הוא הטבע האנושי והעבדרו הופך אותנו לספח מהמכונה, רק עוד חלק ממנה.

הניצול והניכור כלכך קיצוניים כמו שלא היו בשום תקופה אחרת כך שבסופו של דבר הם הובילו למהפכה.

הפועל המודרני לא מתקדם הלאה אלא שוקע בעולם המעמדות. מתוך הניצול והמקום שאין לאן ללכת, העני ישאר עני והעשיר ישאר עשיר, רק כאן יכול להתפתח מה שצריך כדי שתהיה מהפכה צריכה להתפתח תודעה מעמדית – ככל שהניצול יוגדל ויוקצן כך הפועלים יכירו בעצמם כבעלי אינטרס משותף. כל פועלי העולם יבינו שהם חלק מאותו דיכוי בכל מקום בעולםף תיווצר תודעה מעמדית מהפכנית והיא תביא לשינוי המיוחל. יכול לקרות רק אצל הפרולטריון כי הוא המדוכא. כל שאר המעמדות רוצים להתקדם ולהשאר בסדר החברתי הזה. לפרולטריון אין מה להפסיד חוץ מאת מה שכובל אותם לסדר החברתי הזה. מבחינת מרקס המצב האידיאלי הוא אדם יצרני אדם שיכול ליצור מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. החינוך האידיאלי הוא ללמוד מה שאתה רוצה אין טוב יותר או טוב פחות. אין שום דבר המגביל את החשיבה או הפעולות. האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה.

מה שהבורגנות מייצרת יותר מהכל היא הקברנים שלה עצמה. נפילתה והנצחון של הפרולטריון הם בלתי נמנעים באותה מידה. הבורגנות הולכת ליפול עלידי המהפכה.

הפילוסופים רק מפרשים את העולם בדרכים שונים, המטרה שלנו – לשנות אותו. תפיסה אקטיביסטית שניתן לשנות דברים בשונה מדורקהיים שמקבל את הסדר החברתי ומבקש לשמרו מבחינת מרקס המטרה היא השינוי, להביא אל השינוי. אדם פועל יצרני שמסוגל להתעלות מעבר לכל ולשנות את המצב.

 

 

 מבוא לסוציולוגיה: סיכומים

מבוא לסוציולוגיה :דורקהיים

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים

Comments