מוחמד אסד

1900: נולד בלמברג (לבוב), מזרח גליציה.

1914: המשפחה עברה לווינה.

1918: גוייס לצבא האוסטרו-הונגרי כמה שבועות לפני התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית; לימודי תולדות האמנות ופילוסופיה באוניברסיטת וינה.

1922-1920: חיי אינטלקטואל "חופשי" בברלין.

1923-1922: נסע לירושלים ועבד ככתב במזה"ת של ה"פרנקפוטר צייטונג".

נסיעות ברחבי המזרח הקרוב  – מצרים, פלסטין, עבר הירדן, סוריה ותורכיה.

1924: פרסם את ספרו הראשון, "המזרח הבלתי רומנטי" Unromantisches Morgenland)) המבוסס על נסיעותיו.

1926-1924: מסע במצרים, סוריה, עיראק, פרס ואפגניסטן.

1926: התאסלם ב"מסגד הנביא" שהוקם זמן קצר קודם לכן בברלין ושינה את שמו למוחמד אסד.

1927: עבד ככתב של כמה עיתונים אירופיים; חזר לקהיר והתאסלם בשנית; נישא לציירת אלזה שיינמן בנישואין מוסלמיים; עלה לרגל למכה;  אשתו אלזה מתה ממלאריה.

 1932-1927: חי בחצי האי ערב, תחת חסותו של המלך עבד אלעזיז אבן סעוד, מייסד ערב הסעודית.

 1930: נישא למונירה אלשמרי.

 1932: לידת בנו, טלאל אסד (מחשובי האנתרופולוגים בימינו); עזב את ערב הסעודית ועבר לתת היבשת ההודית.

 1939-1932: ידידות קרובה עם המשורר וההוגה מוחמד אִקבאל, ממייסדי פקיסטאן; שותף בייסוד המדינה הפקיסטאנית; הוציא לאור כתבי עת בנושא האסלאם.

 1934: פרסם את הספר "האסלאם על פרשת דרכים" Islam at the crossroads  לצד תרגומים ומאמרים בנושאי האסלאם והמדינה האסלאמית.

 1939: נסע ללונדון בניסיון כושל להציל את אביו, אמו החורגת ואחותו (שלושתם נספו בשואה).

 1945-1939: נעצר בלאהור כנתין של מדינת אויב.

 1947-1946: מו"ל של כתב העת האנגלי Arafat  (על שם "הר ערפאת" הסמוך למכה, אחד מאתרי העלייה לרגל החשובים), שהוקדש להגות מוסלמית. אחרי חלוקת תת היבשת ההודית לשתי מדינות ברח עם משפחתו מהאזור ההודי ללאהור, בצידו הפקיסטני של הגבול.

1952-1947: בשירות המדינה הפקיסטני: מנהל "המחלקה להתחדשות אסלאמית", ולאחר מכן בכיר בשירות החוץ.

1952: חזר למערב, כנציג של פקיסטן באומות המאוחדות. נישא לפולה חמידה קזימירסקה, אמריקאית ממוצא פולני קתולי ולאחר מכן התגרש מאשתו השנייה, מונירה.

1959-1952: נדד בין ארה"ב, אירופה והמזרח.

1954: פרסם את האוטוביוגרפיה "הדרך למכה" (The Road to Mecca).

1961-1960: פרסם את הספרים "אסלאם והמערב – מפגש בין שני עולמות" (Islam und Abendland. Begegnung Zweier Welten); "עקרונות המדינה והשלטון באסלאם"  (The Principles of State and Government in Islam).

1964-1959: מגורים בשווייץ.

1983-1964: מגורים בטנג'יר, מרוקו.

1980: פרסם את ספרו "המסר של הקוראן" (The Message of the Quran), תרגום ופירוש של הקוראן.

1987-1983: חי בפורטוגל.

1987: פרסום "החוק שלנו ומסות אחרות" ( “This Law of Ours”).

1992-1987: חי בספרד. מת באנדלוסיה, ונקבר בבית קברות מוסלמי בגרנדה.

הוכן על ידי חנן חריף

מוחמד אסד, אז עדיין ליאופולד וייס, נולד ב-1900 בעיר לבוב (למברג), בגליציה המזרחית שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. סבו מצד אביו, ר' בנימין אריה וייס, היה פוסק בעל מעמד ושימש כרבה של צ'רנוביץ. הוריו היו שומרי מצוות וחינוכו של בנם כלל גם לימוד גמרא ולשון הקודש, אבל באורחות חייהם נטו מערבה והשפה הגרמנית הייתה שגורה בפיו מגיל צעיר.  בהיותו כבן עשרים לחייו עבר אסד לוינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, שם למד באוניברסיטה, עבד כעיתונאי והשיל מעליו לחלוטין את שרידי אורח החיים המסורתי שהנחילו לו הוריו. ב-1922 הגיע לבקר את דודו שחי בירושלים, ד"ר דוריאן פייגנבאום, ואחר כך – בשליחות העיתון Frankfurter Zeitung הגרמני שעבד ככתב שלו – יצא למסע ברחבי המזרח הערבי (רשמי מסע זה ראו אור ב-1924 בספרו הראשון, Unromantisches Morgenland, [המזרח הלא-רומנטי]). שנים ספורות לאחר שובו לאירופה, ובעקבות ניסיונותיו במזרח והתעמקותו בקוראן ובספרות מוסלמית אחרת – ולא פחות מכך, מתוך ביקורתו על תרבות "המערב" ואירופה שהלכה ביקורתית שהלכה והחריפה – החליט ב-1926 להמיר דתו לאסלאם. הוא התאסלם בברלין, אימץ את השם מוחמד אסד (אסד = אריה, ליאופולד), וזמן קצר אחר כך עלה לרגל  למכה. הוא נשאר בחצי האי ערב עד לשנות ה-30 המוקדמות, ובמהלך תקופה זו התקרב למשפחת אבן-סעוד שממנה יצאו מלכי ערב הסעודית. בהמשך עבר להודו שהייתה אז תחת השלטון הבריטי ונטל חלק בתנועה למען הקמתה של מדינה מוסלמית עצמאית בתת היבשת ההודית (ב-1934 ראה אור בהודו ספרו המשפיע Islam at the Crossroads [אסלאם בצומת דרכים]). במהלך מלחמת העולם השנייה (1945-1939) שהה אסד, כנתין אוסטרי, במחנה מעצר בריטי לנתיני אויב בהודו. ב-1947, עם מתן עצמאות להודו, רעיון המדינה המוסלמית קרם עור וגידים בדמותה של פקיסטן, ואסד נטל חלק חשוב בתכנון חוקה בעבורה כמדינת מופת אסלאמית (עיקרי רעיונותיו בהקשר זה ראו אור ב-1961 בספרו The Principals of State and Government in Islam [עקרונות המדינה והממשל באסלאם]). אסד יצא מפקיסטן למערב בתחילת שנות החמישים, כאשר נתמנה לנציג בכיר במשלחתה לעצרת האו"ם בניו יורק. הוא פרש מתפקיד זה כעבור זמן לא רב, בעיקר משום שלא קיבל את אישור ממשלתו  לשאת אזרחית זרה – אישה אמריקנית ממוצא קתולי שאותה הכיר בניו יורק. מכאן ואילך לא שב אסד לחיות במרחב המוסלמי, למעט שנים ספורות במרוקו בעשור האחרון לחייו. ב-1954 פרסם את The Road to Mecca [הדרך למכה], ספר אוטוביוגרפי הסוקר את חייו עד להתאסלמותו והגעתו לחג'אז לראשונה. את עיקר זמנו הקדיש לכתיבה על האסלאם ולתרגום לאנגלית של טקסטים אסלאמיים חשובים ובראשם הקוראן (תרגומו ראה אור ב-1980, בשם The Message of the Qur'an [המסר של הקוראן]). אסד הלך לעולמו ב-1992 , ונקבר בבית הקברות המוסלמי בגרנדה שבספרד, שם בילה את שנות חייו האחרונות. 

נכתב על ידי עידו הררי