סגול

כשהוא קיבל גרביים סגולות הרעיון נראה היה לו מוזר. סגול? מתנה מטופשת ממקום עבודה מטופש. כשלבש אותם הרגיש כבר אחרת.
היה משהו בסגול שמשך אותו. פתאום הפרסומת של החברה הסלולרית עם הסגול בלוגו נראתה לו מושכת משהייתה לפני. הוא החליף מכשיר ושם לו גם פאנל סגול. גם העסקה הייתה משתלמת יותר, היה חייב להודות.
הוא קנה כמה חולצות בגוונים שונים של סגול, גם חולצות טי לשינה, גם חולצות מכופתרות לעבודה, אחר כך מכנסיים בסגול כהה מאוד, למען האמת רק באור ניתן היה להבחין בברק הסגול שהם שידרו.
יום אחד נתקל בכותרת בעיתון הספורט "הסגולים חוזרים לליגת העל". זה הפתיע אותו. הוא בכלל לא ידע שיש קבוצה שלובשת סגול.
מחקר מהיר גילה לו שהצבע הסגול אמנם מוזנח באופן מסורתי ביחס לצבעים האחרים כמו כחול, ירוק, צהוב, אדום והשאר, אבל פה ושם יש נציגים שאימצו לעצמם את הצבע.
עם תחילת עונת המשחקים קנה מנוי שנתי למשחקי הבית של הכח רמת גן בכדורגל והפועל חולון בכדורסל. כשהיה צעיר היה הולך באופן קבוע למשחקים של מכבי תל אביב עם אחיו הגדול. זה היה שונה. לא עשרות האלפים שמילאו את יד אליהו, אלא כמויות צנועות בהרבה, אבל הסגול שלט באצטדיון, בלבושם של האוהדים. זה פשוט היה יפה. הוא הסתכל והתמכר לשאגות "הסגול עולה עולה" שצעקו האוהדים בכל ליבם.
הסגול הטהור החל לשלוט גם בבגדיו. לא עוד סגול לילך וסגול כהה, אלא הסגול האמיתי. אותו סגול שאפשר לראות על הצבעוני בטבע. סגול חזק, סגול ששוטף את העיניים. סגול מטהר, מנקה, מזכך.
יום אחד העיר לו הבוס על צבע בגדיו. הוא ניסה להעיר, בעדינות, שהצבע הזה לא מכבד את מקום העבודה והלקוחות.
אז הוא התפטר. הוא הלך הביתה וחשב לעצמו על כל הדברים הסגולים שיוכל לעשות כשהעבודה לא מפריעה לו יותר.
הדבר הראשון היו הידיים. ידיו היו לבנות מדי. הוא קנה כפפות סגולות, אבל זה לא היה נוח. הפתרון הגיע במקרה. יום אחד נתפסה אצבעו בטבעת של פחית שתייה שאיתה שיחק (מיץ ענבים כמובן), בזמן שניסה להוציא אותה החלה האצבע לקבל גוון סגול יותר ויותר חזק. העניין ריתק אותו והוא התבונן בו שעות. הוא הוריד את הטבעת של הפחית מהאצבע כשהכאב החל להציק מדי ורץ לחנות כלי הבית הקרובה.
הוא חיפש ומצא גומיות סגולות ורץ איתן הביתה, משלם בקופה בשטר של 50 ש"ח, היחידים שהחזיק בארנק, וצועק למוכר שישמור את העודף.
בבית ליפף את הגומיות סביב כפות ידיו והביט, מרותק, בצבע הסגול מתגנב לידיו. הוא התעלם מהכאב ותחושת הלחץ שהרגיש והלך לישון בחיוך מאושר.
בבוקר התעורר ולא הרגיש את כפות ידיו. כשהביט בהן היה צבען סגול-שחור. הוא הוריד את הגומיות בבהלה מידיו אך התחושה לא חזרה לאצבעותיו.
הרופא הודיע שידיו ייכרתו. הוא איבד את ידיו. הנמק היה נרחב מדי ולא הייתה ברירה אלא לכרות את שתי כפות הידיים מהפרק.
לימדו אותו להשתמש בפרוטזות שהרכיבו לו והוא הצליח להסתדר איתן באופן סביר.
כשחזר הביתה נכנס לאמבטיה, להוריד מעצמו את זוהמת בית החולים. הסתבן בסבון הסגול שרכש ושטף את עצמו בברז שהותקן עבורו והמיועד לחסרי גפיים.
הוא הביט במראה בדמותו העירומה בראי. משהו היה חסר, שוב. הגוף הלבן הגעיל אותו.
הוא הרכיב את הפרוטזות וליפף חבל סביב הברז העילי באמבט. את קצה החבל כרך סביב צווארו, ניתק את הפרוטזות מידיו ואז קפץ מעדן האמבט.
תחושת חנק, כאב וערפול אחזה בו, אך היה זה מאוחר מדי.
עיניו נסגרו ורגע לפני שסיימו לשדר אותות למוחו באופן סופי, ראה בהן סגול. אך ורק סגול. סגול טהור.
הראי שיקף את גופו, מקבל לאט לאט את הצבע הסגול של צפידת המוות, אך הוא כבר לא ראה זאת.

שלח תגובה

תגובות


Comments