עזה לנצח

זה התחיל עם הנפט שהתגלה בנגב. מרבץ נפט ענק ואדיר שהעלה את המדינה על מפת הנפט העולמית וגרם ללוח השידורים להיראות כמו ערוץ הקידוחים. כל כמה דקות דיווחו על משקיעים חדשים שנכנסים לנגב ועל תוכניות חדשות לפיתוח, תגובות מסעודיה, מרוסיה, משמעון פרס, מארצות הברית ומכל שאר מדינות הנפט. מיקי ויעקב, יונית וגדי ומישהו בערוץ הראשון לא הפסיקו להתלהב ולהביא לאולפן פרשנים שהתלהבו כמוהם וחזו פריחה כלכלית חסרת תקדים בארץ, מרצדס לכל פועל ופריחה בנגב. גם בערוץ אחד השדרנית התלהבה.

אחרי שבוע ההתלהבות פחתה ובחדשות שוב נשארנו עם הדיווחים מעזה.

אחר כך החליטו להקים כמה ערים חדשות בנגב. פתאום החדשות לא הפסיקו להראות איך תוך שלושה ימים מקימים עיר אפילו בלי שגאידמק תורם כספים. חצי לוח השידורים הפך לחדשות. הפסיקו את השידורים החוזרים של חברים בשביל זה! ראיינו את התושבים החדשים, את הקבלנים, את שמעון פרס, את הבנאים, את שר השיכון, את מי לא? גם הפרסומות התחילו לשווק יחידות דיור ב'נאות רהט' ו'משכנות ירוחם' במחירים שהיו שמורים עד אז לרמת אביב.

אחרי שבוע הם נרגעו ושוב חזרנו לדיווחים על שב"חים שמסתננים מעזה במסווה של פועלי בניין.

אחר כך התחילה העלייה הגדולה מארצות הברית. יהודים דור חמישי באמריקה החליטו "פתאום" לעשות עליה. כנראה שככה זה כשהמדינה שלך מתחילה להתפורר והמקום שבשביל להשקיט את המצפון תרמת לו כמה דולרים בשנה, פורח פתאום. צוותים של חדשות ערוץ עשר, שתיים והבחור הלא מוכר מהערוץ הראשון התפרשו בבן גוריון והתחילו לשדר 24/7 על המיליונים שהגיעו ויישובם בגליל. ראיינו את פרס שהתלהב כולו וטען שההישג נזקף למשרד לפיתוח הנגב והגליל, שעוד בתקופתו החל בבניית היסודות. האמריקאים נקלטו פה די לאט והתחילו כתבות על המדינה שכרגיל, לא ערוכה לקלוט עולים וכל השטויות הרגילות. הטלוויזיה תפסה כל ערב משפחה חדשה של עולים ונדבקה אליהם שבוע ואז שידרה את זה. ממש ריאליטי עשו מהם. פולמוסים מכאן ועד להודעה חדשה האם העלייה הזו טובה לנו או לא טובה לנו שודרו ב'שש עם...', ב'לונדון וקירשנבאום' וגם בתכנית הזו בערוץ הראשון.

אחרי שבוע של ריאליטי ודיונים הפסיקו עם זה וחזרנו לריאליטי של עזה. ראיינו שם ילדה שכל המשפחה שלה נהרגה מפיצוץ של טיל.

אחרי זה ישראל החליטה שאם יש נפט וכסף ואמריקאים, אפשר להתחיל להתפרס. אז החליטו להקים אי מלאכותי מול תל אביב וכמובן שכל הערוצים התנחלו על החוף עם ארטיקים וכובעי שמש בשביל לצלם את המדידות ואת הדחפורים וכל השאר. שמעון פרס השליך את חופן האדמה הראשון לים. אחר כך הראו את האי שמתחיל לעלות וכל ערב בחדשות של ערוץ שתיים שמו שעון קטן שמראה כמה מטרים האי כבר תופס מהים ומה המרחק שלו מהחוף. ערוץ עשר החליטו להקים אולפן צף ולשדר משם והיה מצחיק כשיעקב נהיה ירוק ומיקי נשארה לבד. ערוץ אחד נתן שידורים ממצלמת מכשיר דור שלישי של כתב על סירת פדלים. ראש הממשלה התראיין ואמר שישראל לא תכבוש שטחים כי למדנו מטעויות העבר, אבל תמשיך להתפרש. אחר כך המשיכו להראות איך בונים גורדי שחקים ופארקים ענקיים וכל הפרסומות עברו לשווק יחידות דיור ומשרדים ב'יד ים' ו'נאות גן עדן'.

אחר כך חזרנו לדיווחים על זיהום שמקורו בחוף הים של עזה.

כשקפריסין טענה שהאי החדש פולש לה למים הטריטוריאליים והכריזה מלחמה היו הכותרות בכל מהדורות החדשות המיוחדות והמבזקים זהות: "מלחמת קפריסין". כמה נדוש... שעות על גבי שעות של ניתוח משמעויות המלחמה על דעת הקהל העולמית עלינו וניתוח צבאי של האי הפצפון הזה שהחליט להתאחד רק לכבוד המלחמה נגדנו. העולם הערבי היה "כולו קפריסין", שמעון פרס קרא לדבוק בדרך השלום, וכשלמרות הכרזת המלחמה לא עפו שום טילים כלפינו, המשיכו דיווחי החדשות לטחון לנו במוח על מלחמה בקפריסין למרות שכדור אחד לא נורה.

מדי פעם שילבו דיווחים על עזה. הניפו שם דגלי קפריסין...

אחר כך, כשהמגעים החשאיים עם שלטונות קפריסין והתברר שקפריסין קיוותה שנכבוש אותה כדי ליהנות מהתנאים הסוציאליים בישראל והוחלט לבצע סיפוח של קפריסין על כל אזרחיה, כולל גיור מרצון, התקשורת חגגה עם האימפריה היהודית החדשה. הדיווחים לא הפסיקו לזרום. תמונות של שמעון פרס לוחץ יד לנשיא קפריסין ושל אזרחים קפריסאים מנופפים בהתלהבות בדגל ישראל ומציגים את הכיפות בצבעי הדגל הקפריסאי לשעבר (לזכר ימים עברו) פתחו את כל מהדורות החדשות. האיחוד האירופי התחיל להתחנן שנכנס אליו, אבל הוחלט שלא להצטרף לאיחוד על מנת שלא לפגוע בשקל החדש.

בסיום מהדורת החדשות שהודיעה על כך, היתה כתבה קצרה על שריפת דגלי קפריסין וישראל בעזה.

אחר כך הוחלט לפתוח את תכנית החלל הישראלית. החדשות לא הפסיקו לשדר את ההכנות לשיגור עם סטופר של הקאונטדאון. כשהגיעו לאפס שמו את השיר דה פיינל קאונטדאון כאילו מכבי חיפה הכניסה גול או משהו כזה. כל ערוץ חשב שהוא מקורי וגם ברדיו כולם השתמשו באותו קטע ובדיוק באפס שמו את השיר. אחר כך צחקו על זה בעיתון, בביקורת טלוויזיה וגם ב'ארץ נהדרת'. כשהחללית הישראלית הראשונה, ה"אהוד אולמרט", המריאה וטסה לחקור את המאדים כשעל סיפונה שבעה אסטרונאוטים, אשכנזי, ספרדי, רוסי, אתיופי, חרדי, דרוזי וערבי ממזרח ירושלים, אני מודה שכמעט בכיתי. זה היה מרגש. מיקי ויונית תהו למה אין בחללית אישה, ותהו אם לש"ס יש חלק בעניין, אבל באמת שהיה מרגש. בעיקר כששמעון פרס שלח להם ברכה בשידור חי לכבוד חג השבועות. החללית טסה ושידרה כל הזמן. בשבוע הראשון לא הפסיקו כמעט לשדר ממנה, אחרי שבוע זה התחיל לדעוך בערוצים שתיים ועשר, ערוץ אחד המשיך לשדר ממנה בלי הפסקה עוד שבוע אחרי שהחללית יצאה מטווח קליטה.

נשארנו עם הדיווחים על שיגורי קסאמים מעזה.

כשהחללית חזרה עם חללית האורחים הטלוויזיה באמת השתגעה. עכשיו לא הפסיקו לשדר תמונות של החללית המוזרה הזו שהתלוותה לחללית שלנו. האסטרונאוטים הישראליים, חללאים כמו שהתעקשו עכשיו לקרוא להם (קרדיט לאבשלום קור בערוץ הראשון דווקא), היו מלאי חיוכים בשידורים מהדרך וחזרו והבטיחו שהחברים שהביאו איתם הם רודפי שלום ובאים איתם כדי לכרות ברית שלום וסחר. היו הרבה חששות לפני הנחיתה. אנשים יצאו לרחובות, עלו על גגות והטלוויזיה לא הפסיקה לרגע לשדר ממוקדי התפרעויות גדולים בתל אביב, ירושלים, אור עקיבא וחיפה. כשהאורחים נחשפו לראשונה עשו להם מסיבת עיתונאים ענקית שבה הם הציגו את עצמם, אפילו מבקרי הטלוויזיה לא אמרו על זה מילה רעה וסתמו את הפה. שבוע וחצי של שידורים רציפים שבהם הסבירו האורחים שהם רואים את השידורים שלנו כבר מאולימפיאדת ברלין ועוקבים אחרינו זמן רב, בעיקר אחרי הערוץ הראשון, עכשיו ברור היה למי הם שידרו כל הזמן הזה. תמונות של האורחים בכנסים, בים, עם שמעון פרס, במצפה התת ימי באילת, ביד ושם, בשכונת 'נאות פפודופולוס' בקפריסין וליד פסל הכבשה של קדישמן שליד הסביח החדש של עובד על האי החדש. ממש ספייס-פסט.

אחרי שבוע וחצי שוב זה התחיל לדעוך ונשארנו עם הדיווחים מעזה.

תמיד בסוף אנחנו נשארים עם עזה.

שלח תגובה

תגובות


Comments