26/6/2009 - מייקל ג'קסון מת

המוות של מייקל ג'קסון תפס אותי לגמרי לא מוכן.
מעולם לא הייתי מעריץ גדול שלו, אבל בשנות ה-80' בעיקר, מאוד אהבתי את המוזיקה שלו.
האלבום הראשון שקניתי בחיי היה Bad. קניתי אותו בקלטת מיד כשיצא. שמעתי אותו פעם ראשונה בפעולה בצופים. אחת הבודדות שאשכרה השתתפתי בהן באמת. אני זוכר שהשיר שהכי אהבתי היה Man in the mirror.
אחר הגיעו שנות ה-90' ומייקל הוציא את Black or White שהפך אותו לתופעה בסדר גודל גדול אפילו יותר משהיה. אני לא חושב שהוא שיחזר את המכירות של Thriller, או אפילו Bad, אבל הוא היה אלבום טוב. לא טרחתי לקנות אותו, אבל כשאחד הבנקים הציע כרטיסים חינם להופעה של מייקל בפארק הירקון, הלכתי בלי להסס.
הנפילה של מייקל לא הייתה ברורה לאף אחד. תמיד היה ברור שהוא מוזר, שהוא ילדותי, שהוא קצת מטורף, אבל זה היה בסדר, כי בסתר ליבנו כולנו רצינו להיות כמוהו. מה הקשר להטרדה מינית?
אחר כך החתונות, ההתאסלמות, השערוריות והשמועות, והקאמבק האדיר שכל הכרטיסים אליו נמכרו תוך דקות.
שוב, לא הייתי מעריץ שלו. את המוזיקה שלו שבאה אחרי Bad ואולי קצת Black or White אפילו לא אהבתי במיוחד, אבל המוות שלו עושה לי משהו בכל זאת...
אולי זו ההכרה שפיטר-פן מת... הילד הנצחי שחי ב-Neverland, האחוזה המופרעת שלו, זו שנשמעה תמיד כמו מקום אגדתי מהספרים של ילדותנו עם מתקני שעשועים, גן חיות, ושימפנזת מחמד.
מייקל, נוח על משכבך בשלום. אני מקווה שסוף כל סוף מצאת את השלווה שאתה ראוי לה, ואת הילדות שהחמצת וניסית כל כך להחזיר.

 

מייקל ג'קסון 1958-2009

תגובות

תגובות


Comments