לשם שינוי, הפעם הבלוג לא קשור לכתיבה. מה יש? מותר לפעמים לכתוב גם טקסטים פוליטיים! מבין גדול בכלכלה אני לא, אבל ארשה לעצמי להתבטא בתחום בכל זאת. אתם מוזמנים להגיב... מאז 1978, ויש שיגידו שמאז 1967 ואף מאז 1948, קיימת ברית אמיצה בין ארה"ב לישראל. בעוד מרבית מדינות המזרח התיכון החלו פונות מזרחה לכיוון הדב הרוסי, הבין הממשל האמריקאי כי ישראל, כדמוקרטיה בודדת במזרח התיכון, מסמלת בדיוק את מה שארה"ב מסמלת בעיניי עצמה לעולם כולו, סמל לחופש ולדמוקרטיה. הזרמת כספי הסיוע האמריקאי לישראל הביאה את המדינה לשגשוג חסר תקדים, אך לשגשוג הזה התלוותה גם התלות, יש שיכנו זאת התמכרות, באותם הכספים ממש. ארה"ב העבירה לנו ממון רב, ובה בעת הגבילה את יכולתנו למנף את המוח היהודי על מנת להרוויח את לחמנו בכוחות עצמנו (הלביא, עסקת הפלקון עם סין וכו'). אותם כספים הפכו לחלק בלתי נפרד מבסיס התקציב של מדינת ישראל. על הקשר הזה נכתב רבות, וקטונתי מלהתייחס לכל הדקויות שלו. ברור לי שאלמלא הברית שכרתו ארה"ב וישראל, כלל לא בטוח שהייתי יכול ליהנות כרגע מהמחשב הנייד והאינטרנט המהיר שלי. בכל זאת, אחרי יותר מ-30 שנות תלות נראה לי שהגיעה הזמן לפעול לשינוי אופי הקשר הזה. אומרים שיותר משהעגל רוצה לינוק, רוצה הפרה להניק. הגיע זמנו של העגל להגמל מהחלב. אינני יודע אם המשבר הכלכלי הוא הזמן הנכון ביותר, או השגוי ביותר לעשות זאת, אך ברור לי שבחייו של כל אדם בריא, וכל מדינה בריאה, מגיע הרגע שבו הוא צריך לעמוד על שתי רגליו, לבדו, ולנתק את חבל הטבור הכלכלי. קצרה היריעה מלמנות את יתרונות הדמוקרטיה. החופש, העושר, השיוויון וריבוי ההזדמנויות לא יסולאו בפז. יחד עם זאת, טומנת בחובה הדמוקרטיה בעיה אחת שלא ניתן להתעלם ממנה. הדמוקרטיה היא הפכפכה. בארה"ב לא יכול שום ממשל לתכנן קדימה יותר מארבע שנים, שמונה אם הוא אופטימי. (בישראל המצב גרוע הרבה יותר, אבל לא זו הנקודה). הנה קם לו בארה"ב נשיא חדש ושמו ברק אובאמה, ומכריז כי הוא לא רואה את עצמו מחוייב למסורות ולמנהגים של הממשל הקודם. אנחנו יכולים לצעוק ולהיעלב כמה שנרצה, אבל אובאמה נבחר על פלטפורמת השינוי. הוא הכריז אמנם כי הוא רואה בישראל בת ברית ומדגיש את הקשר המיוחד בין שתי המדינות, אך עדיין הוא תופש את הידידות הזו באופן שונה מקודמו. אובאמה החליט להראות לנו במסגרת השינוי המובטח קצת Tough Love כפי שמכנים זאת האמריקאים. פתאום מגלים קברניטי המדינה שמה שרק אתמול נראה היה לנו כחקוק בסלע, הוא היום לא יותר מזכרון נעים. ארה"ב לא תתן עוד תמיכה אוטומטית לישראל באו"ם. כבר אמרנו בעבר "או"ם שמום", אבל נראה שהאמירה הזו רחוקה מאיתנו היום לאור ההיסטריה במסדרונות הממשלה. היום הודיע, אם כן, הנשיא אובאמה כי הוא חושב שעם ידידים נדרשת כנות, ולכן יפסיק לתמוך בנו אוטומטית. בעוד שמונה שנים יכול להחליט הנשיא הבא כי הוא רואה בישראל שותפה וחברה לדרך, אך אינו מזרים עוד כספי סיוע לישראל. זה יכול לקרות בגלל החמרת המשבר הכלכלי, זה יכול לקרות בגלל מלחמה חלילה, וזה יכול להיות סתם כי דעת הקהל באמריקה תפנה נגדנו כי השידורים החוזרים של סיינפלד משגעים אותם, וחנוכה הוא חג משמין. זה גם יכול להיות כי אותו נשיא יחליט שיש לו מטרות חשובות הרבה יותר להשקיע בהן את הכסף, כמו ביטוח רפואי סביר באחת מהמדינות עם הביטוח הרפואי הכי יקר בעולם. אולי זה יקרה מחר, ואולי זה לא יקרה אף פעם, אבל בשביל לישון טוב יותר בלילה, נראה לי שהגיע הזמן להודות לאמריקאים על תמיכתם לאורך השנים, ולהסביר שאנחנו יותר ממעוניינים לשמור איתם על הברית ההיסטורית וקשרי הידידות החמים, אבל יש לנו בישראל פתגם שאומר שאם נתת כסף לחבר, הלך הכסף והלך החבר. חברים זה דבר חשוב. חבל שנריב על כסף, לא? אז נצטמצם, ובמשך כמה שנים נחיה בהתאם ליכולות הכלכליות האמיתיות שלנו. התקציב יקטן פלאים, אך במידה ונשלב את הפסקת התלות הכספית במטריית הגנה של נאט"ו למשל (בתמיכת אמריקה כמובן), נוכל להפנות את הכסף למקומות הנכונים, כמו חינוך, עידוד הצמיחה ועידוד היזמות. כמובן ששלום יוכל לסייע לנו בעניין, אבל יש לי הרגשה שלזה אובאמה עומד לדאוג, בין אם נאהב את זה ובין אם לא. Tough Love כאמור. הצמיחה בוא תבוא! ומשתהיה לנו עצמאות אמיתית לסחור ואף להתחרות בתחומים שעד כה לא יכולנו להרשות לעצמנו להתחרות בהם מסיבות פוליטיות, נראה מהר מאוד כיצד המסכים הופכים ירוקים בבורסות. לילה טוב! |