גם נורווגיה מייצאת!

אנחנו צריכים להיות כמו נורווגיה שמייצאת את הגז שלה ונהנית מהכנסות!
 
באופן כללי השוואה בין מדינות שונות היא מוגבלת מאד, שכן כל מדינה שונה מהאחרת בעשרות פרמטרים.
נורווגיה אינה דומה לישראל. יש לה עתודות גז ונפט עצומות, שנובעים לא רק ממאגרים גדולים אלא גם מצריכה צנועה של אנרגיה. מעל 90% ממשק החשמל של נורווגיה מופעל באמצעות סכרים שמספקים אנרגיה הידרו-אלקטרית. בישראל לשם השוואה, אחוז האנרגיה המתחדשת עומד על כ 3% ודבר זה נובע ברובו מדודי-שמש. לנורווגיה יש גם שטחי יבשה וים עצומים שבהם היא יכולה לחפש עוד גז ונפט, השטח הימי הכלכלי שלה גדול פי 120 מהשטח הימי הכלכלי של ישראל. כמו כן  בניגוד לשמועות, התחזיות לגילוי עוד  גז  בישראל אינה גבוה.
 

גם אוסטרליה מייצאת גז בכמויות גדולות, אולם גם לה יש עתודות גדולות ויש לה גם עתודות פחם ענקיות. וגם אז המצב לא כזה וורוד. לפי מחקר אחד לדוגמה, על כל דולר אחד שאוסטליה מרוויחה מתמלוגים, היא מפסידה 21 דולר בגלל תת שימוש בגז למטרות אחרות.
 
ישראל יכולה לקחת דוגמה מארה"ב, ששילבה הגבלה של ייצוא יחד עם שמירה על כדאיות כלכלית עבור החברות. ארה"ב מגבילה דה פאקטו את הייצוא ל-4% ולמרות השמועות, נכון להיום היא לא צפויה להפוך ליצואנית נטו של גז עד שנת 2020 וגם אז הצפי הוא לייצוא כמות קטנה למדי.
 
אם נייצא יבואו לכאן עוד משקיעים ימצאו עוד שדות ויהיה לנו עוד גז 
הטיעון הזה נכון באופן מוגבל מאד. לטווח הקצר ייצוא מביא עוד משקיעים, יש עוד השקעות ולפעמים מוצאים גם עוד מאגרים, אבל בטווח של עשרות שנים, הייצוא מקטין את העתודות הרבה יותר משהו מגדיל אותן. אין לנו אינטרס שכל הפיתוח של הגז יתבצע בבת אחת  ובנוסף לא נשאר לנו עוד הרבה גז לגלות
 
אפשר לקחת דוגמה מבריטניה שייצאה את הגז הטבעי שלה. כתוצאה מהייצוא בריטניה גמרה את המאגרים מהר וכעת מתחננת בפני כווית לדוגמה, לייבא גז. זאת במחיר גבוה פי 4 מהמחיר שבו ייצאה גז. אם נלך לדוגמה הישראלית פרוש הדבר הפסד ביחס של 1 ל- 8. בריטניה לפחות קרובה לנורוויגיה ומקבלת חלק מגז גם בצינורות. לשיראל אין שכנים כאלה.
 
נציגי האוצר מביאים לדוגמה את טרינידד-טובוגו כדוגמה להצלחה של ייצוא. זו דוגמה מביכה מאד. מדובר באי קטן באיזור הקריבי שלא היו לו הכנסות מלבד תיירות וכמו איים אחרים הוא היה עני למדי. בשנות התשעים הוחלט באי כי כדאי לייצא גז ונפט. כיום חלק גדול מהייצוא של האי, כ-80%, מבוסס על גז ונפט. כצפוי, בעקבות הייצוא בוצעו עוד חיפושים, עתודות הגז והנפט גדלו מ-500 מיליארד קוב בשנות ה-90, ל-980 מיליארד קוב בשנת 2003 עקב חיפושים מוצלחים. כמעט פי 2!  אולם אי אפשר למצוא עתודות שאינן קיימות גם אם מחפשים היטב, ובינתיים טרינידד מייצאת כמות גדולה של גז. בשנת 2010 העתודות ירדו ל 400 מיליארד קוב. בקצב השאיבה והייצוא הנוכחי, פרוש הדבר שהגז של טרנידד יגמר תוך פחות מ-10 שנים. את המשמעות של דבר זה אפשר לנחש או להתסכל על אי שעבר תהליך דומה. לדגומה האי נאורו באוקיינוס השקט שהכלכלה שלו התרסקה עם כילוי מאגר הפוספטים שהיה בו.  

ישראל צריכה לפתח את העתודות שלה בקצב שמתאים לצרכי המשק, כך שנוכל לצרוך גז מקומי זול, לא בקצב מוגזם שיכלה את העתודות וייחייב אותנו בייבוא ייקר.  
 
איזה מדינות מייצאות גז?
באופן כללי ניתן לחלק את יצואניות הגז ל-2 סוגי מדינות. סוג אחד הן מדינות כמו רוסיה, קטאר, ניגריה או אלגי'ר שיש להן עתודות גז ונפט עצומות ושטחים גדולים לחפש בהן. גם מדינות כמו קנדה ואוסטליה מייצאות גז אך יש להן עתודות אנרגיה של פחם ונפט (באחרונה גם יש ויכוח באוסטרליה האם הייצוא הוא דבר רצוי או לא). היצואניות הגדולות מהסוג השני הן מדינות עניות או מדינות שכלכלתן מבוססת על נפט, שאין להן ברירה, אלא לייצא ובכך להקריב את עתידן, רק כדי שיוכלו לשרוד היום. מדינות אלה כוללות את בורמה, טרינדד-טובוגו, בוליביה, ואוזבקיסטן.
 
נציגי האוצר אוהבים להלך עלינו איימים עם מדינות כמו מצרים וארגנטינה שהגבילו ייצוא, פיקחו על המחיר, גרמו לחוסר כדאיות כלכלית והרתיעו משקיעים. בכך האוצר מבלבל בין חוסר כדאיות כלכלי לבין ייצוא. משקיעים מגיעים למקום כל עוד יש בו רווח כמקובל בענף. הם ישמחו לקבל רווח גדול עוד יותר, אבל אין לנו חובה לספק רווח כזה, בטח לא אם פרוש הדבר שאנו מפסידים מאות מילאירדי שקלים.  
 
ראו גם:
 
Comments