אולי ננסה רטלין?

לא לנסות אף פעם: לקחת רטלין כדי לבדוק "אולי זה יעזור"...

 

לפעמים קורה הרופאים מזדרזים לתת אבחנה ולרשום כדורים.

דוגמה אופיינית: ההורים של שקד בן ה9, תלמיד כתה ג' פגשו את המורה שלו ביום ההורים והיא סיפרה להם שלשקד קשה "לשבת בשקט" והרבה פעמים במהלך השיעור היא ניגשת אליו כדי להרגיעו. יחד אם זאת, לשקד אין בעיה במילוי משימות בכיתה.

ההורים שיתפו את רופא הילדים במה שסיפרה המורה והרופא הציע: "אולי ננסה רטלין".

אחרי זמן מה פנו ההורים למומחה לאבחון ADHD והוא אסף מהם את הפרטים הבאים:

1.      בכתה א' וב': המורים לא ציינו בעיות קשב או היפראקטיביות.

2.      בבית: התנהגות זאת הופיעה רק בזמן הכנת שיעורי הבית, ברוב שעות היום היה שקד קשוב ורגוע וכך גם בסופי שבוע, חגים וחופשת הקיץ.

מכך עולה שהבעיה של שקד לא יכולה להיות ADHD ורופא הילדים "קפץ" לאבחנה מבלי לברר את כל המאפיינים של הפרעה.

אז אם זה לא ADHD – מה זה? בהמשך האבחון התברר ששקד מתקשה בקריאה, היה לו קושי בהבנת הנקרא והוא זכר רק מעט ממה שהוא קרא. כמו כן, כתב היד שלו היה לא ברור, האותיות היו גדולות מדי, הוא עשה שגיאות רבות של דקדוק ופיסוק. בכתה א'ו-ב' ציינה המורה שהקריאה והכתיבה "עדיין בתהליכי רכישה". אבחון פסיכו-חינוכית אישר כי לשקד יש לקות למידה שפתית והתנהגות חסרת מנוחה וחוסר קשב היו התוצאה של תסכול וחוסר יכולת להתמודד עם הלקות.

בהמלצת האיבחון הפסיקו ההורים של שקד את הרטלין ופנו לתמיכה של מומחה לליקויי קריאה והבנת הנקרא.

 

Are You Sure It's Attention Deficit? by Larry Silver, M.D.

Comments