הדרכת הורים לילדים ליקויי למידה והפרעות קשב

ההורה כמאמן
                         

ריצוי: מי רוצה להפסיק לרצות?

נשלח 8 בפבר׳ 2014, 14:52 על ידי Einat Berger   [ עודכן 8 בפבר׳ 2014, 15:15 ]

פורסם על ידי צוות בטיפולנט ב - 08/05/13
קטגוריות: כללי

אילנה מרגישה שהילדים "מטפסים" עליה אבל לא מצליחה להציב להם גבולות. יואל מוצא את עצמו מתחייב שוב ושוב לפרוייקטים שדורשים ממנו השקעה רבה מחוץ לשעות העבודה. ענבל בת ה-17 לא ממש נהנית מהמסיבות רוויות האלכוהול, אבל יודעת שאין לה ברירה אחרת אם היא רוצה לשמור על מעמדה החברתי הגבוה בכיתה. נשמע מוכר? האם גם את/ה נענה לבקשות שלא מתאימות לך, חושש לסרב ומרגיש חששות ורגשות אשמה כאשר אתה מונע משהו מהאנשים הקרובים לך? 
ריצוי יתר מטריד אנשים רבים אשר מרגישים שהיו רוצים להגן באופן ברור יותר על זכויותיהם ורצונותיהם. קראו מדוע זה קורה ואיך משנים את המצב.

ריצוי: מדוע אנחנו רוצים לרצות?

ריצוי יתר של האנשים סביבנו עלול לגרום לנו לקשיים רבים אך במקור, ריצוי הוא צורך אנושי חיוני. כבר בגיל הרך ילדים ערים ורגישים לפידבק שהם מקבלים מהוריהם על התנהגותם, ובמרבית המקרים מווסתים ומתאימים את התנהגותם לדרישות ההורים. ריצוי זה הישרדותי מאחר והוא מסייע לפעוט לבסס קשר חיובי עם הוריו ולהפנים יכולות הישרדותיות בסיסיות כהבחנה בין התנהגויות יעילות להתנהגויות מסוכנות (למשל, פעוט שנמנע מלרוץ לכביש "כי אמא לא מרשה" עוד לפני שהוא מבין את הסכנות הטמונות בכביש). כמו כן, דרך ריצוי של הוריו הפעוט מתחיל להפנים את כללי החברה: ריצוי ההורים מסייע ברכישת התנהגויות תואמות לתרבות בה חי הפעוט, וכך מאפשר לו להשתלב חברתית גם במעגלים החברתיים הרחבים יותר. 
מעבר לכך, בגילאים המוקדמים ריצוי של דמויות מרכזיות (הורים, גננת, אחים) תורם לבניית וביסוס דימוי עצמי גבוה ותחושת ערך ויכולת: ריצוי ההורים מהווה פעמים רבות גורם מוטיבציה ללמידה, התנהגויות חיוביות ופיתוח כישורים שונים, כאשר חוויות של הצלחה בתחומים אלו תורמות לבניית תחושת היכולת וההצלחה.

ריצוי יתר: הצד השני של המטבע

ריצוי הוא אכן בעל ערך הישרדותי וחיובי, אך ריצוי יתר עשוי לגרום לנו לקחת על עצמנו מטלות שאיננו מעוניינים בהם, להסכים ליחס בלתי הוגן כלפינו, להתנתק מרגשותינו וצרכינו ולהימנע מהצבת גבולות לילדים, קולגות ובני זוג. בהתאם, ריצוי יתר מלווה פעמים רבות בפגיעה בהיבטי חיים משמעותיים. ריצוי יתר נתפס פעמים רבות כחולשה, פוגע בהערכת הסובבים אותו ובתפיסתם אותנו כבעלי יכולת ומביא לא פעם לנצלנות. ריצוי אף פוגע במערכות יחסים קרובות מאחר והצד המרצה חש מנוצל וכועס (גם אם אינו מבטא זאת), והצד ה"מרוצה" חש פעמים רבות נצלן שלא ברצונו וחסר הגנה מאחר וה"מרצה" אינו נתפס כדמות מגוננות וחזרה. למשל, ילד שההורה לא מציב לו גבולות חווה עצמו כצד החזק יותר ולכן גם כחסר דמות הורית חזקה שתגונן עליו בעת הצורך. 
כיצד, אם כן, נוצר מצב של ריצוי יתר? מקורו של ריצוי יתר הוא בדרך כלל במערכות היחסים המוקדמות בהן הילד לומד כי ריצוי הוא הדרך היחידה לזכות באהבה. ילדים אשר חשים כי חוסר ריצוי של ההורים משמעו אכזבה קשה, אובדן אהבה או ענישה מחמירה חווים ריצוי כדרך היחידה להימנע מאותה חרדה מפני אובדן ופגיעה של ההורה, ומכלילים חוויה זו לכלל האינטראקציות. גם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון בתחום החברתי עשויים להתבטא בהתנהגויות של ריצוי יתר, מאחר ואנשים אלו חשים לא פעם כי אין להם מה להציע לאחרים וכי ריצוי של אחרים (טרמפים הביתה, התנדבויות לכל מטלה וכן הלאה)- הוא הדרך היחידה לשמר קשרים בין אישיים. 

ריצוי - הדרך לשינוי

ריצוי הוא התנהגות הטבועה בנו מגיל צעיר ומאינטראקציות מוקדמות ולכן לא קל לשנות אותה- אך אפשר, באמצעות דרכים שונות:
  • זיהוי מחשבות ואמונות לא רציונליות העומדות מאחורי התנהגויות של ריצוי יתר: "אם אני לא אסכים יפטרו אותי מייד", "אני חייבת לתת לילד שלי הכל כדי שיהיה מאושר", "אם לא אסכים זה יתפתח למריבה נוראית", "הדרך היחידה שלי להתקרב אליה היא לתת לה מה שהיא מבקשת".
  • התנסות: ריצוי יתר מלווה בד"כ מהימנעות מהתנסות בסירוב, ניהול משא ומתן או הצבת תנאים. הימנעות זו משמרת את הפחד מהפסקת התנהגויות של ריצוי ולכן הדרך לשינוי היא יצירת התנסויות והזדמנויות לסירוב, עמידה על המקח וכן הלאה- עד שיצטברו חוויות בהן גם ללא ריצוי- האינטראקציה היתה חיובית.
  • חיזוק דימוי עצמי- שיפורו של דימוי עצמי משפיע על היבטים התנהגותיים רבים ולכן כדאי לחזק את הדימוי העצמי (איך? קראו כאן)
  • הרחבת מעגלים חברתיים- קיומם של קשרים רבים מקל על ה"לחץ" לרצות את הפרטנרים בקשרים הקיימים, ולכן מומלץ להרחיב את האינטראקציות ומעגלי ההכרות
  • טיפול נפשי - טיפול נפשי הניתן אצל פסיכולוג קליני,  פסיכולוגית קלינית או פסיכותרפיסט/ית מהווה הזדמנות ייחודית לחקירת גורמי ריצוי היתר, נטרול תפיסות ואמונות לא רציונליים לגבי אינטראקציות בין אישיות ורכישת מיומנויות של הצבת גבולות, אסרטיביות וכן הלאה.

מה אפשר לשפר באמצעות אימון הורים?

נשלח 1 בדצמ׳ 2013, 16:17 על ידי Einat Berger   [ עודכן 1 בדצמ׳ 2013, 16:18 ]

* אווירה משפחתית ושיפור היחסים בתוך המשפחה.
* הצבת גבולות בצורה ברורה (מי מציב למי? ובאיזו דרך?)
* התמודדות עם התנהגויות לא רצויות ...(השכבה, הרגלי שינה, בקשות חוזרות ונשנות, התפרצויות של הילדים)
* זיהוי מאבקי כוח (התארגנות בוקר, מקלחות, אוכל...) ויציאה מהם
* התמודדות נכונה עם מריבות בין אחים
* יצירת הסכמים ושיתוף פעולה, חלוקת תפקידים בבית,
*בירור "מדיניות הענישה" שלנו והיכרות עם אלטרנטיביות אפקטיביות, ועוד...ועוד...ועוד....


הדרכת הורים לשיתוף פעולה עם בית הספר

נשלח 1 בדצמ׳ 2013, 16:14 על ידי Einat Berger   [ עודכן 6 בדצמ׳ 2013, 5:21 ]

מערכת תומכת וסינגור הורי גורמים להסרת האחריות מהילד ובעצם להחלשתו. בניגוד להם, הגישה של יצירת חזית אחידה ושיתוף פעולה הכולל גם את הילד, גורמת לילד להרגיש שותף בהחלטות ומדרבנת אותו לקחת אחריות. שיתוף פעולה אמיתי נשען על החוזקות של כל צד ועל עזרה הדדית בנקודות התורפה שקיימות אצל כל אחד ואחת מאתנו. יצירת שיתוף פעולה כזה איננה פשוטה, בעיקר בגלל האתגרים שמציבים ילדים בעלי ליקויי  למידה והפרעות קשב בפני ההורים והמורים. המפגש עם הקשיים יוצר אצל כל צד ציפייה לפתרון שיבוא מהצד השני. ההורים מצפים מבעל המקצוע שיביא ידע וכלים להתמודדות, ואילו המורים מצפים מההורים שיפגינו סמכות והצבת גבולות. כך מתפתחים חוסר אמון, ביקורת והתנגדות אשר מונעים יצירת חזית אחידה. אם שני הצדדים ישכילו להשתמש בתרומתו הייחודית של כל צד ויעזרו זה לזה בנקודות הקושי, יווצר שיתוף פעולה. כך תיצרו שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי:

1. קשר אישי עם המורה:
צרו קשר אישי עם הצוות החינוכי בתחילת שנת הלימודים. אל תחכו למשבר הראשון. קבעו פגישה אישית עם כל אחד מהצוות החינוכי, או לפחות עם היועצת והמחנכת. שתפו אותם במטרות החשובות לכם ולילד, שאלו לדעתם המקצועית כיצד לדעתם ניתן לעזור. אל תשכחו לשתף את הילד בפגישות והביעו בהן את אמונכם בכוונתו לעמוד בהבטחותיו.

2. להיות אקטיבי וליזום פגישות:
בקשו מהיועצת או המחנכת לקבוע מראש רשימת פגישות חודשית למעקב במהלך השנה. בהתחשב בחופשות המרובות וימי ההורים הצפויים, לא יידרשו יותר מחמש פגישות נוספות. בראשית השנה, יומנם של הצוותים החינוכיים ריק והם יתקשו לסרב לכם.

3. גם הצלחות קטנות או חלקיות - הן הצלחות!
בכל פגישה במשך השנה, היו אתם אחראים להדגיש את המקרים בהם הילד עמד בהבטחתו והצליח. המקרים בהם הוא כשל, יעלו ממילא. כך יקבל הילד תמונה ברורה ומאוזנת, לא רק לגבי כישלונותיו, מה שיקל עליו לקבל ביקורת. 
הימנעו מלכעוס על הילד כאשר לא עמד בהבטחותיו. במקום זאת, אמרו שאתם בטוחים שבפעם הבאה הוא יצליח לעמוד בהבטחותיו.

4. כבוד והערכה:
בכל פגישה, הקפידו להודות למורים והביעו הערכה למאמציהם. השתדלו לרשום לעצמכם אירועים ספציפיים בהם הם עזרו או תמכו, גם אם לטעמכם מספר המקרים קטן במיוחד. הייתם מצפים מהמורים לחזק את ילדיכם במקרים הבודדים המצדיקים זאת? יישמו זאת גם לגבי המורים. המורה מתקשרת לבקש מכם לפתור בעיה כלשהיא? הביעו הערכה למאמציה לטפל בנושא שכן היא לא התעלמה ממנו.

5. הביעו אמפתיה לקשיי המורה: 
עשו לעצמכם רשימה מה לדעתכם הקשיים של המורה כמו מספר הילדים בכתה, תלונות ההורים והילדים האחרים, חוסר הידע שלה ועוד. זה יעזור לכם להביע אמפתיה לקשיי המורה. קחו בחשבון שהוא או היא צריכים להתמודד עם אחוז גבוה של ילדים המשולבים בכתה, ועם צפיות ולחץ מצד המנהלים לעמוד בתכנית הלימודים. הציעו עזרה מניסיונכם בבית ושתפו אותם בתוצאות יישום הדרכה שקיבלתם מבעלי מקצוע. 

6. מיומנות חשובה: הפכו כל תלונה לבקשה!!!
אם אינכם מרוצים מתפקודם של המורים, הפכו כל תלונה לבקשה.
לדוגמה: 'הילד שלי זקוק להפסקות מרובות.' או 'אני מרגיש שאיני שותף מספיק'. אי אפשר להתווכח עם הרגשות או הצרכים שלכם ושל הילד. גישה כזו אינה מעוררת התנגדות או צורך להוכיח שאינכם צודקים. הימנעו מהכללות נוסח: 'אף פעם את לא מעודדת' או 'תמיד אתה רואה את השלילי' והקפידו לא לבקר את תפקודם המקצועי מה שיעורר התנגדות מצידם.

7. האם אתם זקוקים להדרכה? האם הצוות החינוכי מכיר את הלקות?
הציעו למורים לתכנן ביחד כיצד ניתן לעזור לילד מניסיונכם ההורי ומהעצות שקיבלת מבעלי מקצוע. קחו בחשבון שלילדים עם הפרעת קשב יש לעיתים קושי בוויסות הרגשות וכן שהפרשנות שהם נותנים לסיטואציות לא תמיד מידתיות. מאידך, חברת הילדים לא סלחנית והפרשנות שלהם לתופעות גם היא לא תמיד תואמת את העובדות. 
אם אתם מרגישים שקשה לכם לנטרל את הכעסים ולנהל שיחה מכוונת מטרה עם המורים, היעזרו בהדרכה מתאימה לניהול הקשר עם בית הספר לטובת הילד.


יתכן גם, שהצוות החינוכי זקוק להדרכה באשר לכלים להתמודדות עם ילדים לקויי קשב, ותוכלו להמליץ להם על הרצאה או סדנה למורים או...להגיע ולתת הרצאה בעצמכם (כי אתם, ההורים, ברוב המקרים, המומחים ללקות של הילד שלכם) .

1-3 of 3