פוסטים My‎ > ‎

למה אנחנו קיימים? - מוסף הארץ 15.04.2011

posted Apr 19, 2011, 10:29 PM by eilamgross   [ updated Apr 19, 2011, 11:01 PM ]
 
 למה אנחנו קיימים / עילם גרוס
מתוך מוסף הארץ - פסח 2011

לכתבה המקורית ראה מצ"ב
 
ריצ'רד פיינמן, מענקי הפיזיקה ואחד מאלילי נעורי  נדרש על השאלה הזו בראיון שנתן לBBC כמה שנים לפני מותו. "אני חושב שיותר מעניין לחיות בלי לדעת מאשר להחזיק תשובות שהן אולי מוטעות.... יש דברים שאני לא יודע עליהם כלום, כמו איזו משמעות יש לשאלה למה אנחנו קיימים....". אני בוחר לאמץ את דבריו.
 מותה של אימי בפסח לפני שנתיים גרם לי להירהורים מרובים בשאלת קיומנו. אמא שלי היתה צלולה לחלוטין לפני מותה ונראה כאילו משהו השתבש במכונה הזו הקרויה "גוף האדם" והיא קרסה על עצמה. הבנתי והפנמתי  רגשית שהגוף שלי בעוד כמה שנים יהיה הבא בתור ואחרי ילדי וילדי ילדיי. לא הצלחתי לשכנע את עצמי שיש משהו בקיומנו מעבר לצורך המוטבע בנו להנחיל את כל ישותנו לילדינו על מנת שינחילו אותה לדורות הבאים. ההנחלה היא גנטית, ובאיזשהו מקום אינה מותנית בכלום. היא קורית מעצם טבעינו.
צרה היריעה פה מלהכיל את הסיבות לכך שהגעתי להכרה בשנותיי כפיסיקאי שאולי אין מאחורי כל זה שום יד מכוונת. שהחיים אינם אלא תוצר ספונטני של הבריאה. בבריאה אני מכנה את המפץ הגדול שארע לפני כ14 מליארד שנה ומאז החל הכל, גם הזמן, לתקתק. גם המפץ הגדול היה יכול להגמר בקריסת כל היקום לולא איזון עדין למשל במה שמכונה הקבוע הקוסמולוגי. למזלנו הקבוע הקוסמולוגי קיבל ערך גבולי שגרם ליקום להתפשט. הבדלי טמפרטורה מזעריים שנוצרו אחרי המפץ הגדול איפשרו היווצרותן של גלקסיות. כוכבים קרסו לכדי התפוצצויות סופר נובה אדירות  ואבק הפיצוץ  פיזר יסודות כבדים שחיוניים לקיומנו. במקרה, באיזו נקודה, על זנב ספירלי של אחת ממליארדי הגלקסיות, לפני כחמישה מליארד שנה, נוצרה מערכת של פלנטות שסובבת כוכב בשם שמש. כוכב שמכלה את עצמו תוך כדי אספקת מספיק חום ואור, בין השאר לפלנטה שלנו, ארץ, והארץ נמצאת במקרה בדיוק במרחק הנדרש מהשמש שלה כדי שיהיו בה מים ולא תהפוך לקרחון או תתלהט.  והיא גם סובבת במסלול כמעט מעגלי כך שאינה מתרחקת או מתקרבת אל השמש יתר על המידה.  ומתוך מליארדי גלקסיות ומליארדי כוכבים, אחד לפחות, היו בו  פחמן וחמצן בכמות מספקת על מנת שחיים יוכלו להתפתח בו. וברבות השנים בתהליך ברירה אבולוציוני, התפתחו יצורים בעלי תבונה מספקת לתהות על קנקנם ולשאול איך באנו לכאן, מי יצר אותנו ולמה אנחנו קימים? והיצורים האלה, הם אנחנו, בני האדם. ברור שבתחילה חשבו בני האדם שכדור הארץ, והם בתוכו, מהווה את מרכז היקום. אבל ברבות השנים , הבין האדם את מקומו הכל כך לא מרכזי  של כדור הארץ. היום אנחנו חייבים בהכנעה להודות שאנחנו במקרה פה, זה גם יכל להיות אחרת, ואז לא היינו פה וממילא לא היינו שואלים שאלות.
והאם היקום שלנו מיוחד? היום התיאוריות החדשניות ביותר בפיסיקה מדברות על רב-יקום. המפץ הגדול שלנו הוא אחד מאינסוף מפצים גדולים שקורים מאז ומעולם ומייצרים אינספור יקומים. יש די והותר יקומים כך שיש סכוי כמעט וודאי שבאחת הפלנטות שבאחד היקומים יתפתחו חיים. נכון, זה מתסכל לחשוב שאין שום דבר מאחורי כל זה, אין שום תכנון אינטיליגנטי, ואולי אנחנו בני האדם, לא שונים במובן זה מכל אורגניזם חי, שהמנגנון האינטואיטיבי המובנה בו הוא לחיות, לשרוד ולהתרבות.
ובכל זאת, באומרי את כל זה, יש בתוכי משהו שדוחף ואומר לי, אתה מדבר שטויות ובמכוון, כמו מי שנלחם דווקא על מה שהוא לא מאמין בו כדי שיפריכו את טענותיו. האלטרנטיבה תשאיר את אמא שלי במצב של קיום כלשהו, אולי רוחני. איני יודע. אולי נשמתה כבר התגלגלה ונתנה במותה חיים למישהו אחר. אולי זו משמעות חוק שימור החומר והאנרגיה. ששום דבר לא הולך לאיבוד,  "תהא הנשמה צרורה בצרור החיים",  וגם אנחנו מתמחזרים. הרי כלנו הולכים מדי שנה להתייחד עם יקירינו אחרי שכבר הלכו, אזכרה, וזה קים לא רק ביהדות. בימים כאלה יש תחושה של חובה שבאה מבפנים שכאילו מצווה עלינו לבוא ולהיות עם יקירינו. והטקס יוצר תחושה כאילו אנחנו מחברים בין העולם שלמטה לבין העולם שלמעלה. האם זה גנטי? האם יש פה סוג של תקשור לכאורה או משהו אחר?
רבות התופעות האנומליות שאנו מודעים אליהן גם במסגרת המדע עצמו. נסיונות מצביעים שתופעות קוונטיות שמתרחשות בתוך אטומים לא יכולים להתפש באופן אינטואיטיבי על ידי ההגיון שלנו. חלקיק מסוגל בתנאים מסויימים להשפיע על עברו.
בנוסף, כל נסיון לתת תשובה לשאלה "מה התחיל את כל זה" נועד לכשלון. גם מודל הרב-יקום שמאפשר להכל להתרחש כך מאז ועד עולם, באיזשהו מקום מטאטא את השאלה מתחת לשטיח. שאלת השאלות נותרת ללא מענה משכנע.
איני יודע איך התחיל הכל ואיני באמת יודע למה אנחנו קיימים ומה קורה לנו אחרי מותנו. לכן כפי שכבר אמרתי מלכתחילה אני דבק באמירתו של פיינמן איתה פתחתי: "אני חושב שיותר מעניין לחיות בלי לדעת מאשר להחזיק תשובות שהן אולי מוטעות....".

Comments