התפתחות שפה ודיבור - ילדים תאומים

התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים תאומים 

 
הסיטואציה התקשורתית הבסיסית במשפחות של ילדים יחידים ומשפחות של ילדים תאומים
כאשר הורה לילד יחיד מנהל אינטראקציה עם הילד הוא מפנה את מלוא תשומת ליבו לילד: ההורה מאזין לילד, עונה על שאלותיו, שואל את הילד שאלות וממתין לתשובתו. הילד מצידו מקבל את מלוא תשומת לב ההורה, עונה על שאלותיו, מפנה אליו שאלות, ומצפה לתגובתו. תשומת ליבם של ההורה והילד נתונה זה לזה, וביחד הם מפנים קשב משותף לאובייקטים חיצוניים או לפעילות כלשהי. סיטואציה תקשורתית זו הינה סיטואציית תקשורת דיאדית, שמשמעה תקשורת בין שני אנשים.
 

הסיטואציה התקשורתית של הורה וילדים תאומים הינה סיטואציה מורכבת יותר מפני שהינה סיטואציית תקשורת טריאדית, בה משתתפים מבוגר ושני ילדים בני אותו הגיל ואותם צרכים התפתחותיים. ההורה נדרש לחלק את תשומת ליבו בין שני ילדים, שכל אחד מהם מצפה שההורה יענה על שאלותיו, יתעניין בדעותיו ויפנה קשב לנושאים המעניינים אותו. כלומר, תשומת הלב שהורה לתאומים יכול לייחד לכל אחד מילדיו התאומים מצומצמת מתשומת הלב שהורה יכול לייחד לילד יחיד.

 

כיווני השיח בסיטואציה תקשורתית דיאדית ובסיטואציה תקשורתית טריאדית

בסיטואציה תקשורתית דיאדית, ההורה והילד פונים זה אל זה ומנהלים חילופי דברים לפי תור. בסיטואציות תקשורתיות טריאדיות עלול לקרות פעמים רבות שהורה יפנה שאלה אל ילדיו התאומים. אחד התאומים יענה תשובה חלקית, והתאום השני ישלים את התשובה. במחקרים נמצא כי ילדים תאומים נוטים מאוד להשלים זה את משפטיו של זה.

מאחר שילדים נמצאים בתהליך של רכישת שפה ודיבור, הרי שלעיתים קרובות תגובותיהם המילוליות חלקיות, והמשפטים שהם יוצרים ניתנים לשכלול ולהרחבה מבחינה סמנטית, דקדוקית ותחבירית. על מנת לקדם את רכישת השפה והדיבור, רצוי כי כל הורה המאזין לתשובת ילדו יפעל באופן בו תחילה הוא יאשר ויחמיא לילד על מתן תשובה מילולית, ולאחר מכן יחזור על תשובת הילד תוך שיכלול המשלב הלשוני.
 

בסיטואציה תקשורתית דיאדית, ההורה יכול בנקל להאזין לתשובה של הילד, ומיד להציג לילד מודל משוכלל של התשובה. בסיטואציה תקשורתית טריאדית, לנוכח הנטייה של ילדים תאומים להשלים זה את דבריו של זה, ההורה צריך לפרק את דגם השיחה שנוצר, ולייצר תקשורת דיאדית עם כל אחד מהילדים התאומים. כלומר, רצוי כי ההורה יפנה לכל אחד מילדיו התאומים בנפרד, ואז ירחיב וישכלל את התשובה החלקית שנתן כל אחד מהם. מאליו מובן כי הדבר כרוך במודעות ובמאמץ מילולי רב  יותר מצד ההורה.

 

גורמים תקשורתיים סביבתיים המשפיעים על התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים

שני גורמים מרכזיים משפיעים על התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים: ראשית, כמות הדיבור של ההורה אל הילד. ככל שהורה מדבר אל הילד יותר, כך הוא מסייע יותר לילדו לפתח את השפה והדיבור. הגורם השני הינו כמות הסיטואציות בהן ההורה מפנה קשב במשותף עם ילדו אל אובייקטים חיצוניים או פעילות כלשהי. בטיפול בשני ילדים תאומים שיש להם צרכים זהים, קיים קושי יומיומי, כך שלהורה זמן מועט יותר לטיפול אינדיבידואלי בכל תאום. קושי זה עלול לגרום לחסך תקשורתי סביבתי. החסך התקשורתי יבוא לידי ביטוי בכמות מצומצמת יותר של סיטואציות בהן יש קשב משותף של ההורה עם כל ילד תאום אל אובייקט או פעילות כלשהם, וכן בכמות פחותה של דיבור המכוון אל כל אחד מהילדים התאומים בנפרד.
 
הורה לילדים תאומים נוטה במצבים יומיומיים לפנות אל שני הילדים ביחד בעת מתן הוראה או בשאלה. אי לכך, כמות הפניות של הורה לילד יחיד וכמות הפניות של הורה לילדים תאומים נוטות להיות דומות. זאת בעוד שניתן היה לצפות כי כמות הפניות של הורה לילדיו התאומים תהיה כפולה בקירוב מזו של הורה לילד יחיד. 
 

בנוסף, במצב של תקשורת דיאדית, לכל הפניות של הילד יש סיכוי להיענות על ידי ההורה. לעומת זאת, במצב של תקשורת טריאדית, הילדים התאומים מתחרים על תשומת לב ההורה. לכל ילד תאום יש הזדמנות פחותה לפנות אל ההורה. הסיכוי שכל פניותיו תענינה על ידי ההורה אף הוא קטן יותר, בהשוואה לילד יחיד. הורה לילדים תאומים נוטה במצבים יומיומיים להכליל תגובה המתקבלת מאחד התאומים אל שניהם.

 

גורמים סביבתיים נוספים המשפיעים על התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים

על רקע הקושי היומיומי שבגידול תאומים, הורים לילדים תאומים נוטים לנצל את האפשרות שהתאומים יעסיקו זה את זה על מנת לפנות זמן לביצוע מטלות יומיומיות רבות הקשורות בין היתר לגידול התאומים ולניהול משק הבית (כגון: בישול, כביסה, ניקיון וכדומה). הילדים התאומים שוהים זה בחברת זה, משחקים זה עם זה, וכתוצאה מכך גם מדברים זה אל זה. מחקרים מראים כי כמות הדיבור של ילדים תאומים זה עם זה פחותה מכמות הדיבור של כל אחד מהם עם אדם מבוגר באותו משך זמן.
 
אוצר המילים בו ילדים תאומים משתמשים בשיחה זה עם זה מכיל יותר מילים קונקרטיות, בהשוואה לשיחה עם מבוגר. בשיחה עם מבוגר הילד נחשף למילים מורכבות ומופשטות יותר, ומקבל עידוד וחיזוק כאשר הוא חוזר עליהן ומשבץ אותן במשפטיו.
 

בנוסף, נמצא כי כאשר ילדים תאומים משוחחים זה עם זה הם לא נוטים להפגין יצירתיות שפתית בהשוואה למצב בו ילד משוחח עם מבוגר. שיחה של ילד עם מבוגר נוטה להיות מורכבת יותר בתכניה, והילד לעיתים זקוק למילים שעדיין לא רכש. במצב כזה, ילדים נוטים להמציא את המילה החסרה להם בהתאם למילים שכבר מוכרות להם. לדוגמא, ילד הזקוק למילה המבטאת את שם הקטגוריה של כלים הקשורים לציור, עשוי לנסות לבנות אותה על בסיס מילים המבטאות קטגוריות אחרות שהוא כבר מכיר. במידה והוא מכיר את הקטגוריות 'כלי תחבורה', ו-'כלי נגינה', הוא עשוי לבנות צירוף דומה, למשל 'כלי ציורה'. שימוש יצירתי בכלים השפתיים העומדים לרשות הילד הינו אחד הרמזים להתפתחות תקינה של שפה ודיבור. מובן שהמבוגר ישבח את הילד על המילה שהמציא, ובמקביל ילמד אותו את הכינוי המקובל בשפה, דהיינו "כלי ציור".

 

האם קיימים הבדלים בהתפתחות שפה ודיבור אצל ילדים תאומים בהשוואה לילדים יחידים

מחקרים בדקו התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים תאומים בהשוואה לילדים שנולדו יחידים. ממחקרים אלו עולה כי ילדים תאומים נוטים יותר מילדים יחידים לעיכוב שפתי וללקויות שפתיות בגלל השפעה של גורמים סביבתיים, כפי שנידון קודם לכן, ובגלל השפעה של גורמים ביולוגיים. אולם, כל אחד מהגורמים הללו יכול להשפיע גם על ילדים יחידים, במידה והם נחשפים אליהם.
 

קשיים בהתפתחות השפה והדיבור אצל ילדים תאומים עלולים לבוא לידי ביטוי בתחומים השונים של השפה, ולהתבטא ביצירת משפטים קצרים, שימוש באוצר מילים קונקרטי, ובנייה של משפטים חלקיים ולא דקדוקיים עקב הנטייה של ילדים תאומים להשלים זה את משפטיו של זה. כמות הדיבור עלולה להיות פחותה יותר. כמו כן, ילדים תאומים נוטים להשתמש באופן שונה מהמקובל בצורה של ריבוי ובכינויי גוף על רקע חוויית התאומות. כלומר, ניתן לשמוע ילד תאום מדבר על אמו תוך שימוש בכינוי גוף המתאים לגוף ראשון בריבוי - 'אמא שלנו' - גם כשהוא נמצא לבדו והיה עליו לומר 'אמא שלי'.

העיכוב בהתפתחות שפה ודיבור אצל ילדים תאומים ניכר בעיקר בגילאי טרום בית ספר, ונוטה להצטמצם בגילאי בית ספר מאוחרים.
 

חלק מזוגות הילדים התאומים מפתחים "שפת תאומים". שפת תאומים הינה שפה לא בוגרת או שונה מהשפה המקובלת אותה חולקים שני ילדים הנמצאים באותו שלב התפתחותי. שפת תאומים מורכבת מצלילים, מילים ותחביר שאינו של השפה הרגילה והילדים יוצרים אותה לעצמם. שפה פרטית עלולה לגרום לעיכוב בהתפתחות השפה הרגילה שהיא אמצעי התקשורת עם הסביבה החיצונית ולבידוד חברתי. שפת תאומים נמצאה בשכיחות גבוהה יותר אצל תאומים שסבלו מעיכוב בהתפתחות שפה ודיבור, בהשוואה לתאומים שלא סבלו מעיכוב בהתפתחות שפה ודיבור.

 

כיצד הורים לילדים תאומים יכולים לקדם את התפתחות השפה והדיבור של ילדיהם

גידול של תאומים כרוך בקושי יומיומי. הזמן ההורי המוקדש לטיפול אינדיבידואלי בכל תאום מצומצם בהשוואה לזמן שההורה יכול להקדיש לילדו בעת גידול של ילד יחיד. עם זאת, קיימת חשיבות רבה  ליצירת תקשורת מילולית עם כל אחד מהילדים התאומים בנפרד. להלן אציע מספר דרכים פשוטות יחסית שיכולות לעזור להורים לילדים תאומים לדבר עם כל אחד מהילדים באופן אינדיבידואלי.
 
ראשית, יש ללמוד לזהות הזדמנויות לדבר אל תאום אחד בלבד, וללמוד לנצל הזדמנויות אלו ליצירת אינטראקציה תקשורתית מילולית. ניתן ליצור באופן אקטיבי הזדמנויות לדבר עם תאום אחד גם בעת ביצוע שגרות יומיומיות. לדוגמא, ניתן ליזום רחצה נפרדת של התאומים בימים מסוימים בשבוע. במהלך תהליך הרחצה קיימות אפשרויות מגוונות לשיחה ולהקניית שפה. דוגמא נוספת: ההורה מגייס מלווה מבוגר נוסף לבילוי עם התאומים בגן השעשועים, כל מבוגר יכול לקחת את אחד מהתאומים ולצאת במסלול נפרד אל גן השעשועים. הדרך אל גן השעשועים מספקת מגוון של נושאים לשיחה פרטית עם הילד.
 
בעת מתן הוראות לילדים תאומים, מומלץ לתת את ההוראה בנפרד לכל אחד מהתאומים תוך שימוש במשפט דקדוקי מלא. באופן דומה, בעת מתן שבח לאחר מילוי הוראות, מומלץ לשבח כל תאום בנפרד על הפעולות שביצע. ההורה עלול להרגיש כי הוא חוזר על עצמו, אולם לחזרה של ההורה על משפטי השבח לכל תאום בנפרד יש חשיבות רבה בעידוד התפתחות השפה. כמו כן, התרומה של הפנייה האינדיבידואלית לכל ילד גדולה.
 
כאשר אחד מהתאומים שואל שאלה, מומלץ לענות לו באופן ישיר ולא להפנות את התשובה אל שני הילדים ביחד. יש לאפשר לכל ילד מספר תורות רצופים בשיחה. כאשר ההורה נמצא בפעילות משותפת עם שני התאומים, עליו לתת לכל אחד מהם לסיים את מקטע השיחה איתו. כל תאום צריך לקבל בין שניים לארבעה תורות רצופים בשיחה. יש לוודא כי לילד הייתה הזדמנות לסיים לומר את מה שרצה לספר, וכי הייתה לו הזדמנות להקשיב ללא הפרעה למה שההורה רצה לומר לו. ההורה צריך לוודא כי הוא נתן לילד הזדמנות טובה לעכל את המידע שהועבר אליו, וכי הוא נתן לילד אפשרות להפסקה קלה ברצף השיחה על מנת שהילד יחשוב מה הוא רוצה לומר בתגובה. 
 

במשפחות רבות ילד אחד מבין התאומים הוא "דברן" והילד השני נכנס לעמדה של "מאזין" פסיבי יותר. ההורה צריך לעזור לתאום הפסיבי יותר לקבל את התור בשיחה, לעודד אותו להביע את דעתו, לשאול אותו שאלות, ולאפשר לו לענות את התשובה. לעיתים קרובות, ההורה שאל שאלה והתאום הדברן קפץ והזדרז להשיב עליה לפני שההורה הספיק לתת את תור הדיבור לתאום הפסיבי יותר. גם בסיטואציה זאת עדיין יש לאפשר לתאום הפסיבי יותר לענות על השאלה. העובדה כי התשובה כבר נאמרה איננה רלוונטית. על מנת לפתח כראוי מיומנויות שפה ודיבור, כל אחד מהילדים צריך לחוות את ההבעה של רעיונותיו ומחשבותיו מפיו שלו בפועל.

 

מתי לפנות לאבחון התפתחות שפה ודיבור אצל ילדים תאומים

במקרה של  ילדים תאומים, כמו במקרה של ילדים יחידים, כאשר ההורה מתרשם כי הילד אינו מדבר כפי גילו, מדבר באופן לא ברור, באופן לא מובן, עם שיבושי היגוי כדאי לפנות לאבחון אצל קלינאית תקשורת. ילדים מופנים אל קלינאית תקשורת לצורך אבחון של מיומנויות השפה והדיבור ו- שיבושי היגוי. קלינאית תקשורת בודקת באבחון עם הילד את מיומנותו בשימוש במרכיבים השונים של השפה, הדיבור וההיגוי. בתום האבחון יש לקלינאית התקשורת תמונה מקיפה של מיומנויות השפה הדיבור וההיגוי אצל הילד ותחומי הקושי, אם קיימים כאלו.

בהתאם לממצאי האבחון, קלינאית התקשורת ממליצה, במידת הצורך, על טיפול בשפה בדיבור ובהיגוי לקידום המיומנויות השפתיות של הילד, כך שהוא יוכל להביע את רעיונותיו וחוויותיו באופן ההולם את גילו. בנוסף, ניתנת להורים הדרכה על ידי קלינאית התקשורת כיצד לעודד את התפתחות השפה והדיבור בבית. הדרכה להורים על ידי קלינאית תקשורת הנה חלק משמעותי ובלתי נפרד מטיפול אצל קלינאית תקשורת, והיא חשובה להצלחת הטיפול בילד. 

ההדרכה מתחילה בשלב האבחון אצל קלינאית התקשורת ונמשכת לכל אורך הטיפול. 

 

אפרת קורצר - קלינאית תקשורת מוסמכת

הקליניקה הפרטית:

סמטת הורדים 8 אבן יהודה

טל: 054-5240277


קבלת קהל מהישובים: נתניה, כפר סבא, רעננה, תל מונד, כפר יונה, השרון, עמק חפר, חדרה