עוֹלָם האותיות

בעברית כל אוֹת היא אוֹת. בפרק זה, נתמקד במה כל אחת מהאותיות מעבירה לנו.

מה הם האותיות

בהתאם לחוקים הרוחניים החיסרון למילוי נבנה על ידי הרגשת התענוג, והסתלקותו. התפתחות האור מתראָה לאדם כביאת התענוג, הנקרא גם מילוי וידע. הסתלקותו בונה באדם חיסרון, תאבון. האותיות, אם כן, הן חסרון למילוי הבא. מפעולות כגון אלו, היינו מהניסיון של התפתחות והסתלקות המידע, התענוג וההתרשמות, האדם בונה את עצמו.

המקובלים מתארים את 27 האותיות של השפה העברית (עשרים ושתים אותיות מא' ועד ת' וחמש סופיות) - כהתרשמות של האדם ממציאותו בעולם. [1]


המשמעות של צורת האותיות

אותיות" הם כלים, והצורות הגיאומטריות שלהן מבטאות כוחות רוחניים. כוח הקבלה וכוח ההשפעה. והשילוב בין שני הכוחות האלו נותן לנו את צורת האותיות. השפעת החסדים מקבלת ביטוי בקווים מימין לשמאל, והשפעת החכמה מקבלת ביטוי בקווים מלמעלה למטה. [מתוך דף ההגדרה היומית של "קבלה לעם"] 


האור הוא כל מה שהוא לא הרצון לקבל. נגיד יש לנו דף לבן, ובדף עצמו יש לנו אותיות. אז האותיות הם השחור שבדף, השחור שבלבן, הם הפגמים שבו. הכלים האלה, האותיות האלה זה הרצון שלנו, החיסרון שלנו, מה שאנחנו תופשים. אנו יכולים, אם כך, להבין מהו האור רק מתוך הגבולות של האותיות, כלומר מה שהוא לא אות זה -הלבן. כי אחרת אין לנו תפישה. אם הכל היה לבן לא היינו תופשים כלום. משום שאת המציאות אנו תופשים ע"י ניגודים, טוב לפי רע, גבוה לפי נמוך, חם לפי קר וכו'. לכן אם אין ניגוד, יש רק לבן, אנחנו לא יכולים לתפוש כלום.
[מתוך התוכנית "לומדים ביחד" מערוץ הקבלה 66]



בכל אות מובלע קוד מסוים או תכונה מסוימת שהאדם תופס בעולם העליון. ניקח לדוגמא את האות א. בספר הלימוד המרכזי של חוכמת הקבלה "תלמוד עשר הספירות" מתוארת האות א בצורה הבאה: קו אלכסוני חוצה את האות לשנים, היוד הקטנה שפניה כלפי מעלה מייצגת את החלקים כתר וחוכמה. היוד שפניה כלפי מטה מייצגת את "אוזן" "חוטם" "פה". הקו האמצעי האלכסוני מסמן את הגבול המפריד בין החלקים שאותם האדם יכול לחקור לאלו שלא.

אותיות כמו ק שכתיבתן מסתימת מתחת לשורת האותיות מסמנות הארה קטנה שיורדת מהעולם העליון, לעולם התחתון. הארה זו מחייה את הנשמות שעדין אין ביכולתם לעלות אל העולם הרוחני, ומסייעת להם להתעורר.

אותיות סתומות כמו ס ו ם מייצגות את שלמות ההשגה. ם למשל היא תכונת הבינה. אדם שהשיג את תכונת הבינה שקול לתינוק ברחם אמו, סגור ומוקף מכל עבריו, מטופל ומוגן. כנקודה הוא עולה אל העליון, כדי שהעליון ידאג להתפתחותו הפנימית. מושגים רוחניים כגון "תיבת נח" או "רחם דאמא", "מ' שערי טומאה או "מ' שערי קדושה" מסמנים את תכונת הבינה ומרמזים על שלמות ההשגה. [1]


מורכבת משתי יו"דים ו-ו"ו
מורכבת מדל"ת ו-ו"ו,
כלומר דו - שתים
מורכבת מו"ו ו-יו"ד
מורכבת משתי ו"ו
מורכבת מדל"ת הנושאת
בקרבה יו"ד כאשה הרה
    מורכבת משתי זי"ן
מורכבת מכ"ף ו-זי"ן
    מורכבת מכ"ף ו-ו"ו
מורכבת מכ"ף ו-ו"ו   מורכבת מכ"ף ו-ו"ו מורכבת מנ"ון ו-ז"ין
מורכבת מכ"ף ו-יו"ד
מסתירה בתוכה את בי"ת
נו"ן הנושאת על גבה יו"ד
מורכבת מריש ונון סופית
 


זי"ן משמאל, יוד באמצע,
ו-ו"ו, צירוף זיו
האות דל"ת ונו"ן

 


חלוקת האותיות לעשר הספירות



 כתר חכמה  בינה  חסד   גבורה תפארת נצח הוד יסוד
א' ב'  ג'  ד' ה' ו'  ז'  ח' ט'
י' כ'  ל'  מ'  נ' ס'  ע'  פ' צ'

מלכות
ק'  ר'  ש' ת'





חלוקת האותיות לפי ספר היצירה 



שעטנז גצ (שטן עז)
ש,ע,ט,נ,ז - ג,צ - אותיות טובות שנוטות למלכות (יש בהן קצת דין) בעלות 3 תגין
ב,ד,ק - ח,י,ה - אותיות ניטרליות (אין בהם דין ואין בהם גבורה) בעלות תג אחד
מ,ל,א,כ,ת - ס,ו,פ,ר - אותיות עדינות יותר (אותיות של רחמים) ללא תגין בכלל







לקריאה נוספת: