שיכול אותיות

    בעברית ישנו קשר בין מילים בעלות אותן אותיות בשורש גם כשהן מופיעות בסדר שונה.

    לאותיות ע' צ' ו-ר' לדוגמא ישנן מספר שיכולים:
    ראשית כשהאות ע' רואה לפניה מקום צַר או ספק צָרָה, אז יש עֲצִירָה.
    כאשר ה-ע' כלואה מבעד לצֹהַר זָעִיר ו-צַר, ולא משערת את אוֹצָרָהּ אז הפעם יש צַעַר.
    כאשר לפני ה-ע' אֹמֶד אדם צַר עַיִן שעושה עצמו צ' אך הוא רַע נדע שלפנינו מְצֹרָע.
    אז אם כך אז גם הפוך הולך:
    אדם הרואה בזולתו את מה שהוא רוצה לראות בו הרי הוא - מַעֲרִיץ

    עָרוּץ הוא חָרִיץ צר בין הרים בו יכולים לזרום מים. ואילו חבל אֶרֶץ צר וארוך נקרא רְצוּעָה.
    כאשר הע' חדלה להתרוצץ אנא ואנא היא רוֹעֵצת  את עצמה. וכך חזרנו להתחלה משום שהביטוי "היה לו לרוֹעֵץ" משמעותו היא - היה לו למַעֲצוֹר.

    עוד דרך ללמוד ממה שהעברית מעבירה היא חילוף אותיות בשורש:
    העָרִיץ, הרודן, רודה באָרִיס. העריץ הוא בעל השְׂרָרָה, שצוֹרֵר מִפַּחַד שנתיניו יִסְררו בו. כאשר פושע משתולל המשטרה עוצרת אותו מלהמשיך לפגוע והוא - עָצִיר, ולאחר שמורשע הוא אָסִיר. כמו כן יש לֶאֱסֹור לעומת לַאֲשֶׁר. יש צֹהַר צר לעומת שַׁעַר ראשי ורחב. יש להעריץ לעומת להעריךלרעוץ פרושו לַהֲרוֹס ("באופן מילולי") וכן הלאה.

    היה זה רק ר' יהודה חיוג' במאה ה-10 שגילה שבלשון העברית השורשים הם שלשיים,
    כלומר בני שלושה יסודות, כלומר לפניו סברו שהשורש מוגדר לפי אותן האותיות המתקיימות
    בכל ההטיות שלו. לדוגמה: המילים הלכתי, אלך - מקורן מהשורש 'לך'. (ה.ל.ך)
    המלים מטה, נטיתי, אטה - השורש הוא בן אות אחת בלבד, 'ט'. (ה.ט.ה)
    מכה, הכיתי, אכה - השורש 'כ'. (ה.כ.ה)
    תגלית זו הביאה לקפיצת דרך משמעותית, בחקר השפה העברית ובפרשנות המקרא.

    בעברית לכל אות יש משמעות. כאשר מצרפים אותיות, למעשה, מצרפים גם את הרעיונות
    הטמונים באותיות. המלה כוללת אוסף של רעיונות מסודרים לפי סדר האותיות שבמילה.
    כלומר, מילה בעלת אותן אותיות אך בסדר שונה תביע רעיון אחר! [מתוך אתר ערכים]

    הפוסט הבא מובא לשם הדגמה שבעברית יש קשר בין שורשים בעלי אותן אותיות בשורש:
    (דוגמאות נוספות לשיכולים נמצאות גם בדפים: אשכול שיכולים, היפוך אותיות ו-לפני... אחרת)



    אבה - אהב - בוא
    אהבה היא הבאה
    בכל זוג יש את ה אוֹהֵב ויש את האוֹבֵה (הנֶעֱתָר)
    במילה "אהבה" מופיעים שני שמות האל: אב = ה

    "בכל אחד קיים הניצוץ האלוהי, וניתן לחבור אליו באהבה
    והבנה כי מילים אלו הן חלק ממהותנו, הבו אור לעולמכם".
    [מתוך "כוחה של מילה" מאת אורית גמרמן]


    בקש - קשב - שבק
    לכל בקשה יש הקשבה בשמיים
    הַקְשָׁבָה שמיימית.



    בחל - חבל
    אין בוכים על חבל שנשפך
    יותר משהתינוק רוצה לינוק חָלָב, אימו רוצה לה(ע)ניק מכל הלֵב.
    אדם המְחַבֵּל במעשי חברו יהיה חָב לו. וזה חֲבָל...
    בָּחַל
    חילוף למ"ד באות רי"ש של בָּחַר (כמו בהֶחְלִיט ו- הִתְחָרֵט)
    חָלָב הוא נוזל לבן וחֵלֶב הוא שכבת השומן בבשר הבהמה
    (אם כך מה הכוונה בפסוק: "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ"?)



    מי שמתבייש, מתייבש
    אם הַגְשָׁמָה היא הַגָּשָׁה של מַיִם. (מהשם מים) אז מי שמייבש יתבייש.
    הבַּיְשָׁן גורם לעצמו להִתְבּוֹשֵׁשׁ משום שאינו נפתח הוא אינו מתפתח.
    הצירוף בוש - האדם יצר את הלְבוּשׁ בגלל שהתבייש לחוש את בשרו.
    כמובן שמקום חָרֵב הינו מקום יבש. ו-להחְרִיב זה ההפך מלחבר ולהרחיב. 
    המַלְבּוּשִׁים מכסים את המְבוּשִׁים.



    אגד - דאג
    עובדים מְאֻגָּדים פחות מֻדְאָגים מפיטורין
    המֻדְאָג זורק חכתו למים (במקום לשמים) ומחכה לדוג לו דְּאָגָה. (דאג - דיג)



    אחר - ארח
    מארח מקבל אנשים אחרים שאינם בני ביתו
    במילה אֲחֵרִים מסתתרים אלו שיכולים להיות לנו לאַחִים.
    טבעו של האדם בנוי כך שהוא תמיד מֵאַחֵר לראות את האַחֵר
    האוֹרֵחַ בא מן האֹרַח (הדרך, עובר אֹרַח) ולו עוֹרְכִים סעודה היא - אֲרוּחָה.
    אֹרַח חַיִּים = אוֹר החַיִּים



    אסף - אפס
    עד שאָפְסוּ כּוֹחוֹתָיו הוא הוֹסִיף ואָסַף את השברים
    אֲסוּפִי - – כל שֶׁנֶּאֱסַף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולֹא אמו" (קידושין ד ב).



    אמץ - מצא - צמא
    צריך אֹמֶץ כדי לאמֵּץ את המְצִיאוּת ולא להמְצִיא
    צריך אומץ בשביל לאמץ. נקודה. (שיחלוף: הִתְאַמֵּץ - הִתְעַצֵּם)
    השורש "צמא" הוא מלשון - צוֹם. ואילו השורש "מצא" מלשון - מִצָּה.
    אם"מְצִיאוּת" ו"הַמְצָאָה" הן מאותו השורש - "מצא", הרי ברור שאת
    השינוי בינהם עושה כמות ה-"אמץ".
    בחיים אין מִקְרֶה, לכן המילה "מְצִיאוּת" מורכבת מהמילים "מָצָא אוֹת"
     ובתווך האות י' המסמלת את אלוהים.



    בגר - גבר (הבריג - גרב)
    אדם בוגר הוא מי שלמד להתגבר על ייצרו
    גֶּבֶר חייב מעצם ההגדרה להיות בּוֹגֵר אחרת הוא רק ילד.
    גִּבּוֹר הוא לא מי שחזק מאחרים, אלא האדם הגּוֹבֵר על ייצרו שלו.
    מענין שכמו כן יש הִבְרִיג בֹּרֶג ובסדר הפוך מאותן האותיות לִגְרֹב גַּרְבַּיִם.



    בדל - לבד
    המבדיל את עצמו מאחרים עלול להשאר בודד ולבד
    בַּד - ענף המִתְבַּדֵּל מהגזע. מי שמבדיל ניהיה דביל (מלטינית, אולי מ-devil
    הבַּד של הבגד, בעצם מְבוֹדֵד אותנו, את חום גופנו מהקור, בעיקר בחורף. 
    כולנו קשורים זה לזה, לכן מי שחושב שבְּדִידוּת תקדם אותו יגלה שזו בְּדָיָה.
    (בְּדִיחָה היא בְּדָיָה, אך בתוספת הברת הצחוקה - חַה)



    בדק - דבק
    כשאדם אומר על דבר מה שהוא בָּדוּק עליו לדבוק בדברו



    בטח - חבט - חטב - טבח
    אדם בָּטוּחַ אינו מִתְחַבֵּט ומתלבט הרבה
    לוודי אלן נראה הטֶבַע כמו מִטְבָּח אחד גדול. 
    מתוך הסרט "אהבה ומלחמה": "טבע זה עכברושים וחרקים, דגים גדולים שאוכלים דגים קטנים. צמחים שאוכלים צמחים. … בעיניי זה כמו מסעדה אחת גדולה".  

    עברית צמחונית: המקום בו הטַבָּח טובח את תבשיליו נקרא מִטְבָּח (בֵּית מִטְבָּחַיִם)
    אישה הבְּטוּחָה בעצמה יודעת להפוך את האותיות ולא זקוקה לאישור להיותה חֲטוּבָה.
    מה שרציתי להעביר בשורה הקודמת זה שלא צריך אִשּׁוּר מאחרים כדי להיות מְאֻשָּׁר.



    בטל - בלט - טבל - לבט
    כשההתלבטות בולטת עדיף לבטל

    כשהופכים את האותיות רואים שמה ש-בּוטַּל זה לַטּוֹב.
    השורש לבט הוא הֶלְחֵם (שילוב) של לֵב + בִּטּוּי.
    כשאדם טובל (לעומת טובע) במים הוא בולט על פניהם.

    אם המַשְׁקִיעַן - שָׁקוּע בעבודתו ואינו נראה, אז הבַּטְלָן - בּוֹלֵט. קשה להסתיר זאת.
    אותו רעיון חוזר על עצמו גם בסלנג הצבאי העכשווי - "נַצְנַץ" הוא חייל עם ראש קטן שבזמן שחבריו עובדים הוא יושב ולא מושיט להם עזרה לכן הוא מנצנץ, בולט למרחקים.



    בכה - כבה
    דני נִכְוָה עד שמשהו בו כָּבָה והוא בכְּאֵב בָּכָה
    בשיר "דני גיבור" אומר דני: "הדמעות זולגות מעצמן" כלומר כשדני בכה הדמעה בקעה מעיניו.
    חילופים: דני שוב ושוב נִכְוָה ממה שחָוָה אך הוא לא כָּבָה (ונכנס לקִבָּעוֹן), אלא המשיך וקִוָּה



    בצע - עצב - צבע
    הפסל עוצב, בוצע ונצבע במיוחד לתערוכה החדשה

    העִצּוּב ובהיפוך אותיות -הבִּצּוּעַ שלו הם שמכניסים צֶבַע לחיים. (צבה - זהו נפח)
    אם הצָרָה - נותנת צוּרָה, הדבר המֵצִיק - עושה למוּצָק, אז העֶצֶב מְעַצֵּב
    עִיצּוּב גרפי משמעו לעשות יִצּוּב לדמות כך שתהיה יַצִּיבָה ונעימה ל-ע'.

    האדם מבצע בעשר אֶצְבְּעוֹתיו. בימינו מי שמַצְבִּיעַ מַשְׁפִּיעַ.
    חילוף משולש: אדם צָבוּעַ הוא אדם דו-פרצופי שמסווה עצמו (הַסְוָאָה - הַצְבָעָה)



    בסר - סבר - סרב
    הניסיון להסְבִּיר את הסִבָּה התגלה כמקדם מדי, כבָּסְרִי

    העברית מעבירה לנו שאין אנו מסוגלים לדעת הכל, וכל תאורייה מדעית תקפה כל
    עוד לא מופיעה תאורייה אחרת שמסבירה יותר טוב את המדוע, ולכן סבר - בסר.

    היפוך שורשו של בִּסֵּס הוא - סוֹבֵב. סִיבָּה (נְסִבָּה) - היא גלגול, כלומר מה שמסובב.
    אם כך לְהַסְבִּיר תופעה משמעו לנסות להבין את הסיבה, את הסְבִירוּת, את ההִסְתַּבְּרוּת,

    תורת ההִסְתַּבְּרוּת היא ההפך מן הסטטיסטיקה (תורת ההִצְטַבְּרוּת), בסטטיסטיקה יודעים
    את התוצאה אך לא יודעים מה הגורמים המעורבים ואילו בהסתברות יודעים את הגורמים
    המעורבים ואת ההסתברויות שלהם אך לא יודעים את התוצאה.

    סֵרֵב מלשון סוֹרֵר ב (מסיבה פנימית) אך עליו לדעת לְהַסְבִּיר לעצמו לפחות מדוע.



    בצר - צבר - צרב - רבץ
    מי שרוֹבֵץ לא צוֹבֵר זכרונות לזמן בַּצֹּרֶת

    הבַּצֹּרֶת באה מן השָׁרָב הצוֹרֵב (השורף).
    כשמרביצים למישהו חובטים בו עד שגורמים לו ליפול מרגליו ולרבוץ על האדמה.
    לכן הצירוף ב-רובץ נשמע כרוע בץ. (לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ - הרוע מבצבץ בפיתחך)



    בשר - שבר - שרב
    כשבני הזוג אינם בָּשָׂר אחד, אז יש שֶׁבֶר
    לפני שבירת נשמת אדם ראשון היינו מודעים לקשר בינינו. השבר זמני
    לכן הוא מתחיל בצירוף "שוב". משום שבגמר התיקון נשוב להיות גוש אחד.
    השָׁרָב הצורב תמיד בסופו נשבר. דבר שאינו בָּשֵׁל דייו, הוא בֹּסֶר



    כדי להגשים יש לדעת גם להתגמש
    אדם שאינו גָּמִישׁ הוא אדם מְגֻשָּׁם. המילה הַגְשָׁמָה היא מלשון הַגָּשָׁה.



    גָּמַר - גָּרַם - מִגֵּר
    הנשמה שבה לעולם כדי לגמור את אשר גרמה



    גער - גרע - ערג - רגע
    יש לגעור ברוגע בשביל לא לגרוע
    משום שכאשר אדם גוער במישהו הוא כאילו גוהר (רוכן, גוחן) מעליו.
    אם לא תקח רֶגַע להַרְגָּעָה תגרום להַגְרָעָה (אדם שהגריע - אדם שהִגִּיר רֹעַ)




    גרס - סגר - סרג
    הסורגים סוגרים על האסירים בבתי הסוהר
    הסורגים סוגרים אבל משאירים חלל רב פתוח, כלומר הם כולאים לְסֵרוּגִין.
    גָּרַס (פורר,רסק, הפך לגַּרְגֵּרים) הוא ההופכי ל-סָרַג (קלע, אָרַג)
    הגורס עושה פעולה הפוכה מלגשר ולקשר.




    גֵּרֵשׁ - גִּשֵּׁר, שָׁגוּר - מֻרְגָּשׁ
    זוגות מתגרשים כי השיגרה לא מרגשת אותם
    אם זה כך אז עדיף לגשר מאשר לגרש. לגשר מלשון לגשש, ואז לָגֶשֶׁת.
    דבר רוֹגֵשׁ ומְרַגֵּשׁ הינו דבר הפוך (גם בסדר האותיות) לדבר שָׁגוּר, שִׁגְרָתִי.
    כאשר אדם נמצא בסערת רְגָשׁוֹת הוא אינו רָגוּעַ ואף עלול להיות בְּרֹגֶז.
    רֶגֶשׁ - רגע של אש.




    דהם (מַדְהִים) - דמה
    אָדַם נִדְהַם כי לא זו התוצאה אשר דִּמָּה
    דִּמְיוֹן = גם הכח המדמה אך גם שִׁוְיוֹן (לשוות..), זהות, קרבה (יש דימיון בין זה לזה...)
    האָדָם גם נוצר מהעפר, מהאֲדָמָה (דּוֹמֵם) אך גם בעל כח הרצון והדימיון (דומה לבורא)




    דרש - שדר - שרד
    האדם צריך לדעת לדרוש בשביל לשרוד
    וגם לדעת לשדר (לשלוח, לשגר) את שדרוש לו. לשדר בתוקף להיות בעל עַמּוּד שִּׁדְרָה.
    לִדְרשׁ - לבקש בתוקף, אך גם לבאר, לְפָרֵשׁ (דְּרָשָׁה). לכן מי שדורש צריך להסביר.
    בגדי שְׂרָד או דירת שְׂרָד הינם דבר הניתן לרשות אדם לצורך שֵׁרוּת מסוים. (ומכאן "מִשְׂרָד")
    שיחלוף: יש אנשים ששורדים ויש שמסתדרים. יוצרים סדר (בראש המילה סדר - סוד, יסוד)




    זער - זרע - עזר
    הזֶרַע הזָעִיר שנשתול היום יַעֲזֹר לנו מחר
    יד האדם נקראת זְרוֹעַ גם כי בה זורעים וגם כי מהווה את האיבר שהכי עוֹזֵר לאדם.
    עָזַר
    - עֹז לזָר.
    להרחבה בפוסט על הגרעין 'זר'




    חדר - חרד
    אל תיתן לחרדות לחדור לתוכך
    החֲרֵדִים נאבקים בשיא כוחם על מנת לא לתת לקידמה ולנאורות לחדור לחברתם.




    חלם - חמל - לחם - מחל
    המלחמות תחלופנה מהעולם ברגע שבני האדם יגלו יותר חמלה ומחילה אחד כלפי השני

    דרך החֶמְלָה הינה דרך גדולה ומוארת של הַחְלָמָה מכל מִלְחָמָה... [אילנה בהט]
    החֶמְלָה היא הרגש הראשי שממנו מתחיל הכל. אם התינוק במקום לבכות היה יודע ומבין
    שאמו כרגע אינה עוזרת לו כי היא היא שרויה בהכנת מעדן בשבילו, הוא היה מוחל לה.
    כך כל אדם היה דן את רעהו אחרת, אם היה נודד ומגיע למקומו - זוהי החמלה.

    הַחְלָמָה היא גם תהליך היציאה ממחלה וגם התעוררות מחלום (מהחלם) וחזרה
    לקרקע המציאות, לכן היא טובה והכרחית.
    לניצולי השואה השגת כל כיכר לֶחֶם היוותה מִלְחָמָה קשה (לֶחֶם - לָחַם)
    החֲלוֹם הוא חַלּוֹן. החלום מחלים. המלחמה מלחימה ציוויליזציות.




    חמר - חרם - מחר - מרח - רחם
    דרך הרֶחֶם עוברת הנשמה לעולם החֹמֶר
    הרַחֲמִים מתחילים ב-רוּחַ. עולם החֹמֶר המחמיר הוא העולם הזה בו אנו חַיִּים.
    משום שלא נִכְמְרוּ רַחֲמָיו של האנס השופט הֶחְמִיר בעונשו ומאז הוא מֻחְרַם
    אדם חסר רחמים מתנהג כאילו אין מָחָר (אך מחר הוא ישלם את המחיר)
    את החֹמֶר מורחים. (נימוח - התרכך)




    חלץ - לחץ - צלח
    אדם שילמד להחלץ ממצבי לחץ דרכו תיצלח
    להרחבה היכנסו לפוסט "לחץ כמנוף להצלחה"




    חָלַק - לָקַח - קלח - (חקל)
    אם כל אחד יקח חֵלֶק במאמץ הכל יילך חָלָק

    ה-ל' שבראש השורש לָקַח נוהגת ליפול (יִקַּח) רמז לכך שהאדם טרם למד לחלוק.
    האותיות ה' ו-ח' נוטות להתחלף בינהן לכן השורש לָקַח מראה לנו שיש כאן לִקּוּי (לקה).
    כשהכל הולך חָלָק (כשכולם מתחלקים) אזי הכל קולח, זורם.
    חֵלֶק אדמה הינו חֶלְקָה, חלקת אדמה היא חקל ומכאן חַקְלָאוּת וחַקְלַאי.
    האש מתְלַקּחַת כלומר לשונות האש לוקחות זו את זו, מתלקחות וקולחות.

    פרשת "תרומה" עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. ובראשיתה ה' פונה אל משה:
    "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה ב)
    "יקחו" ולא "יתנו"

    את השורש נתן נִתָּן לקרוא גם מימין לשמאל רמז לכך שכל נְתִינָה חוזרת לנותן.
    לפעמים תולים את הנתינה בנסיבות מסוימות וכך במקום נְתִינָה ישנה - הַתְנָיָת תְּנַאים. (מהשורש "תנה" הנו"ן שבהתחלה נופלת)



    חלש - חשל - לחש - שחל - שלח
    החלש צריך להתחשל ולא הוא יכשל

    ניטשה בעברית: מה שלא מחסל, מחשל (גם מה שלא מכשל)
    לַחַשׁ הוא דיבור בקול חַלָּשׁ. שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם (ואל תשליך אותו)




    אני ואין

    "אני" היינו הרצון שלנו. "אין" הוא ביטול הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא לקבל. הרצון של הבורא הוא להשפיע. נמצא, בזמן שהאדם מבטל את ה"אני", נעשה מצורף "אני" ו"אין". לרמז שהעבודה שלנו לעשות מ"אני" "אין", כלומר מהרצון של לקבל יהיה רצון להשפיע. אבל בלי רצון אין שום דבר.
    מתוך "דרגות הסולם" מאת הרב ברוך אשלג