מחלות‏ > ‏

סוגייים (:

במהלך השנים, התפתח הכלב לאלפי גזעים שונים. גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים לכמעט מטר. צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. בעולם מוכרים מאות גזעים בארגונים שונים. הנה כמה סוגים :
פודל:
פודל הוא גזע עתיק מאוד. הוא בעל אופי נוח , נעים , אוהב לשחק ולהחזיר חפצים , נבון , קל מאוד לאילוף וללימוד . הוא נחשב לכלב השני האינטליגנטי ביותר. הפודל בבית שקט ורגוע ובחוץ אקטיבי . הוא גם כלב שמירה מעולה. חברותי ומסתדר נהדר לא רק עם אנשים אלא גם עם כלבים אחרים . מסיבה זו מחזיקים רבים יותר מכלב אחד . פודל הוא כלב משפחה אמיתי. כלב היודע להחזיר אהבה , ואוהב אנשים וילדים.
פרוותו העשירה אשר אינה מפסיקה לגדול כל חייו ,אינה נושרת ,והכלב מתאים גם לאנשים שהם אלרגים לפרוות בעלי חיים. בנוסף לכלב אין ריח "כלבי" .
קיימים 4 גדלים לפודל : הגזע הענק, הבינוני, הננסי והזעיר.
לפודל 5 צבעים: לבן , שחור , חום , אפור-כסף ומשמש.                                                                          
בארה"ב מוכרים גם צבעים נוספים כמו הכחול, הקרם וה"קפה בחלב" וגם אדום.
הפודל נושא את אותן תכונות של מראה ואופי בכל הגדלים והצבעים . 
כלב שהוא כיף אמיתי וכל מי שהיה לו פעם פודל זוכר כלב זה לטובה ולא מחליף את הגזע ! 
לכל אחד מאיתנו ההעדפה שלו והפודל שלו (:



לברדור:
הלברדור הוא אחד הגזעיים הפופולריים ביותר בעולם. בזכות אופיו המיוחד תפס במהרה את עיני האנשים. כלב זה בעל יצר התמדה אין סופי ועקשנות לביצוע המשימה. כלב שגדל בתנאיים הקשים של חופי צפון קנדה הקרים והתפתחה בו עמידות וחוזק היוצאים מהכלל. בהמשך השנים שובח גזע הלברדור ע"י האנגלים עד לקבלת צורתו ואופיו הנוכחיים.
מהירותו, חוש הריח המפותח ונאמנותו לאדוניו של הלברדור הפכו אותו לאחד הכלבים המובילים מבין כלבי הציד. פרוותו הייחודית של הלברדור אטומה למים, וזנבו בעל המבנה הייחודי עוזר לו בשחייה. הלברדור פופולרי בזכות אופיו הנוח, כושר לימודו המהיר, נאמנותו ואהבתו לבני אדם. כיום משמש הלברדור ככלב ציד, כלב נחיה לעיוורים, כלב גישוש סמים, כלב משטרה ומעל לכל כלב משפחה נהדר.             
הופעה כללית: כלב ריבועי, מסיבי אך לא מגושם.                                                                           
ראש: גולגולת רחבה, סף מצח מודגש, לסת באורך בינוני ולא מחודדת.
עיניים: חום עד עינבר בעלות הבעה ערנית.
אוזניים: לא גדולות ולא כבדות וצמודות לצדי הראש.
פה: מנשך מספרים עם לסת חזקה.                                                                                            
צוואר: חלק, ללא עודפי עור וארוך יחסית.
גוף: חזה עמוק ורחב, צלעות מעוגלות וגב ישר.
רגליים: מוצקות וחזקות.                                                                                                                 
זנב: באורך בינוני, עבה בשורש אך הולך וצר עד הקצה.
פרווה: קצרה, כפולה וסמיכה.
צבע: שחור, צהוב מחום בהיר ועד לבן ושוקולד.
גובה:
 זכרים - 56-57 ס"מ נקבות - 54-56 ס"מ.                                                                                        




האסקי סיבירי:
האסקי סיבירי הינו כלב עבודה שמוצאו במזרח סיביר. ההאסקי מוכר בזכות פרוותו הכפולה והעבה, אוזניו העומדות והופעתו המכובדת. גזע פעיל ואנרגטי שאבותיו הגיעו מן הקור הקיצוני של סיביר הארקטית. הסיבירי, שהתחיל את דרכו ככלב מזחלות, כיום משמש כחיית מחמד חברותית ומשפחתית.
האסקי סיבירי עדין, אוהב לשחק וחכם מאוד, אוהב את משפחתו, נאמן מאוד, חברותי וגור בליבו, מלא אנרגיה, טוב עם ילדים ועם זרים. אינו כלב שמירה כיוון שנובח מעט ואוהב פחות או יותר את כולם. יש לו פרווה כפולה וחזקה ומבנה גוף בריא מאוד. האסקי סיבירי מגיע לגובה ממוצע של כ-56 ס"מ (נקבה- 21) ולמשקל ממוצע של כ-24 ק"ג
(נקבה- 19).
ההאסקי אינטליגנט בכללי וקל לאילוף, אך הוא צריך להבין מה הפואנטה, ולשם כך הוא צריך לראות בבעליו מנהיג. אם לא יראה מנהיג, הוא לא יראה שום צורך לציית. אילוף האסקי דורש המון סבלנות, עקביות והבנת כלב ארקטי מהו. ההאסקי שותף נפלא לריצות ארוכות כל עוד לא חם מדי בחוץ. הפרווה העבה שלו לא זקוקה לטיפול מיוחד, חוץ מאשר פעמיים בשנה בהן חלה תקופת נשירה כבדה מאוד ויש צורך לסרק ולהבריש את הכלב עם מברשת ברזל קשיחה. ההאסקי סיבירי משיר את פרוותו בצורה ממוצעת.
הסיבירים בריאים לרוב אך עדיין רגישים לבעיות כמו היפ-דיספלסיה (מחלת ירכיים) ובעיות עיניים שונות וגם אלו בעיקר אצל הזכרים. כמו כן, רגישים כלבים אלו לבעיית עור הנפתרת על ידי נתינת תוספת אבץ. בכללי, ניתן ורצוי לבצע בדיקות עיניים וירכיים על בסיס דו- שנתי ולהתייעץ עם וטרינר לפני ואחרי רכישת \ אימוץ כלב.
תוחלת החיים של ההאסקי סיבירי נעה בין 12 ל-15 שנים.
בכללי אני מאוד ממליצה למי שאוהב כלבים ורוצה לאמץ כלב לאמץ את האסקי סיבירי כיוון שגם לי יש כלב כזה ואני יכולה לומר שזה חוויה לגדל כלב שכזה.
הכלבה שלי :
 
 
 הנה עוד כמה תמונות של האסקי סיבירי:                                              
  
                     

 

פקינז:
הפקינז הוא כלב קטן, קומפקטי, בעל גוף קצר מאוזן היטב, מוצק ושרירי. פרצופו רחב שטוח ופחוס, ויש לו פס עבה מתחת לעיניים המפריד בין האיזור העליון והתחתון של הפנים.
אפו שחור, שיניו נפגשות תחת עצם הלסת הרחבה, עיניו עגולות עם מסגרת שחורה, אוזניו בצורת לב קבועות בפינות בחלק העליון של הגולגולת, צווארו קצר ועבה, רגליו קצרות רחבות ושטוחות עם שיער סמיך וזנבו מורם גבוה מקושט בשיער. לפקינז פרווה ארוכה במרקם שיער רך ועבה. צבע הפרווה יכול להיות בכל מיני צבעים, גם מנומרת ובעלת כתמים.
עמידתו אומרת כבוד, הליכתו איטית, הוא מלא ביטחון עצמי, חסר פחד, נאמן, לא תוקפן והבעת פניו קשובה ונבונה. אילו היה אפשר למדוד אומץ ביחס לגודל פקינז וודאי היה מועמד לפרס בעולם הכלבים. פקינז הוא אינו כלב שעשועים לילדים כיוון שהוא קטן וילדים קטנים יכולים לטפל בו בגסות יתרה, ובגלל שהפקינז נוטה להגן על עמו ע"י נשיכה עמוקה וכואבת. פקינז הוא כלב שעשועים מצויין למבוגרים שמבלים את רוב זמנם בבית ורוצים כלב שמוכן לקבל ולתת חיבה.
גור פקינז יכול ליצור כמה בעיות בשיגרת החיים שלנו אך כולן ניתנות לפיתרון בעזרת מאמץ קל ומעט רצון טוב. במשך הלילה הראשון או אפילו במשך מספר לילות עלול גור הפקינז ליבב כשהוא מוצא את עצמו לבד בפעם הראשונה בחייו. יבבותיו הן בגלל בדידות ופחד. לפעמים בעל הגור מרחם על הכלב ומביא אותו למיטתו אך זוהי טעות בגלל שאסור להרגיל את הכלב משהוא קטן לישון במיטה עם זה לא מה שבעל הכלב רוצה בעתיד. בנוסף צריך לחנך את הגור לעשות את צרכיו מחוץ לבית, דבר שלוקח זמן מה ודורש סבלנות רבה לכלב. בהתחלה חשוב ללמד את הגור הרך להתאפק לעשות את צרכיו במשך הלילה. לשם כך מצמצמים את הגור לשטח קטן ככל האפשר ושמים אותו למשך הלילה בקופסא. גודל הקופסא נקבע לפי גודל הגור. לגור פקינז מספיקה קופסת נעליים. בדרך טבעית ימנע הגור לעשות את צרכיו בסביבת מחייתו וישתדל לצאת מהקופסה ולעשות את צרכיו מחוץ לה. הוא בטח ייבב במשך היום או היומיים הראשונים בהיותו בקופסה, אך לאחר מספר שעות הוא יירגע וירדם. שעון מתקתק עוזר בהרדמת הגור.
פקינזים בעלי פרווה ארוכה יש לסרק לפחות פעמיים בשבוע. פקינז הוא כלב מרשים ומטופח רק כאשר דואגים להבריש אותו ושמור על פרוותו נקייה. בנוסף יש לבדוק לפקינז את הציפורניים מפני שהוא איננו כלב שרץ ושוחק אותם בצורה טבעית. לכן כשאתם אצל הוטרינר בקשו שיגזזו לפקינז את הציפורניים.
הכלב חי בין עשר לחמש עשרה שנה וכדי שבתקופה הזו בעל הכלב והכלב יבלו ויהנו יחדיו כדאי לטפח ולהשקיע בכלב.
 

                  


 

 אמסטף:
אבותיו הקדמונים של האמסטף טופחו לצורכי מלחמות כלבים על ידי הכלאה בין טרייר לבולדוג. אבותיו של האמסטף שימשו החל מהמאה ה-19 ככלבי שמירה וצייד. החל בשנות ה-30 של המאה ה-20, חל מפנה בטיפוח הגזע בעזרת רבייה סלקטיבית, והוא הפך לבן לוויה ולצורכי תצוגה, והורחק מהמורשת של כלב מלחמה. גזע כלבים זה הוכר רשמית ב-1936. גופו של האמסטף חזק ומוצק, הגולגולת רחבה, האוזניים בדרך כלל נחתכות, האף שחור, הזנב קצר, שרירי הלחיים מודגשים והלסת התחתונה חזקה במיוחד. שיערו של האמסטף קצר והוא מופיע בצבעים מלאים שונים, ושילוב של שניים עד שלושה צבעים (מנומר). גובהו 46-48 ס"מ (זכר), 43-46 ס"מ (נקבה). משקלו 30-18 ק"ג.האמסטף סומן כגזע מסוכן על ידי ממשלת ישראל ולכן חויבו כל מגדלי האמסטף לעקר או לסרס את כלבם כדי למנוע רבייה ובכך להביא לחיסול הגזע בארץ. בני האדם לא תמיד השתמשו כראוי בכלבים, מעבר לשימושים ככלבי עבודה ושמירה. השימוש בגזע האמסטף בעבר היה בעיקר להנאה ע"י עריכת קרבות בין הכלבים. גזע האמסטף עונה על כל הדרישות לכלב קרב - הוא חזק, שרירי, אמיץ ונעול על המטרה. כהיום נערכות תחרויות במחתרת ועדין לצערנו במרפאות וטרינריות רואים כלבים שנפצעים בקרבות.
האמסטף הוא כלב מרשים ושרירי. ראשו רחב ופיו גדול, אפו פחוס ושחור, אוזנייו קטנות, זנבו קצר, פרוותו קצרה וצבעה לרוב לבן וכתמים שחורים/חומים. האמסטף הוא כלב בעל הרבה אנרגיות ובשביל לשמור עליו יפה שרירי וחזק, חובה להריץ אותו כמה פעמים בשבוע, אחרת הכלב יאבד משמחת החיים שלו ועלול לחלות במחלות.
יש להבריש את האמסטף למרות שיש לו פרווה קצרה. יש לשמור על שיניים נקיות ע"י צחצוח ללא  משחה. חשוב מאוד להדגיש לא לתת לאמסטף כבר מגיל מאוד קטן לנשוך אנשים גם אם אתם בטוחים שזה משחק.
האמסטף יאכל בהנאה כל מזון שתתנו לו, אך יש להקפיד שהמזון מתעכל בצורה טובה. צ'ופרים יתקבלו בשמחה ויש העדפות גם בין הכלבים, מצאו את סוג הצ'ופרים שכלבכם מעדיף.
האמסטפים אוהבים מאוד לשחק כמעט עם כל דבר שקשור לנשיכה. אפשר לזרוק להם כדורים או למשוך בחבל.
                         
 
 
 
פינצר:
מוצאו של הפינצ'ר הוא מגרמניה, אבל החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי הגזעים שמהם נולד הפינצ'ר שאנחנו מכירים היום. דעה אחת אומרת שהפינצ'ר הוא תוצאה של הכלאת טריירים שונים. דעה אחרת טוענת שהפינצ'ר הוא הכלאה של גרייהאונד ורועה הולנדי. בתחילה היה תפקידו של הפינצ'ר לצוד מכרסמים קטנים. הפינצ'ר מאתר את הטרף בעזרת חוש השמיעה המפותח שלו ובחוש הריח. עם הזמן הפך הפינצ'ר מכלב ציד לכלב שעשועים. היום אפשר למצוא אותו בכל מקום בעולם.
הפינצ'ר הוא אחד מגזעי הכלבים הנפוצים בעולם ובישראל. הסיבות שהפינצ'ר זוכה לאהדה כזאת הן רבות. הפינצ'ר אוהב בני אדם והוא רואה בהם חלק מהלהקה שלו.הפינצ'ר הוא כלב אמיץ לעיתים אמיץ מידי, אפשר לראות בו כדוגמא לאומץ לב ונחישות. הפינצ'ר הוא גזע עם מבנה צר ואתלטי. הפרווה של הפינצ'ר קצרה מאוד וצבע הפרווה נע בין שחור לחום. אוזניו קטנות ומחודדות וזנבו קצר. גובהו נע בין 25-30 ס"מ. משקלו 4-7 ק"ג.
מאוד קל לאלף פינצ'ר. ראשית הפינצ'ר הוא גזע אינטליגנטי. הכוונה לכך שללמד אותו פקודה חדשה מצריכה פחות חזרות.  בנוסף הפינצ'ר מאוד אוהב את בעליו. הוא עובד בשביל לרצות את בעליו ולא בשביל הצ'ופר. אם ברצונכם שהפינצ'ר יתריע על זרים אין צורך לעשות דבר. השמירה על משפחתו של הפינצר היא תכונה מולדת בדיוק כמו היכולת ללכת. אם ברצונכם להגיע לרמה גבוהה באילוף פנו למאלף כלבים מקצועי. כך תוכלו לקבל הדרכה ראשונית של מה לעשות או לא לעשות. האילוף מתבצע ע"י המאלף ואיתכם ביחד.
פינצר הוא כלב מטופח מלידה, אין צורך להשקיע זמן או כסף בטיפוח הכלב. שמירה על כושר גופני, הרגלי אכילה נכונים וטיפולים אצל הווטרינר. יעזרו לפינצ'ר לשמור על אורך חיים נכון והפינצ'ר גם יראה וירגיש טוב.
למרות פרוותו הקצרה של הפינצ'ר, חובה להבריש את הפרווה כמה פעמים בשבוע. ההברשה עוזרת גם להבראת העור ולהוצאת לכלוך ועור מת.
הפינצ'ר יאכל בתיאבון כל אוכל לכלבים. עדיף לקנות אוכל בינוני ומעלה. איכות מזון הכלבים שכלבכם יאכל, תקבע לרוב את איכות חייו של הכלב.
הפינצ'ר חי בשביל לשחק. מצאו זמן ביום בו אתם מקדישים לכלב כמה דקות של משחק משובח. מעבר להנאה שלכם הפינצ'ר חייב את המשחק היומי שלו כחלק משגרת היום.

     
 
שאר פיי:
השאר פיי מגיע מסין. הוא שונה לגמרי מהשאר פיי שאנחנו מכירים. השאר פיי הנפוץ כיום, הוא הכלאה של גזעים, הוא כנראה הגיע מאזור הונג קונג. פירוש השם בסינית שאר פיי הוא כלב בעל פרווה חולית. הכוונה לכך שגם צבעו וגם ההרגשה שמלטפים את השאר, היא כמו לגעת בחול. ככל הנראה השאר פיי הוא תולדה של מוטציה גנטית של אחד מהגזעים הנ"ל.
השאר פיי הוא כלב נאמן לבעליו, אך לא בהכרח יבחר לבצע את כל הפקודות בצייתנות. אינטליגנטי, דומיננטי ואמיץ. נדרש בעלים בעל ביטחון עצמי גבוה, במידה ולא ינסה להפוך לאדון לבעליו. פעמים רבות יציית אך ורק לאחד מבני הבית. שונא מים ויעשה הרבה כדי להימנע מהם.
כלב בינוני בגודלו: גובה הזכר נע בין 47.5 ל - 50 ס"מ וגובה הנקבה נע בין 45 ל - 47.5 ס"מ. משקלו של הזכר נע בין 25 ל - 30 ק"ג ולעומתו משקל הנקבה נע בין 22.5 ל - 25 ק"ג. בעל נטייה נמוכה עד בינונית לנשירה ויש לטפחו בהתאם. דורש פעילות גופנית במידה בינונית אך פחות אוהב משחק. לא כל כך מסתדר עם חיות אחרות אך עם ילדים מסתדר יותר טוב. יכול לשמש ככלב שמירה יכולת אילוף בינונית. יכול לגלות אגרסיביות במידה בינונית. בעל אינטליגנציה הנחשבת ברמה נמוכה עד בינונית.
השאר פיי הוא הגזע עם הכי הרבה קמטים וקפלים. הבדיחה עליו היא שהוא גדל לתוך העור שלו. הוא כלב נדיר מאוד, ובגלל צורתו המוזרה והמעניינת השאר פיי הפך להיות גזע פופולארי. כיום נפוץ בכל העולם.
השאר פיי הוא כלב ציד טוב, כלב שמירה מצוין ולצערנו שימש ככלב קרבות. הוא מדהים ביופיו ומלא בקפלים וקמטים מכף רגל ועד ראש, בעל ראש גדול ואף פחוס, גוף שרירי ומאסיבי, זנב קטן ומסולסל. הפרווה מגיעה בשלל צבעים והיא קצרה מאוד. השאר פיי הוא כלב שמירה מטבעו. אין צורך לאלף אותו לשמור על הבית. השאר פיי יכול לגדול להיות כלב אגרסיבי. לכן חשוב להיות עם אצבע על הדופק ומינקות לא לתת לשאר פיי להראות סימני שליטה. אפשר לאלף אותו אבל לבסוף הוא ישתעמם מהחזרות, ולכן קשה לגרום לו לבצע פקודות. הרבה מבעיות העור שלו נובעות מהקמטים שעל גופו. חובה כל יום לנקות בין הכפלים במיוחד באזור הפנים. כל יום בשעת הטיול יש לבדוק שאין מחלות עור חדשות או דלקות באוזניים ובעיניים. השאר פיי דורש השגחה וטיפול רב. ההברשה וניקיון העור חשוב אצל כל גזעי הכלבים, אבל אצל השאר פיי עניין הטיפוח הוא קריטי, הוא לא לשם היופי. סך הכול האופי של השאר פיי הוא אופי טוב, הוא כלב שקט שיגן על משפחתו ואיזור מחייתם.
השאר פיי עלול לפתח בעיות בעיכול כתוצאה מרגישות למזון כזה או אחר. התייעצו עם הווטרינר שלכם איזה מזון כלבים להאכיל את השאר פיי שלכם ואיזה צ'ופרים לתת לשאר פיי.
השאר פיי אוהב לשחק, הוא עדין ויכול בקלות לשחק עם ילדים. כדור לכלבים או כל צעצוע כלבים יספק את השאר פיי שלכם.
                                        
 
 
 
 
 
סמוייד:
הסמוייד נקרא על שם השבט שיושב באיזור סיביר אשר ברוסייה. הוא שימש ככלב מזחלות וכרועה צאן בשעות היום. בלילות הקרים של סיביר שימש הכלב כחימום לבית. כך נוצר הקשר החם בין האדם לסמוייד. הסמוייד הגיע לאירופה במאה ה-19 ע"י משלחות שהגיעו לאיזור סיביר ובגלל יופיו התפתח הגזע וכיום הסמוייד נפוץ בכל העולם. גם בישראל יש ביקוש לגזע.
גופו של הסמוייד מוצק, וגבו שרירי, הראש משולש והזנב ארוך ומסתלסל. הוא בעל פרווה מלאה וכפולה. צבעה של הפרווה, הוא ברוב המקרים לבן, אך ייתכנו גם צבעים קרמיים אך למרות זאת תקן הגזע קובע כי הוא צריך להיות לבן. גובהו של הזכר מגיע ל-57 ס"מ וגובהה של הנקבה מגיע ל-53 ס"מ. משקלו הממוצע כ-25 ק"ג ותוחלת החיים הממוצעת - כ-14 שנים.
חכם, מסור לבעלים, ידידותי מאוד (לכן לא תמיד יתאים לשמש ככלב שמירה), נמרץ, בעל ביטחון עצמי רב, מסתגל בקלות, עצמאי ומאוד עקשן. זקוק לחינוך ואילוף קפדניים. כינויו של הגזע הוא "סם המחייך" בגלל מיקום העיניים ביחס לפה וצורת המשיכה של הפה לאחור שנראים כמו הבעת חיוך וכמו הבעת פניו, כך גם אופיו.
הגזע הגיע לישראל החל משנות ה-70 של המאה ה-20. רוב הגזעים שהגיעו לארץ התבססו על כלבים מבתי גידול מקנדה ומארצות הברית. בשנת 1994 נרשמו בארץ כ-700 כלבי סמוייד. כלב הסמוייד הוא הסמל של החוג הישראלי לכלבי שפיץ ושל אגודת כלבי השפיץ הישראלית.
הסמוייד גדל, אוכל וישן עם בני האדם ובגלל קרבתו הרבה לבני האדם הסמוייד הוא גזע חביב ומומלץ לגידול לבית עם משפחה וילדים וגם לגיל הזהב. הסמוייד יכול להיות חבר טוב וייתן הרגשה שיש עוד מישהו בבית. את הסמוייד קשה לאלף בגלל שהוא כלב עקשן וצריך משמעת קפדנית כל הזמן. הסמוייד הוא גם כלב לא חכם במיוחד ונדרש מספר חזרות רב עד שהכלב קולט פקודה חדשה. בגלל אופיו הטוב של הסמוייד, הוא כלב שמירה לא טוב אבל הוא יכול להתריע כאשר מישהו חדר לשטח שלו. מלבד לנביחות, הסמוייד לא יתקוף ונדיר למצוא סמוייד עם מזג תוקפני.
פרוותו הארוכה של הסמוייד חייבת לעבור הברשה. מומלץ כמה פעמים בשבוע. הסמוייד הוא כלב שחי בארצות קרות מאוד והוא סובל מחום. לכן, בימים חמים, תכינו לכלב סלסלה בבית הממוזג.
בקיץ החם ובמיוחד באיזורי החוף והשפלה כדאי לקחת את הסמוייד לספר כלבים ולגלח את הפרווה. כך בקיץ החם הסמוייד יסבול פחות. הסמוייד סובל מבעיות עיינים, בעיית אגן גנטית, והחזקה של סמוייד בבית חם יכולה לגרום לו לבעיות עור. הזנחת הכלב יכולה לגרום לסוכרת. בימים חמים יש לבדוק את הכלב שהוא לא מתייבש אפשר להכניס כמה קוביות קרח לקערית המים.
הסמוייד הוא לא כלב בררן והוא יאכל כל אוכל שקיים בשוק. הסמוייד מאוד אוהב לשחק במשחקי כדור עם הבעלים שלו ורק כשאתם תחליטו להפסיק את המשחק הוא יסתיים כי הסמוייד תמיד ירצה להמשיך לרוץ ולהביא את המקל שזרקתם.
חוייה לגדל כלב חמוד שכזה ... אני ממליצה !
             
 
Comments