צבי (גרישה) לוטקר נולד בניזשין שברוסיה הלבנה ב-17 ביולי 1901 לחנה בת פסח מרינציק ויעקב לוטקר (נכדו של הרב הרש בר לוטקר). למד בגימנסיה הרוסית על שם נסיך בנברודקו, ואחר-כך בפוליטכניקום בקייב ובלנינגרד (כיום סנט פטרבורג). מנעוריו היה ציוני נלהב אשר נלחם ברוח ההתבוללות. הוא היה פעיל בתנועה הציונית והיה פעיל ב"החלוץ" וב"תרבות". בשנת 1922 (בהיותו בן 21) נשלח כציר לוועידת "צעירי ציון" בקיוב, שם נעצר ונשפט למאסר של שנה בסיביר. לאחר שחרורו המשיך בפעילות הציונית, ולאחר שני מעצרים נוספים גורש מרוסיה. בשנת 1925 ועלה לישראל.

מאז עלותו לארץ ישראל היה קנאי לשפה העברית. הוא היה איש חובב-ספר, תירגם מרוסית לעברית ספרות צבאית, חידש מלים רבות בעברית בשטח ההדרכה הצבאית, ונחשב לסמל-תרבות. בשנת 1926 הצטרף ל"הגנה". חבר מסור ב"הפועל הצעיר" ואחר כך במפא"י. בשנת 1932 נשא צבי לאישה את רעיה בת משה קפלנסקי. צבי לוטקר היה פעיל במאורעות תרפ"ט (1929) ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936). בשנת 1936 עבר קורס מדריכי התגוננות והעביר הרצאות ברחבי הארץ בנושא הגנה אזרחית, כולל התגוננות נגד גזים. ערך סיורים רבים בקיבוצים וסייע בהקמת נקודות חדשות. עבד בעיריית תל אביב ונבחר למועצת הפקידים של העירייה בשנת 1944. כיהן כמזכיר בית הבריאות שטראוס בתל אביב.

הוא נלחם במלחמת העצמאות, השתתף בהגנת משלטים והיה בין כובשי יפו, לוד ורמלה. נפצע בקרבת לטרון. ביום כ' באדר תש"ט (21.3.1949) צבי (גרישה) לוטקר נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, עודד לוטקר ונטע לוטקר.