האישה שאהבה חוכמה ודעת

סיפורה הטראגי של היפאטיה מאלכסנדריה

דנה אשכנזי  


היפאטיה מאלכסנדריה (370 - 415 לספירה) נחשבת לאישה הראשונה של עולם המתמטיקה, ולמי שתרמה לפיתוח הגיאומטריה והאלגברה. דמותה מרתקת: היא הייתה חכמה, משכילה, יפה, אצילית, אך למרות כל זאת סיימה היפאטיה את חייה באופן טראגי בשל שילוב בין היותה אישה משכילה ודעתנית לבין אמונתה הפגנית. 



 

היפאטיה ואסכולת אתונה

מדובר באחת היצירות הנודעות ביותר מתקופת הרנסנס, פרי יצירתו של רפאל. "האסכולה של אתונה" צוירה על ידי רפאל במשכנו של האפיפיור, כאשר האפיפיור בכבודו ובעצמו בחר את נושאי הציורים.  יצירה זו צוירה בחדר בו נחתמו פסקי דין של הרשעה וזיכוי. "האסכולה של אתונה" נועדה לתאר את הדרכים בהן יכול האדם להשיג תהילה, והן: חקר האלוהות (תיאולוגיה), בקשת האמת ואהבת החוכמה (פילוסופיה), הציות לצדק ולחוקים, והספרות והשירה כביטוי לדמיון וליצירתיות. ביצירה זו הגה רפאל רעיון חדשני של שיבוץ אנשים ידועים מתקופתו כדוגמת לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו לצידם של אישים ידועים מן העת העתיקה. ציור קיר זה מציג את גדולי הפילוסופים והוגי הדעות של יוון העתיקה לצידם של תיאולוגים וסופרים נודעים, כפי שנתפסו בעיני רוחו של אמן הרנסנס האיטלקי הנודע. ביצירה זו מופיעה ככל הנראה דמותה של היפאטיה לצידם של אפלטון, אריסטו, פיתגורס, סוקרטס ועוד.

                       

מניאו-אפלטוניות ועד הסוף המר

היפאטיה הייתה שייכת לאסכולה פילוסופית-דתית-מיסטית המכונה ניאו-פלאטוניות (Neoplatonism). אסכולה זו התגבשה במאה ה-3 לספירה, והכילה בתוכה פולחנים ומנהגים פגניים עבודת אלילים בשילוב עם אלכימיה ומאגיה, כולל מעשי מגיה המבוססים על דמיון שבין כוכבי-לכת לבין מתכות ולכן היתה איום לדת הנוצרית העולה והמשתלטת. הרעיון שעומד מאחורי הניאו-אפלטוניות הינו פילוסופיה המאגדת בתוכה את מגוון השאיפות הרוחניות, כולל דת ומוסר, על-ידי הצגת תמונה הגיונית ומובנית של העולם בו אנו חיים ומיקומם של האלוהות והאדם ביקום זורם ואל זמני, נטול ראשית מוגדרת ומכוונת. לפי תפיסה זו הרוח, המחשבה והשכל קודמים לישות הממשית, החושית והחומרית.  לפי תורה זו העולם מושלם וללא דופי, ורק אי שלמותו של האדם היא המונעת ממנו להגיע לדרגת אלוהות.

 

 

איור מתוך ספרו של צ'רלס קינגסלי – היפאטיה (1915).

 

 
היפאטיה הייתה פגנית באמונתה, אולם זכתה להערכה בקרב קהילת הנוצרים המתונים של אלכסנדריה. בתקופה שקדמה לעליית הנצרות, הייתה בבתי הספר לפילוסופיה של אפלטון ופיתאגורס אווירה של סובלנות, שאפשרה גם למספר מצומצם של נשים לרכוש השכלה בתחומי הפילוסופיה והמתמטיקה. אולם, לאור עלית הנצרות בעולם החל המצב להשתנות, ומעמד הנשים התדרדר. דעותיה וכתביה של היפאטיה לא מצאו חן בעיני השליטים הנוצרים של אלכסנדריה שראו בצורת החשיבה שלה איום. בשנת 415 לספירה היא נפלה קורבן לקונפליקט פוליטי-דתי ונחטפה בידי המון קנאי של אנשי דת נוצרים קיצוניים, בטענה שהיא מכשפה. התנגדותם של הנוצרים הקיצונים למדע ולפילוסופיה, הובילה בסופו של דבר לרציחתה של היפאטיה בדם קר בעקבות אמונתה הדתית.

 

 

היפאטיה מאלכסנדריה, ציור משנת 1885 מאת  צ'רלס וויליאם מיטשל המתאר את היפאטיה מובלת למותה.

              

 

סיפא

היפאטיה הובלה לכנסיה, עונתה קשות והוצאה להורג באכזריות בהיותה בת 45. בימי חייה היא כתבה ספרי לימוד בתחומי המדע והפילוסופיה, אך שנים מועטות לאחר רציחתה נשרפה הספרייה הגדולה של אלכסנדריה בידי קנאים נוצרים, ורוב כתביה של היפאטיה הושמדו. אולם, כתבים המשמשים עדות לעבודותיה נמצאו על-ידי הוותיקאן במאה ה-5 לספירה. מעדויות כתובות של תלמידה נשקפת תרומתה לתחומי הגיאומטריה, האלגברה, הפילוסופיה ולפיתוחם של מתקנים הנדסיים שונים כדוגמת ההידרומטר (מד צפיפות מים), לצד אישיותה האצילית ויוצאת הדופן. למרבה הצער כתביה המקוריים בכתב ידה הושמדו, ולא נשאר להם זכר. מותה הטראגי מסמל את סוף תקופת הזוהר של המתמטיקה בעת העתיקה, ואת שקיעתה של מלכת המדעים לתרדמת חורף ארוכה של למעלה מאלף שנים בעולם הנוצרי החשוך של ימי הביניים.
 
 
HYPATIA of Alexandria
 The Last Philosopher of the Hellenistic Era and her Brutal Assassination

YouTube Video

 

 

לקריאה נוספת:

Berggren, J. L. (2009), The Life and Death of Hypatia, Metascience, 18:93–97. 

Kingsley, C. (1915), Hypatia – New Foes with Old Face, Oxford Ed., Oxford.  

Michael, A. B. Deakin (1994), The American Mathematical Monthly, Mathematical Association of America, vol. 101, No. 3, pp. 234-243.  

Richeson, A. W. (1940), Hypatia of Alexandria, National Mathematics Magazine, Mathematical Association of America, vol. 15, No. 2, pp. pp. 74-82. 

Whitfield, B. J., The Beauty of Reasoning: A Reexamination of Hypatia of Alexandra, The Mathematics Educator, vol. 6, No. 1. 

ס. סינג, "המשפט האחרון של פרמה", ידיעות אחרונות, 2000. 



*  ד"ר דנה אשכנזי הינה בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית ובעלת תארים ראשון ושני בהנדסת חומרים,  העוסקת בהוראה ובמחקר בתחום המדע והנדסת חומרים ובכתיבת מאמרי מדע פופולרי. 


* המאמר פורסם לראשונה ב"אימגו – כתב-עת דיגיטלי בנושאי תרבות ותוכן", דצמבר 2009.


מאמרים נוספים לקריאה בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב:


חשבון פשוט
דנה אשכנזי



האיש שחלם על מכונות
דנה אשכנזי וצבי לוטקר





היפאטיה מאלכסנדריה בציור משנת 1908: מתמטיקאית-אסטרונומית-פילוסופית-מורה-אישה-פגנית-קורבן.


בשנת 2001 הוזמנתי לתת הרצאה בסמינר הקיבוצים בנושא נשים במדע. כותרת ההרצאה הייתה "מדע מנקודת מבט אישית". ההרצאה עסקה בשלושה נושאים עיקריים: בחלקה הראשון נתתי הסברים לשאלה מהי תיאוריה מדעית, בחנתי כיצד מגדירים מדען, ניסיתי להסביר מהי חשיבה מדעית ומהם העקרונות להערכת הישג מדעי. חלקה האחרון של ההרצאה עסק בעבודת הדוקטורט שלי בתחום מכניקת השבר, או ליתר דיוק בנושא: "קביעת קצב שחרור האנרגיה הקריטית בממשק שבין חומרים אלסטיים המחוברים ביניהם". חלק זה של ההרצאה כלל חוויות אישיות שלי מתקופת הדוקטורט במעבדה למכניקת השבר, ותובל בסיפורים מחיי האישיים, כולל העובדה ששתי בנותיי נולדו באמצע לימוד הדוקטורט שלי, ואיך התמודדתי עם הקשיים השונים הקשורים להיותי אישה, אם, מהנדסת וחוקרת, וכיצד אנשים מסביבתי הקרובה עודדו אותי ועזרו לי. חלקה המרכזי של אותה ההרצאה הוקדש לסיפורי חייהן המרתקים של נשים שעשו היסטוריה בתחומי המדע. כשהתחלתי לחפש חומר קריאה ומאמרים בנושא, גיליתי עד כמה מועטה כמות המידע שניתן למצוא לגבי פועלן של נשים שעסקו במדע ובמחקר במהלך שנות ההיסטוריה האנושית בהשוואה לחומר המתועד בהקשרם של גברים שעסקו במדע. במסע החיפושים שלי בנושא נשים מדעניות גיליתי לראשונה את סיפורה הטראגי של היפאטיה. באותה הרצאה בחרתי להתמקד בסיפורן של שש נשים מתקופות שונות ומתחומי מדע שונים, והן: היפאטיה (370 – 415 לספירה) – מתמטיקאית, אסטרונומית ופילוסופית, סופי ז'רמן (1776- 1831) – מתמטיקאית, מארי קירי (1867 – 1934) – חלוצה בתחום הרדיואקטיביות, כלת פרס נובל לפיזיקה, אמי (אמלי) נתר (1882 – 1935) – מתמטיקאית ופיזיקאית, דורותי קרופוט הודג'קין (1910 – 1994) - חלוצה בתחום מבנה החלבונים, כלת פרס נובל לכימיה, ורוזלינד פרנקלין (1920 – 1958) - חלוצה בתחום הביולוגיה המולקולרית וחוקרת הדנ"א. היפאטיה כאמור הייתה האישה הראשונה שבחרתי לספר את סיפורה באותה הרצאה, ומאז נחרטה דמותה בזיכרוני ולא נשכחה.
 
 
סיפורן של שש נשים: היפאטיה, סופי ז'רמן, מארי, אמי (אמלי) נתר, דורותי קרופוט הודג'קין,  ורוזלינד פרנקלין.
 
 

נשים במדע

לקראת ההרצאה "מדע מנקודת מבט אישית" התחלתי לשאול את עצמי שאלות כדוגמת, כמה זמן עבר מאז החלו בני האדם לעסוק במדע ובטכנולוגיה? ממה שהתרשמתי התשובה זהה עבור נשים וגברים – פחות או יותר מראשיתו של המין האנושי, אם כי לא במובן של מדע מודרני, אלא יותר כפיתוחים טכנולוגיים שנועדו לשפר את יכולת ההישרדות ולהקל על חיי היום-יום. אחד ממאפייני המין האנושי הוא היכולת להשפיע על הסביבה בה אנו חיים ולחזות התנהגות סביבתית. בשחר האנושות, טרם המעבר לחברה חקלאית, חקרו נשים וגברים כאחד תופעות שונות ופתרו יחדיו את הבעיות בהן הם נתקלו בחיי היום-יום. בעבר הנגישות למידע ולידע הייתה תלויה בגורמים כגון מין, השכלה, השתייכות לתרבות, למשפחה ולמעמד מסוימים. לדוגמה: השתייכות למשפחה בה ניתן היה ללמוד קרוא וכתוב אפשרה יכולת להגיע להישגים ולתעד אותם. בנוסף, כאשר היה איש מדע ששימש כמורה דרך והראה נכונות לחלוק ולשתף בידע שרכש ולהנחות במסירות את תלמידיו ויורשיו, הדבר אפשר לאנשים נוספים בסביבתו להגיע להישגים בתחום. לאורך ההיסטוריה מעטות הן הנשים שעסקו במדע והגיעו להישגים מרחיקי לכת, אך לנשים שכן עשו זאת הייתה בדרך-כלל תמיכה מסביבתן הקרובה. למשל, במשך שנים מרובות מנעו מנשים ללמוד מתמטיקה, אך למרות האפליה קמו מספר נשים שנלחמו נגד המוסכמות, וקנו לעצמן שם של כבוד בדברי הימים של מלכת המדעים. תיאנו היווניה, בת המאה השישית לפנה"ס, הייתה מתלמדותיו המבריקות והאהודות של פיתגורס, ולבסוף אף נשאה לו. פיתגורס ידוע כפילוסוף שעודד נשים לעשות במלאכת החשיבה, ואכן תיאנו הייתה אחת מבין 28 הנשים בחבורה הפיתגוראית.

חשוב להדגיש, שהצלחה מדעית לעולם אינה תוצר של נקודת מבט אחת מסוימת, או שימוש בכלי יחיד מסוים, או שימוש בדעה מסוימת או דרך מסוימת של אדם בודד. מדובר בראש ובראשונה בתופעות חברתיות, שמצריכות איזשהו צרוף של אירועים והתפתחות ידע אנוש ולעיתים אף נובעות מצורך ממשי כלשהו. בחשיבה מדעית אנו מניחים הנחות יסוד, אותן אנו בודקים, ובמידה ובמהלך המחקר סתרנו את ההנחות, הרי שהתיאוריה אינה תקיפה. בהקשר המגדרי משמעות הדבר, שאיננו יכולים לשלול תיאוריה מדעית או פתרון בעיה מדעית אך ורק משום שהוגה הרעיון היה אישה או גבר.

כעת השאלה הנשאלת היא, מדוע ישנו צורך לעודד נשים לעסוק במקצועות מדעיים וטכנולוגים? השתלבותן של נשים במדע ובטכנולוגיה יכולה להשפיע על אופן עיצובם של התחומים הללו, הנמצאים בהתפתחות מתמדת. ואל לנו כמובן לשכוח שמחצית המין האנושי הוא נשים, לכן עידודן של נשים לעסוק בתחומי המדע והטכנולוגיה משמעותו הגדלה עצומה של המשאבים האנושיים, שיתרמו לקידום המין האנושי.

 

 

הנעורים האופטימיים

 

הפילוסופים הגדולים של אלכסנדריה: היפאטיה בשעת הרצאה

 

היפאטיה הייתה פילוסופית, מתמטיקאית, אסטרונומית, מורה, ממציאה ומוסיקאית ממוצא יווני, שנולדה בשנת 370 לספירה וחיה באלכסנדריה שבמצרים. בתו של המתמטיקאי  והפילוסוף הנודע תיאון, שהיה מרצה למתמטיקה ונשיא אוניברסיטת אלכסנדריה (המוזיאון של אלכסנדריה). בימים ההם הייתה אלכסנדריה מרכז עולמי למלומדים מכל קצוות האימפריה הרומית, שבאו לרכוש חוכמה וידע. הוריה של היפאטיה חינכו אותה באופן קפדני מתוך מטרה שתהיה משכילה ורבת כישרונות. בניגוד למקובל באותה העת, השכלתה כללה מתמטיקה ופילוסופיה.  התחומים הללו היו תחומי עיסוקו של אביה, שנחשב לאיש שתמך, טיפח והכשיר אותה בראשית דרכה. אביה העריץ אותה וראה בה את האדם המושלם. חינוכה המתמטי של היפאטיה בעידודו של תיאון נחשב כמעשה יוצא דופן, זאת מאחר שבאותה העת לא נהגו נשים יווניות ללמוד ולעסוק במתמטיקה. על פי תיעודים היסטוריונים מאותה התקופה, עברו על היפאטיה שנות ילדותה בשקט יחסי, כשהיא צמודה לאביה באוניברסיטת אלכסנדריה, כשעיסוקה ועסוקה בשקידה על לימוד וצבירת ידע.

 

שנות העשייה

כאישה צעירה, ביקרה היפאטיה ביוון ובאיטליה, וחזרה לאלכסנדריה עם בקיאות בכתבי הפילוסופים היוונים אריסטו ואפלטון לצד ידע מעמיק בתחומי הגיאומטריה האאוקלידית והאלגברה היא זכתה לפרסום לא מבוטל בשל הרצאותיה הסוחפות, שהיו אהודות ברחבי העולם העתיק. בהיותה כבת שלושים, מונתה היפאטיה לראש האקדמיה האפלטונית באלכסנדריה, שם הרצתה וחקרה בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה. היא הייתה אחוזת תשוקה בכל הנוגע לענייני המתמטיקה. בנוסף פיתחה כלים הנדסיים שונים כדוגמת מתקן למדידת צפיפות המים וכאסטרונומית המציאה מכשירים למדידת מיקום הכוכבים והפלנטות. מכתבים של בני תקופתה ותלמידיה עולה הרושם שיופיה ואצילותה היו נדירים בעוצמתם. בשל חוכמתה, אישיותה יוצאת הדופן, השכלתה הרחבה ויופייה הרב, היו לה מעריצים ומחזרים רבים. סופר עליה, שקיבלה הצעות נשואים רבות מפילוסופים ואצילים רמי מעלה, אולם בחרה שלא להינשא, בטענה שהיא נשואה לאמת. 

 

בית הספר של אתונה מאת רפאל (1510)

 



 פילוסופיה