מאמרים‏ > ‏

יְמֵי מְנוּחָה בְּחָגֵי וּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל

 

יְמֵי מְנוּחָה בְּחָגֵי וּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל


ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן

הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות".

מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.

מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.

אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.

 

שיעורי מבוא – שכר ותגמולים – חשבונאי, משפטי, מיסויי

מבוא – בקרת עלויות – עקרונות החשבונאות – חשבונאות פיננסית

 

 חָגֵי יִשְׂרָאֵל וּמוֹעֲדָיו

חגי ישראל ומועדיו הינם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. חג הינו הזמן בו מציינים אירוע משמח, היסטורי, דתי, לאומי וכד', באמצעות טקסים, חגיגות, תפילות ומנהגים שונים. חופשת חג בתשלום בדיני עבודה, הינה משכורת או שכר, המשולמת לעובד, ממקום עבודתו, לרגל חג דתי או לאומי.

 

יְמֵי מְנוּחָה בַּחַגִּים לְכֹל הַדָּתוֹת וְהָעֵדוֹת

החובה לשלם שכר בחגים לעובדים, עולה מתוקף צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי. בהתאם לכך, עובד חודשי ועובד שכר (בתנאים הרשומים להלן) זכאים לשכר רגיל, אף בימים אשר לא עבדו בהם בשל היותם ימי מנוחה בחגים.

סעיף 18א (א) בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (להלן תקרא: "הפקודה"), קובע את ימי המנוחה במועדי ישראל ליהודים ו ימי המנוחה לשאינם יהודים, בזו הלשון:

 

פרק ששי א' – ימי מנוחה

ימי מנוחה

18א.    (א)       שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.

לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות.

            (ב)       הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו –

(1)   לגבי יהודי – על מועדי ישראל;

(2)   לגבי מי שאינו יהודי – על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו.

מן האמור בסעיף עולה כי ימי המנוחה ליהודים במועדי ישראל הינם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, יום ראשון של סוכות, יום שמיני – עצרת של סוכות נקרא גם בשם שמחת תורה, יום ראשון של פסח, יום שביעי של פסח וחג השבועות.

עוד מציין הסעיף את ימי המנוחה לשאינם יהודים וקובע הזכאות לימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה יקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה כפי שפורסם ברשומות כדלקמן:

חגי הדת המוסלמית

יום הולדת הנביא – 1

יום עליית הנביא השמיימה – 1

תחילת חודש רמדאן – 1

עיד אל פיטר – 3

עיד אל אדחה – חג הקורבן – 4

ראש השנה המוסלמי – 1

סה"כ לדת המוסלמית – 11

 

חגי הדת הנוצרית

ראשית השנה – 1

חג ההתגלות – 1

יום הבשורה – 1

פסחא – 3

עליית ישו השמיימה – 1

חג המולד – 3

סה"כ לדת הנוצרית – 9

 

חגי העדה הדרוזית

עיד אלח'דר – אליהו הנביא – 1

הנביא שועייב – יתרו – 4

הנביא סבלאן – 1

עיד אלאחדה – חג הקורבן – 4

סה"כ לעדה הדרוזית – 10

 

חגי הדת היהודית

חג ראש השנה – 2 ימים

יום כיפור – 1 יום

חג סוכות – 2 ימים

חג פסח – 2 ימים

יום העצמאות – 1 יום

חג שבועות – 1 יום

סה"כ לדת היהודית – 9 ימים

 

עובד שאינו יהודי והינו מדת אחרת זכאי לנצל את ימי החג, כיום מנוחה מעבודה בתשלום, לפי חגי ישראל היהודיים או לפי החגים של דתו.

עובד שאינו יהודי, לא יקבל כפל תשלום, הן על חגי הדת היהודית והן על חגי דתו.

 

החופשות בחגים והזכאות לתשלום בגינם

עובד ששכרו משולם על בסיס חודשי

עובד במשכורת, אשר שכרו משולם על בסיס חודש, זכאי לשכר עבודה מלא גם עבור ימי החג החלים באותו חודש וביום עבודה הרגיל, זאת מאחר ששכרו משתלם על בסיס קבוע, ללא תלות במספר ימי העבודה בחודש.

הזכות לדמי חגים המעוגנת בצו הרחבה מתבררת בדיוק כמו כל זכות אחרת שהופרה על ידי המעסיק, כך עולה מפסק הדין, 15973-03-11 אינאו מלכמו נ' שמעון צברי, בו עמד בית הדין לעבודה על זכויותיו של העובד, אינאו אשר עבד כגנן, לקבלת תשלום עבור ימי החג, ממעבידו מר צברי. בית הדין קבע כי העובד – התובע, היה עובד שנתי ולא עונתי, ולפיכך היה זכאי ל-10 ימי חג בתשלום. עוד קבע בית הדין שהעובד אשר עבד שנים רבות כגנן אצל הנתבע, בצורה סדירה, חזקה שזכאי לימי חג ועל המעביד-הנתבע, הנטל להוכיח אחרת.

עובד ששכרו משולם על בסיס: יומי, שעתי, קבלני, לפי תפוקה

עובד בשכר, זכאי לתשלום מלא בעבור ימי החג, החלים באותו החודש וביום העבודה הרגיל (מתוקף צו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי, שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000), בתנאים הבאים:

במידה והעובד עבד לפחות 3 חודשי עבודה במקום העבודה בו משולם שכרו;

במידה והחג לא חל בשבת ולא ביום אחר בשבוע שבו ממילא לא עובדים במקום העבודה (לדוגמא, יום שישי במקום עבודה שבו נהוג לעבוד בימים א'-ה' בלבד);

במידה והעובד לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד.

עובד בשכר, אינו זכאי לימי חג החלים בשבת, זאת על פי צו ההרחבה האמור לעיל.

עמד על כך כבוד השופט, ד"ר לובצקי, בפסק הדין: סע"ש (תל-אביב-יפו) 12843-06-12
ameha awork נ' אר נבו בע"מ ואח', מיום 24 בנובמבר 2015, כדלהלן:

"דמי חגים":

בהתאם לפסיקה, תכליתם של דמי החגים הינה: "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם. שכן, עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך" (ע"ע (ארצי) 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ(30.4.02)).

באשר להוכחת הזכאות לדמי חגים – כבר נקבע כי: "על המעסיק, שברשותו נמצא כל המידע בעניין נוכחות העובד במקום העבודה, להראות כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי" (ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ – ארפצ'י זאקי ואח' (1.11.11);; ע"ע (ארצי) 633/09 אולג אושרו – אשרמים בע"מ(31.1.12)). [ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ (28.5.07) המופיע להלן]: בהתאם להלכה הנ"ל, הנטל הוא על הנתבעים, להראות כי התובע לא הגיע לעבודה יום לפני ויום אחרי חג. משלא עמדה הנתבעת בנטל זה, התובע זכאי לדמי חגים בסך כולל של 3,850 ₪ (16 *5,294/22 ₪)."

יתר על כן, הזכות לדמי חגים המעוגנת בצו ההרחבה מתבררת בדיוק כמו כל זכות אחרת שהופרה על ידי המעסיק, עמד על כך בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין, בתיק ע"ע 778/06 מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ. בעניין האמור נקבע, כי תביעה לדמי חגים, המתייחסת לשבע השנים האחרונות להעסקה, לא התיישנה ויש לדחות טענת המעביד אשר נתבע, מאחר ולא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש לתמיכה בטענתו. עוד קבע בית הדין כי תשלום דמי חגים כמוהו כמענק הניתן כדמי חופשה. מדובר בזכות מעוגנת של העובד שיכול לפדות אותה גם לאחר שעזב את מקום העבודה.

 

ערבי חג – שעות העבודה

ביום שלפני החג שהעובד אינו עובד באותו היום, לא יעלה יום עבודה על 7 שעות עבודה, כפי שקובע סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, בזו הלשון:

יום עבודה

2.         (א)       יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב)        בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

 

במקומות עבודה עליהם חל צו ההרחבה, לקיצור שבוע העבודה לחמישה ימים במגזר העסקי, נקבע כי: בערב החג, החל ביום בו העובד חייב לעבוד, אם במקום העבודה עובדים 9 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע: יום העבודה בערב החג יהיה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה של 7 שעות בתשלום של 8 שעות. (ההנהלה ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור). באשר ליום כיפור, צו ההרחבה קובע כי יום העבודה יהיה בן 6 שעות וישולם שכר עבור 9 שעות עבודה.

צו הרחבה – סעיף 9 להסכם קובע, בזו הלשון: "בערבי חגי ישראל החלים ביום שהעובד חייב לעבוד בו יהיה יום העבודה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות. ההנהלה ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור. בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות. במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי חג 6 שעות בתשלום של 8 שעות ימשיכו העובדים לעבוד 6 שעות בתשלום של 8 שעות."

במקום עבודה בו חלים הוראות המטיבות עם העובדים: כאשר הזכאות העומדת לעובדים הינה מתוקף הוראות, ההסכמים הקיבוציים/הענפיים/האישיים/ הסדרים/ צווי הרחבה או נוהג, התשלום הינו על פי ההוראה המטיבה יותר.

כך למשל, קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין ע"ע (ארצי) 459/07 דוד יפה נ' ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, כדלהלן:

"בצו ההרחבה החל על ענף השמירה, שתחולתו כאמור מיום 31.12.73, נקבעה זכאות העובדים לעשרה ימי חג בלא שהותנתה זכאותם באי היעדרות מהעבודה בימים הסמוכים לחג. משתנאים אלה שבצו ההרחבה בענף השמירה לעניין דמי חגים מיטיבים עם העובדים בענף השמירה לעומת התנאים שבצו ההרחבה הכללי, ובהעדר הוראה המבטלת אותם באופן ברור ומפורש, יש לבחון את זכאותו של המערער לדמי חגים על פי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה ..."

 

הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-20 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורסים "עקרונות החשבונאות" ו"חשבונאות פיננסית".

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.

במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-25 שנה), וכן עורך דין. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.   

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04,

פל': 5443671- 050 , cpa-adv-itamar@bezeqint.net : e-mail 

Comments