דורון

אמנות ותנאי ההעסקה בישראל

                                      


English

גלריה מנשר, דוד חכמי 18, מתחם יד חרוצים, תל אביב

 28.5.06-20.6.06

 

 

אוצרים

יהושע סימון

מעיין שטראוס

רועי ארד

  

 

 

ההזמנה

מתוך עבודה של נועה יערי

 

 

גיל שני

 

 

גל דרן

 

 

 נועה יערי

 

 

עדי נס

 

 

 שרון הורודי

 

 

מתן דאובה

  

 

 דורון רבינא

 

 

קרן גלר

ניתן להגדיל את העבודות על ידי נקישה

 

 

 

קישורים

כתב העת מעין

האקדמיה החופשית

מנשר

העוקץ

 

עיתונות

ראיון עם מעין שטראוס, עיתון תל אביב, נעמה סלומון

ביקורת של מיה סלע, עיתון תל אביב

ראיון עם נועה יערי, וואלה, רותם רוזנטל

מאמר של ים המאירי, וואלה (קטעים נבחרים)

ביקורת של נעם סלע-אבידן, עכבר העיר

גלובס-תרבות, תמרה שרייבר. חלק 1 חלק 2, חלק 3

רותי דירקטור, ידיעות אחרונות

וידאו

אילן המאבטח - נמרוד קמר

אוניית השעשועים מג'יק וואן - ארי ליבסקר ורועי צ'יקי ארד

 

יחסי  חוץ:

מעיין אמיר

 

מעצבת ההזמנה:

גילי ברנע

 

 

צור קשר

 

 

 

תערוכת האמנות דורון בהשראת דורון סבג, או.אר.אס, איש חברות כח האדם

Doron Sabag, ORS, O.R.S 

 

 

 

 

 

 

"יחסי עבודה לא יכולים להיות תחת איום מתמיד"

אלי אוחנה מתפטר מתפקיד מאמן בית"ר ירושלים אחרי ריאיון של הבעלים החדשים המיליארדר ארקדי גאידמק, ערוץ 1, 10.9.05 

 

"על מה אמנים חושבים כשהם ישנים? על כסף"

לואיסה קיטרידג' בסרט 'קשר בכל מחיר' (Six Degrees of Separation) במאי: פרד שפיסי, על פי מחזה מאת ג'ון גאר, 1993

 

"אם אין להם סוכר, שיאכלו ריבה"

ח"כ רוחמה אברהם, 'קדימה'. סגנית שר הפנים בסיור במעבר ארז, 20.2.06

 

 

 

'דורון' הוא מתנה. כותרת התערוכה מתייחסת לשמו של אספן אמנות ישראלי, בעל חברת כוח אדם שעושה את הונו מהוזלת מחיר העבודה והוזלת השכר במשק הישראלי.

 

לפי ההסבר של מרקס, סחורה מקבלת את הערך שלה מהעבודה של הפועל. אמן הוא מי שמייצר עבודות אמנות, או הופך דבר לאמנות. עתה היחסים של העובדים והאמנים השתנו - האמן לא רק מייצר אמנות, אלא גם משמש כעובד ניקיון, כמי שמצחצח את עסקיו של הרוכש. אמנם במקרה הישראלי שלפנינו לא מדובר בפטרון, אבל זהו דפוס בעל הקשרים היסטוריים מרובים - ממשפחת בורג'ה, מדיצ'י, עבור באנדרו קרנגי, סר הנרי טייט, צ'רלס סאצ'י, פרדריך כריסטיאן פליק ועד סמי עופר שעשה את כספו מישראל המופרטת, וחברת כוח האדם או.אר.אס  שמפעילה את תוכנית ויסקונסין באיזור אשקלון. כפי ש'גרין ווש'  (Green Wash), ממרק חברות מסחריות מזהמות, דרך מיזמים ירוקים, כך לאמנים נועד תפקיד ב'ארט ווש' (Art Wash). אדם יכול לרכוש את שמו הטוב יחד עם האמנות הטובה שהוא קונה, והוא ממרק את דימויו דרך דימויים שיצרו אמנים.

היום, כפי שעיתונאי פוליטי צריך ללמוד משפטים, אמן צריך ללמוד כלכלה.

 

התערוכה 'דורון' מציעה להחליף את שיח זכויות העובדים בישראל. בבסיסו, שיח זה עומד על תפיסת חסד עמוקה ועל קרבות מאסף עונתיים מול קיצוצים ושינויים קיצוניים במבנה המשק. את הרטוריקה אם כן, יש לקחת ממקום אחר, מתולדות האמנות: אמן יודע שאת זכותו היום לדמיין, להציג, לומר ולהראות כל דבר, הוא ירש מדורות של אמנים שנאבקו, נרצחו, נודו, הועלו על המוקד, עונו, איבדו את שפיותם ונשרפו חיים, כדי שבשדה האמנות אפשר יהיה להראות הכל. על כן, אין לו זכות לוותר על הזכויות שירש - מעבר לפרשנויות, השימושים, ההבנות ואי-ההבנות סביב העבודה, האמן הוא האחראי אישית על היצירה עצמה. הסמכות שלו על העבודה היא האחריות שלו.

 

כך גם בזכויות עובדים - אין לנו זכות לוותר על ההישגים שהביאו רבבות מפגינים שנרצחו בדרזדן, בסנט פיטרסבורג או בטורינו במהלך המאה ה-19. אלה לא זכויות שלנו לתת - מתו למענן דורות לפנינו ואנחנו שוכרים אותן בחיינו. הזכויות עליהן נאבקו בסלבדור ב-1835, בגטיסברג ב-1863, בפריז ב-1871 ובברלין ב-1919 ניתנו לנו כדי לשמור עליהן לדורות הבאים וכדי שנפתחן. אלה לא זכויות שלנו לוותר עליהן - אנחנו ירשנו אותן בשכירות: פנסיה, ביטוח לאומי, שירותי בריאות וחינוך חינם, שכר הוגן, נגישות, זכות להתארגנות, נגישות למשפט, שיוויון הזדמנויות ושיוויון בפני המשפט, מסים ומעורבות בממשל, תעשיות ושירותים בבעלות המדינה.

 

 

ברק רביץ

 

המיקום של ישראל בעולם, מציב אותה בין סדנאות היזע של הדרום והמזרח, לסדנאות מיזוג האוויר של המערב והצפון - בין עבדות לתעסוקה פוגענית, בין יבוא כוח עבודה זול להפרטות. משק של סדנאות מיזוג האוויר בקניונים וברשתות שיווק, עם עבודה זולת-שכר, ללא אפשרות של פנסיה וקביעוּת וללא זכות להתאגדות - עבודה של צווארון ורוד, של שטיחונים אורתופדיים, של 'לא טוב למות בעד שכר מינימום' (כמאמר המאבטחים בקניון השרון בנתניה).

 

גם אצל קלמנט גרינברג המושג אוונגרד לא מתעלם מהשוק. אבל היום האוונגרד הוא בכלכלה - שם מתגלות ארצות פיננסיות חדשות, סְפַר חדש של דרכים משוכללות יותר, ופחות שגרתיות, לנצל אנשים בשביל להרוויח מעבודתם (הפרטת שירותי הכוון תעסוקתי, תוכנית מהל"ב ('ויסקונסין'), הפרטת בתי כלא). כשנפטרו אמני אוונגרד לאורך המאה ה-20 הם ידעו שהורישו משהו לאנושות אחריהם. הם יכלו לדמיין את תרומתם לעולם שנע בין עבודותיהם. מה מוריש האוונגרדיסט בעל חברת כוח האדם? איזה עתיד יראו העבודות שבאוסף שלו?

 

ניתן להוסיף לדבריו של משה גרשוני כי הבעיה של הציור היא הבעיה הפלסטינית, שהבעיה של האמנות היא חברות כוח האדם.

 

האמנים:

דוד גינתון, קרן גלר, נועה גרוס, מתן דאובה, גל דרן, נועה יערי, ארי ליבסקר ורועי צ'יקי ארד, עדי נס, ראפת חטב ודני בן שמחון, נמרוד קמר, אילת קסטלר, אמן אלמוני, דורון רבינא, ניר נאדר ושרון הורודי, מיכל גרינברג, ברק רביץ, מעיין שטראוס, גיל שני

 

 

 

אוצרי התערוכה:

מעיין שטראוס             אמנית. בימים אלה מוצגות עבודותיה בגלריה 'קו 16' בת"א ובמוזיאון ישראל, ירושלים.

רועי צ'יקי ארד               משורר ומוזיקאי. עורך שותף של כתב העת 'מעין' לשירה, ספרות אמנות ורעיונות.

יהושע סימון                     משורר וקולנוען. עורך שותף של כתב העת 'מעין' לשירה, ספרות, אמנות ורעיונות. עורך 'מערבון' - מגזין חדש לקולנוע.

 

 

נועה גרוס

 

התערוכה 'דורון' היא יוזמה של כתב העת 'מעין', כתב עת לשירה ולאמנות שנמכר במחיר שכר מינימום לשעת עבודה בישראל  (17 ₪). התערוכה מהווה מעין המשך לתערוכה 'שרון' (גלריה 'קלישר', 2004; אוצר: יהושע סימון) שהציגה את שרון (אריאל) כמקבילה לאיזור השרון ובכך חזתה את תופעת מפלגת המרכז הא-פוליטית, מייצגת ההון, 'קדימה'.

 

 

התערוכה היתה פתוחה בין 28.5.06-20.6.06 והוצגה ב

גלריית 'מנשר' – בית ספר גבוה ומרכז תרבות.  רח' דוד חכמי 18.

 

 

  

נמרוד קמר