6מודלים כלכליים לתוכן ברשת


מילון כלכלת הרשת החסר: חלון הראוה

הזנב הארוך

 

הרשת מגדירה מחדש את המושג "חלון ראווה" מכמה היבטים. אחד ההיבטים הוא יכולתה של הרשת להציע מקום גדול מאוד לתצוגה. את ההיבט הזה חידד כריס אנדרסון בספרו "הזנב הארוך", שהפך לתחנה חשובה בתולדות תרבות הרשת.

בראשית שנת 2004 ראיין  אנדרסון, עורך הווירד, את מנכ"ל חברת "digital jukbox", המוכרת רצועות מוזיקה באינטרנט. החברה מציעה ללקוחותיה לבחור מתוך אלפי "רצועות מוזיקה" את המוזיקה החביבה עליהם ולהוריד רצועות אלה למחשביהם האישיים. במהלך הריאיון איתגר מנכ"ל החברה את אנדרסון, וביקש ממנו לנחש "מאיזה אחוז, מתוך 10,000 התקליטורים המוצעים ע"י החברה, הורדה לפחות רצועה אחת בשנה החולפת".
אנדרסון היה מודע לחוק הכלכלי המנצח - 80/20, לפיו בכל עסק כ- 20% מהמוצרים מיצרים כ- 80% מההכנסות (ובד"כ 100% מהרווחים). אנדרסון גם היה מודע לכך שבחנויות וברשתות הספרים הענקיות, 50% מתוך 10,000 הספרים המוחזקים בהן לא נמכרים אפילו פעם אחת ברבעון, וכך גם בחנויות הענק של התקליטורים. אולם אנדרסון העז וניחש שהתשובה היא כ - 50% מהתקליטורים. התשובה הנכונה הייתה שכ-98% מהתקליטורים מכרו לפחות רצועה אחת בשנה החולפת. יתרה מזאת, ככל שהחברה הגדילה את היצע התקליטורים שלה (הרבה מעבר למקובל בחנויות תקליטים הממוקמות במבנה פיזי), כך גדלו המכירות שלה ברשת.
סיפור זה מממצה בתוכו סיפורים של חברות רבות, המציעות בשוק האינטרנט היצע עצום של מוצרים, וככל שהן מגדילות את ההיצע - גוברות המכירות.
אנדרסון חקר את התופעה וניתח נתוני דרישה מול פופולאריות בחברות הדיגיטאליות השונות. הגרף שתמיד התקבל היה הגרף הבא :

 

 

הרעיון המרכזי הוא שנוסחה סטטיסטית זו יוצרת עקומה ששואפת לאין-סוף וה"זנב הארוך" אף פעם לא מגיע לאפס. אמנם ישנם מעט מוצרים המהווים להיטים ונמכרים במספרים גדולים, אבל קיים מספר עצום של מוצרים הנמכרים במספרים קטנים.

בעולם הפיזי, שטחי האחסון בחנות מוגבלים, ועלויות האחסון גבוהות. לכן, כלכלי יותר להעמיס על המדפים בעיקר מוצרים פופולאריים–להיטים. אין מקום, ואין זה כלכלי, להציג ללקוחות את כל המוצרים האפשריים.
לעומת זאת, בעידן הכלכלי החדש, הדיגיטאלי, בו שטחי האחסון אינם מוגבלים, עלויות האחסון אפסיות, טווחי הההפצה עצומים ועלויות ההפצה אפסיות, השוק הופך להיות של גומחות-נישות.
כשמתבוננים בגרף, ניתן אמנם לראות אזור שיא של מכירת להיטים, אבל אחריו משתרע זנב ארוך ביותר (ככל שיש יותר פריטים) של מכירות בהיקפים קטנים. הזנב ארוך ביותר ואינו מתכנס לאפס. "מסת המכירות" של הזנב הארוך משמעותית ויוצרת היקף מכירות הגדול לפעמים באופן משמעותי מ"מסת המכירות" שבראש הגרף.
תהליך זה מעביר אותנו מעולם של להיטים (בעולם הפיזי) לעולם של נישות, הממוקמות בזנב הארוך של הגרף. כאשר בוחנים זאת מסתבר שרוב העסקים האינטרנטיים מיצרים הכנסות מ"הזנב הארוך". גוגל מרוויחה את רוב כספה מפרסומות נישה הצמודות לתוצאות החיפוש,
איביי מתפרנסת בעיקר ממוצרי זנב ומנישות ושווקי נישה שאפילו לא ידעה על קיומם.
מסתבר שהחלק של הזנב הארוך הוא התחום המתפתח במהירות הגדולה ביותר בעסקים הללו. מכירת המוצרים שאינם זמינים ואינם נמכרים בחנויות של העולם המסורתי מהווים כיום בין רבע לחצי מנתח הרווחים בשוק עסקי הספרים, התקליטורים והוידאו במדיה הדיגיטאלית, והאחוז הולך וגדל.

בהקשר של מאגר מסוגו של פרוייקט המול"ים, תהליך זה משמעותי מאוד, שכן הפרוייקט יוכל להציג, בין השאר, גם כותרים שכבר אינם מצויים על המדפים, ובקצב התחלופה בשוק הכותרים, לעיתים נעלמים כותרים מהמדפים גם תוך שלוש שנים.

 

מי רוצה זנב ארוך?

 

קל להבין מדוע כלכלת הזנב הארוך היא ביטוי לתופעה מבורכת מהזווית התרבותית. המקום הרב יותר הניתן לנישות תרבותיות, והצטמקות מרכז הכובד של "הזרם המרכזי", מצמיחים תרבות עשירה, מגוונת ופלורליסטית בהגדרה. קל להבין גם מדוע כלכלת הזנב הארוך טובה לקמעונאים היכולים להציע מדף אינסופי, הכולל גם מוצרי נישה, ולהרחיב את שטח המגע שלהם עם הלקוחות, ואיתו גם את המכירות.

 

כריס אנדרסון

 

סימני השאלה עולים בהקשר של קהלים אחרים. בכנס שערכנו, טען דב אלפון כי אמנם הקמעונאים מרוויחים מכלכלת הזנב הארוך, אך קבוצות חשובות אחרות כמו המו"לים והיוצרים, לא מרווחים ממנה. מנקודת המבט של המו"ל, מירב המאמצים מכוונים לייצור כותרים חדשים ושיווקם. כאשר חלק ניכר מעוגת ההכנסות שהשוק יכול להציע מתחלק על פני כותרים ישנים ואיזוטריים נתח ההכנסות של הכותרים החדשים קטן יותר. מול טענה זו יש להזכיר כי התהפוכות הטכנולוגיות של שני העשורים האחרונים הוזילו מאוד את תהליכי הייצור וההפקה של הספרים בכל הרמות, מהכתיבה דרך הגרפיקה ועד ההדפסה. הוזלה זו מאפשרת למו"ל שירצה בכך להתאים את עצמו וליצור יותר כותרים המכוונים לקהלים קטנים יחסית ופחות כותרים השואפים להיות להיטים. תהליך זה מתרחש גם ללא הזנב הארוך בגלל התחרות הגדלה בשוק המו"לות. לגבי מקומם של היוצרים ובעלי העסקים הקטנים, הטענה של אלפון מקבלת חיזוק ממקור לא צפוי – כריס אנדרסון עצמו פרסם ביושר רב מכתב תלונה שנשלח אליו על ידי מפיק סרטוני הדרכה לסירות ספורטיביות, שקרא בהתלהבות את הספר "הזנב הארוך" וציפה לרווחיות עקב כך. הכותב טוען שהבשורה של הזנב הארוך טובה מאוד ללקוחות אבל לא ליצרנים הקטנים:

"…Your Long Tail theory is a basic and profound truth that I happily embrace AS A CONSUMER.  But as a producer and creator of Long Tail content it is basically spelling out my doom.  Other than your book examples which are still basically about VERY LARGE entities and aggregators, I am finding very few self supporting examples of independent Long Tail producers.  I'm left with a bad taste in my mouth as I see more and more that the "old school" of thought, economy and media will continue to endure and dominate until.......I don't know when, because I'm not seeing a change in the economics of selling enough to support yourself.

Still - you wrote a great book! Although I think you are fortunate it was one of the "hits" and that you do not need to depend on its Long Tail sales to make your living."

 

הבעיה שמעלה הכותב היא מגנון ההפצה – ההפצה ברשת מתבצעת עדיין ברובה על ידי ענקים כמו אמזון, ולא על ידי בעלי עסקים קטנים. את טענתו של הכותב אפשר לחזק באמצעות נתונים שפרסם ריצ'רד מקמנוס באשר לחלוקת הדפים הנצפים ברשת תחת הכותרת "הזנב הארוך המצטמק".

 

 

 

מקמנוס מראה איך מצד אחד חל גידול עצום במספר אתרי האינטרנט בהם בקרו גולשים ברשת בין השנים 2001-2006, גידול של כ-3מיליון אתרים, המחזק את תיאורית הזנב הארוך. מאידך, הוא מראה כיצד באותן שנים חל גידול בהיקף הדפים הנצפים באתרים הגדולים מ-31% ל-40% .

תשובה לקושייה שעולה מהנתונים של מקמנוס מצויה בנתונים עצמם - 7% מתוך 9% אחוזי הגידול בדפים הנצפים של האתרים הגדולים שייכים לרשתות החברתיות מייספייס ופייסבוק. רשתות אלה משתייכות אמנם לקטגוריה "אתרים גדולים", אולם לעניינו, הן שונות מאוד מאתר כמו אמזון שגם הוא משתייך לקטגוריה. בעוד שאמזון הוא אתר ענק שאפשר להמשיל אותו לחנות אחת גדולה, פייסבוק הוא אגרגטור של הרבה מאוד אתרים אישיים קטנים שכל אחד מהם הוא ערוץ חשיפה לחוליה קטנה בזנב הארוך. אין ספק שיצרנים קטנים כמו יצרן הסירות שכתב לאנדרסון לא יוכלו להגיע אל הקהל שלהם ללא סיוע של אגרגטורים דוגמת פייסבוק או איביי, ואין ספק שגם אם כולם היו נחשפים לאתר של יצרן הסירות הזה, קהל הלקוחות שלו יכלול רק את מי שגם בעולם הישן היה רוכש סירה. הבשורה של הזנב הארוך היא שבעולם הישן לא היו לו ערוצי חשיפה כאלה גם בתיווך של אגרגטורים. כפי שציין גל מור במאמר תגובה לדברי דב אלפון בכנס, 700,000 האנשים המתפרנסים ממכירה באתר איביי הם דוגמה חיה לכך שהזנב הארוך טוב גם למוכרים הקטנים.

  

נוכחות בחלון הראווה

 

מתיאור חלון הראווה לאור כלכלת הזנב הארוך, אפשר להסיק בטעות שחלון הראווה האינטרנטי הוא הזדמנות למוכר להרחיב את קהל הלקוחות שלו. הצגה זו מדוייקת רק באופן חלקי. למעשה, לא פחות מכך שמדובר בהזדמנות, מדובר גם באיום. חוקי המשחק החדשים קובעים שאם אינך נוכח לנגד עיני הגולשים אתה לא קיים, ונוכחות פירושה הופעה על גבי מסך המכ"ם של מנועי החיפוש הגדולים, ובמיוחד על זה של גוגל.

כבר היום, אצל מס' גדל והולך של צרכנים הרשת היא התחנה הראשונה הן כאשר הם רוכשים מוצרים והן כאשר הם מאתרים מידע.

"להיות שם" משמעו להיות בשכבה העליונה של תוצאות החיפוש בגוגל, דבר שדורש מאמץ אקטיבי מצד בעלי התוכן. אם לפני שלוש שנים אפשר היה לסמוך על האלגוריתם של גוגל שידע לשלוף את התוכן המתאים כאשר יעלו בקשות רלוונטיות, כיום קשה להתבסס רק עליו, וגופי תוכן רבים נעזרים במומחי אופטימיזציה, שבדרכים כשרות יותר או פחות, מתאימים את האתר לטעמו של מנוע החיפוש. מאמץ זה הופך למאמץ מתמשך לאור העובדה שגוגל מדווחת בפרסומים רשמיים על שינויים שנערכים בתדירות של אחת לשבוע באלגוריתם של מנוע החיפוש. כל שינוי כזה עשוי לשנות באחת מיקומים של אתרים ולהביא לירידות תלולות בהכנסות. דוגמה קונקרטית אחת מיני רבות להתפתחות כזו הביאה את החברה, הישראלית במקורה, answers.com  לפרסם

 בראשית אוגוסט את ההודעה הבאה :

Answers Corporation (ANSW) announced today that, due to a search engine algorithmic adjustment by Google, Answers.com has seen a drop in search engine traffic starting last week. As a result, overall traffic is currently down approximately 28% from levels immediately prior to the change.

 

 

כיצד גדלו מכירות בית ההוצאה ב-30%?

 

הכרה בכוחו של חלון הראווה האינסופי, ובדחיפות להיות נוכח בו, הביאה את ההוצאה לאור של האקדמיות הלאומיות האמריקאיות להציג את כל ספרי ההוצאה פתוחים באתר ההוצאה.

מייקל ג'נסן, שעומד במידה רבה מאחורי הצלחת המהלך האמיץ הזה, סיפר לנו על המהלך בביקורנו בוושינגטון. ההוצאה מוציאה ספרים במגוון רחב – החל מספרי מחקר אזוטריים וכלה במדע פופולרי נוסח "החיים הסודיים של המספרים". רוב הספרים הם כאלה שג'נסן מכנה "ספרי פרספקטיבה", כלומר, הם אינם ספרי רפרנס, המספקים עובדות חד משמעיות כמו אנציקלופדיה או מילון, אלא ספרים המציעים סקירה, ניתוח ופרשנות של תופעות. הוא סיפר שהיוזמה להעלות את הספרים לרשת לא הייתה שלו, אלא של קודמו בתפקיד כבר ב-1994. ג'נסן שמע על היוזמה וחשב שמדובר במעשה של טירוף מוחלט. אולם כשנכנס לתפקידו ב-1998 החל להזדהות עם הכיוון והוביל אותו כמה צעדים קדימה. הספרים שהועלו עד אז לרשת היו בפורמט גראפי כקובץ PDF. אי אפשר היה לבצע חיפוש על תוכנם, והניווט בתוכם לא היה ידידותי. בשלב מאוחר יותר הומרו הקבצים לפורמט html , ובמאגר שולבו אפשרויות חפוש וניווט, והוא עוצב באופן שיהיה חביב על מנועי החיפוש. כמו-כן, פותח כלי ייחודי הסוקר את הספר ובונה לו מעין תקציר - בכל פרק הוא מזהה את המילים החוזרות, ומעתיק את הפסקה שכוללת שכיחויות גבוהות של מילים אלו.

 


מייקל ג'נסן על שער Book Business

 

באופן זה, מקבל הגולש מעין תקציר אוטומטי של הספר. בכל שיפור שהוכנס (יכולת חיפוש, יכולת להוריד קטע וכדומה) היה חשש ששיפור זה הוא שייתר את המהדורה המודפסת בעיני המשתמשים, וייצור את התפנית שממנה ואילך אנשים לא ירצו לשלם יותר על הספרים כי השירות שהם מקבלים טוב מדי. אולם, בכל שיפור כזה התוצאות היו הפוכות, והמכירות עלו. וכך, ככל שהסיכון היה גבוה יותר כך עלו התוצאות. ההוצאה קיבלה פירסום והספרים הגיעו לציבור רחב. השירות המועיל שהגולש קיבל באתר, הביא אליו יותר ויותר גולשים. היקף הביקורים גדל פי 6 והגיע למיליון וחצי מבקרים בחודש, המעיינים ב-8-10 עמודים (נתון גבוה לחומר מקצועי), והיקף המכירות מהאתר גדל מאוד והפך ל-30% מכלל המכירות של בית ההוצאה. ההסבר שלו לכך הוא שנוחות דליית המידע הפכה את האתר שלו למקום אליו מגיעים גולשים לחפש מידע, בין אם ישירות ובין אם דרך גוגל. אגב החיפוש נחשפים הגולשים לספרים שלא היו יודעים על קיומם בדרך אחרת, ואם הם מוצאים עניין בספר, הם רוכשים אותו. הספרים הדיגיטליים לא מתחרים בספרים המודפסים כי הם לא מתחרים על אותה נישה. כשאדם רוכש ספר הוא עושה זאת כי הוא מעוניין ברכוש הזה - אם כקישוט לחדר העבודה ואם כאובייקט זמין ניתן לנשיאה. לעומת זאת, מי שמחפש מידע, אינו רוכש ספר. כיום מוצגים באתר 340,000 כותרים שונים.

 

קרב המאסף של החומר המתוקף

 

חלק מהמאבק על המקום בחלון הראווה של גוגל הוא מאבק הישרדותי של חומר מתוקף ואקדמי מול חומר בעל איכויות משתנות.

מחקרים שנערכו בארה"ב בנושא דפוסי השימוש של סטודנטים ומרצים באינטרנט ככלי מחקרי העלו מספר נקודות חשובות:

  יש מגמת עליה בשיעור המשתמשים החיצוניים במאגרי המידע של הספריות האוניברסיטאיות. נתון זה יכול להצביע על שימוש במאגרים אלו גם על ידי אנשים שאינם קשורים ישירות לאוניברסיטה, אך פונים אליה כמקור מידע. סטודנטים משתמשים באינטרנט ככלי מחקרי, יותר מאשר מרצים, בעיקר בשל חוסר בזמן. החומר ברשת לוקה לפעמים בחוסר דיוק ואמינות, וזו בדיוק הסיבה לכך שמרצים מעדיפים להשתמש בספרים, שהם מקור מהימן יותר למידע (בנוסף למגבלת הזמן שלרוב חלה פחות על חברי פקולטה והמחקרים אותם הם עורכים). בסקר שנערך בקרב סטודנטים בארצות הברית בשנת 2002, עלו הממצאים הבאים: 93% מהסטודנטים אמרו שהגיוני יותר לחפש מידע באינטרנט מאשר ללכת לספריה ו-83% אמרו שלא יכלו להשתמש בחומר הקיים בספריה מסיבות שונות, כמו שעות הפעילות של הספרייה. מחקרים מראים כי  סטודנטים פונים לרוב למנועי חיפוש פופולאריים על מנת לחפש את המידע אותו הם צריכים. מנועי חיפוש אלו מוצאים את המידע שנמצא באתרי אינטרנט מקוטלגים. רק כ- 7% מהחומר המצוי באתרים אלו ראוי לשימוש כמידע חינוכי אקדמי. בביקורנו הזדמן לנו לצפות במידענית בכירה שהעדיפה לחפש באוסף אותו היא מנהלת באמצעות גוגל ולא באמצעות כלי החיפוש הקטלוגיים של איגוד הספריות. תוצאות החיפוש במנועי החיפוש באינטרנט מצביעות רק על כ – 16% מהאתרים הקיימים. רוב המחפשים מידע באינטרנט משתמשים במנוע חיפוש אחד בלבד, כך שהם לא נחשפים לרוב המוחלט של החומר הקיים. בהקשר זה, יש להבחין בין חיפוש "שטחי", שהוא החיפוש הרגיל במנועי החיפוש, לבין חיפוש "עומק", שזהו רובד באינטרנט שנחשפים אליו רק אם מחפשים אותו במיוחד. רובד זה גדול פי 500 מהאינטרנט ה"שטחי" ומכיל מידע אמין ומדויק יותר בכלל התחומים. כ – 95% מהחומר נגיש בחינם לכולם. הבעיה היא שרוב המידע הזה אינו מקוטלג במנועי החיפוש הרגילים, כך שמי שמשתמש בהם כלל אינו נחשף למידע זה. הנחת עבודה שנמצאה בספרות היא  שמרבית הסטודנטים משתמשים רק בכ- 0.03% מהמידע הקיים באינטרנט, תוך התעלמות ממידע חשוב שקיים במאגרי הספריות, דבר שפוגע באיכות העבודות שלהם.

  

פרסום

 

היבט חשוב של הרשת כחלון ראווה גדול הוא הפרסום המפורש. בתחום זה, הרשת עברה ועוברת גלגולים משמעותיים. הפרופורציות בעוגת הפרסום הכללית משתנות בהתמדה משנה לשנה, כאשר המגמה היא של גידול עקבי בתקציבי הפרסום באינטרנט על חשבון תקציבי פרסום בטלוויזיה ובעיתונות. הערכות מדברות על רווחים של חברות הפרסום המקוון  בהיקף של 16.8 מליארד ב-2006 .

 

מגמה זו הובילה השנה לשורה של רכישות גדולות בתחום הפרסום המקוון, שהבולטות שבהן הן  גוגל שרכשה את דאבל קליק בעלות של 3.1 מליארד דולר ומיקרוספט שרכשה את אקוונטיב בעלות של 6 מיליארד דולר.

 בראשית היו הבאנרים וחלונות הפופ אפ הקופצניים. מאז שנת 2003 נכנסו בהדרגה חסמי חלונות הפופ-אפ דרך windows ובלמו במידה רבה את הערוץ הפרסומי הזה שנתפס כמטרד בעיני גולשים רבים. גם הראיה בבאנרים ערוץ פרסומי אפקטיבי הלכה ופחתה. מומחי שימושיות,  ובראשם יעקב נילסן, הראו במחקרים שונים שגולשים מסגלים את העין להתעלם מבאנרים צעקניים המרצדים במסך ולהתמקד בתוכן שמעניין אותם. מאידך, המקום של מודעות מילים ממוקדות המותאמות לתוכן העמוד, או למילות חיפוש שהגולש מקיש, הולכות וצוברות תאוצה.

בשוק הזה עיקר הרווח מגיע לחברות הפרסום הגדולות ולחברות הגדולות שרוכשות אותן כמו גוגל ומיקרוסופט. עם זאת, כחלק מהמאמץ למצוא דרך לתגמל בעלי תכנים על חשיפת התכנים שלהם, גובשו מודלים שונים של חלוקת רווחים בין ענקיות התוכנה ובין בעלי תכנים המוכנים להציג מודעות מילים באתריהם. הדוגמה הבולטת ביותר בהקשר זה היא גוגל אדסנס, מנגנון המעודד בעלי בלוגים ואתרים קטנים לשלב מודעות מילים תמורת חלוקת רווחים עם גוגל. לפי הערכות, בלוג בעל היקף כניסות של כ-500,000 דפים נצפים, הממקם בכל עמוד כארבע מודעות מילים, יכול להגיע להיקף הכנסות שנע בין 1500 ל-5000    דולר לחודש. סכומים אלה שנויים במחלוקת גם באשר לשוק דובר האנגלית, ואין ספק שברשת דוברת העברית השיעורים נמוכים בהרבה. גם אם דבקים בנתונים האלה, הם נראים טוב מנקודת מבט של בלוגר שעושה את מלאכתו כך או כך ושמח על תגמול נוסף נאה, אך נתונים אלה אינם מספקים מנקודת מבט של יצרן תוכן מקצועי שחושף את נכסיו מול הכנסה כזו.

בשוק המקומי בולטים, מלבד גוגל אדסנס, מנגנון השותפויות של וואלה והמהלך שיזמה תפוז, שהכריזה על מודל חלוקת רווחים עם בלוגרים הכותבים על הפלטפורמה שלהם. כל הנסיונות האלה בחיתוליהם ומקבלים משמעות בהיקפי כניסות גדולים בלבד. התרשים הבא מראה באופן מרשים כיצד הגידול בהיקפי הכניסות משפיע ביחס שאינו יחס ישר על היקפי ההכנסות מפרסום - 66% מנתח הפרסום בשוק הישראלי מתחלק בין שלושה אתרים.

 

 בשורה התחתונה, נראה שכדי שהפרסום יהפוך למודל עסקי משמעותי, על האתר להגיע להיקפי תנועה גדולים מאוד במושגים של השוק הישראלי. כל עוד לא מגיעים להיקפים כאלה, אפשר לראות בפרסום תוספת נאה למודל העסקי, אבל לא אבן פינה שלו.

 

<המשך 

 

הדוח המסכם

תקציר

מבוא

התשתית האידיאולוגית

העולם החדש והעולם הישן

המוצר

המחיר

חלון הראווה

קהילת הלקוחות

השוק הישראלי ופרוייקט המול"ים

קווים לדמותו הכלכלית של פרוייקט המול"ים

אתגרים,דילמות ומסקנות

 



בלוג המסע של גידי ואבי

 

כנס דפוס, אינטרנט וקהילה 



תוכנית הכנס

ויקי כנס

הרצאות מצולמות



 

 

 

Google Book Search
 

 

 

 פוסטים נבחרים

 

 

 קישורים

 

  • dlf ארגון הגג של מאגרים דיגיטליים של הספריות הגדולות בעולם
  • הספריה הדיגיטלית של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים
  • הסיפריה הוירטואלית של מדינת וירג'יניה
  • imls
  • האתר הרשמי של סטפן קינג
  • library things
  • rlg רשת לספריות ומוזיאונים
  • picture australia
  • american memory
  • ספריית הקונגרס
  • חנות הוידאו של הווב 2.0netflix
  • הבלוג של לורקן דמפסי
  • הבלוג של סטו וייבל
  • אתר לימודי על המוח של אריק צ'נדלר
  • abbyyfinereader תוכנה לפיענוח
  • האוסף של אוניברסיטת וושינגטון
  • National science foundation
  • מיזמים כלכליים באוניברסיטת וושינגטוןwtc
  • הקטלוג המקוון של האו.סי.אל.סי worldcat
  • חינוך מקוון במדינת וושינגטון dcl
  • קורסים וקהילה של מידעניםweb junction
  • publishing 2.0
  • techkranch
  • אוריילי
  • ג'יגה אום
  • paid content