3מודלים כלכליים לתוכן ברשת


העולם החדש והעולם הישן

 

סדקים בממסדים הותיקים

 

 כמו בכל עידן של תמורות מפליגות התרועות החגיגיות אינן הקולות היחידים הנשמעים, ובצד העלייה של סטרוקטורות חדשות יש קריסה של סטרוקטורות ותיקות. קשה לתלות את הקריסה של המערכות הותיקות רק באופנתיות של הטרנדים החדשים. סביר להניח שאם טרנד חדש מצליח לדחוק מבנה ותיק והגמוני, יש לכך גם נימוקים הנובעים מרמת האמון של הציבור במבנה הותיק.

בכנס שערכנו, הוקדש אחד הפאנלים לעימות בין גד ליאור, עיתונאי ותיק בידיעות אחרונות, ובין מיכאל וייס, המנהל את סקופ - עיתון מקוון המתבסס על חדשות שכותבים  גולשים. ליאור ניסה לטעון שהעיתונות המסורתית מביאה איתה מקצועיות ואמינות שאינן מצויות בעיתונות גולשים. נחרות הבוז שעלו מהקהל לשמע טענה זו המחישו  את משבר האמון בו מצויה העיתונות הישראלית ואת הספקות של הציבור ביעילות המנגנון הזה. תגובתו של ליאור פונה למקצוענות (המוטלת בספק) של הממסד הוותיק ואינה מכירה בממשות התהליכים החדשים. תגובה זו אופיינית לגופים ותיקים ומבוססים. כך, למשל, הלוס אנג'לס טיימס מאבד את עשתונותיו לנוכח המודלים החדשים שמציע פרוייקט החדשות של גוגל, הכוללים אגרגציה של תכנים מכל גופי התקשורת המובילים, ולאחרונה גם מאפשרים לגולשים להגיב לתכנים אלה. הגישה העומדת מאחורי חדשות גוגל אופיינית למוסכמות של העולם החדש שהוצגו קודם לכן. גישה זו קוראת תיגר בראש ובראשונה על מושג העורך – העורך של חדשות גוגל הוא מנוע אוטומטי שעל פי פרמטרים שונים "בוחר" את מיקום הידיעות. המודל הגוגלי מערער גם על המושג "עיתונאי", שכן הוא מאפשר לגולשים, אנשים מהשורה וארגונים הנוגעים לתחום הסיקור הספציפי, להגיב, להתייחס לכתבות קיימות, ולעבות אותן. מדובר באתגר למושגי העיתון הקלאסי השנויים במחלוקת ומתעצבים מחדש. כותבי מאמר המערכת של לוס אנג'לס טיימס מצפים שהקהל יחוש בעצמו בפערי איכות. ציפייה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה שבפני הקוראים יש שתי חלופות – כשם ששני עיתונים שונים, המונחים על אותו דוכן עיתונים, מתחרים זה בזה. אך למעשה, העיתון החדש כבר תחוב מתחת לזרועו של הלקוח, והדילמה שלו היא האם עליו לשלם כדי לקבל גם את העיתון הישן, שהערך המוסף שלו לא מזנק לעין, לפחות לא במבט ראשון. תגובה דומה לתגובת העיתונאים הותיקים אפשר למצוא בתחומים מקצועיים שונים:  בקרב המידענים הותיקים והמקצועיים של ספריית הקונגרס, שפגשנו בסיור שלנו, הממשיכים למפתח פריטים בעלות ממוצעת של 100 $ לפריט, ואצל עורכי אנציקלופדיית בריטניקה, המנסים לשכנע שריבוי חתני פרס נובל המצויים בין כותבי הערכים יוצר פער איכותי בין האנציקלופדיה שלהם לויקיפדיה. הצד השווה של כל התגובות האלה הוא הקושי להפנים את העובדה שאין כאן התמודדות שוויונית בין שתי חלופות, אלא בין חלופה אחת, שמסיבות שונות מצאה את מקומה במהירות רבה תחת ידם של הלקוחות, וחלופה אחרת, שנהנתה שנים רבות מהגמוניה,  ולא מצליחה להציג ערך מוסף מובהק.

אולם לא את כל התגובות המטילות ספק במהפכה יש לסווג כתגובות שמרניות המעידות על חוסר הבנה של רוח הזמן. כמה מהספקות מובעים על ידי דמויות החיות בלב העשייה האינטרנטית, מכירים אותה היטב ולעיתים אף מנויים על מוביליה.

לפני שנתקדם לשרטוט קווי המתאר של הכלכלה החדשה חשוב שנתייחס לכמה מהקולות המטילים ספק בעצם קיומה של המהפכה או בערכה של מהפכה זו.

 

האמנם מהפכה?

 

המיליארדר מארק קובן, מהבולטים שבמתעשרי האינטרנט האמריקאים של שנות התשעים, הציג לפני כמה שבועות בבלוג שלו טענה שזכתה לתהודה בבלוגיספירה של העוסקים בתחום. לדברי קובן, תעשיית האינטרנט הפכה להיות משעממת, ועידן המהפכה שהביא איתו האינטרנט הסתיים. בעיני קובן דווקא היישומים של ווב 2.0 הם עדות ליציבות  ולא למהפכנות:

 

Some people have tried to make the point that Web 2.0 is proof that the Internet is evolving. Actually it is the exact opposite. Web 2.0 is proof that the Internet has stopped evolving and stabilized as a platform. Its very very difficult to develop applications on a platform that is ever changing. Things stop working in that environment. Internet 1.0 wasn't the most stable development environment. To days Internet is stable specifically because its now boring.(easy to avoid browser and script differences excluded)

Applications like Myspace, Facebook, Youtube, etc were able to explode in popularity because they worked. No one had to worry about their ISP making a change and things not working. The days of walled gardens like AOL, Prodigy and others were gone. The days of always on connections were not only upon us, but in sufficient numbers at home, work and school, that the applications ran fast enough to hold our interest and compel us to participate. In other words, the Internet stabilized. Great software was developed to run on the software.

 

במילים אחרות, אנחנו בעידן של סטגנציה, של חוסר התפתחות, מבחינה טכנולוגית. האינטרנט אליבא דקובן היה מהפכה לזמן מה, בדיוק כמו שהדפוס, המים הזורמים, החשמל והמכוניות יצרו מהפכה תרבותית לזמן מה. כפי שכל התופעות האלה הפכו לכלים המשמשים אותו בשגרה, גם האינטרנט חדל להיות מהפכה והפך להיות מכשיר המוטמע בשגרה שלנו, אך לא מזעזע אותה.

בתנאי התשתית הנוכחיים, סבור קובן שהסטגנציה הזו תמשך עוד זמן לא מבוטל.

פקפוק מכיוון אחר בקיומה של מהפכה הושמע בכנס שערכנו מפיו של דב אלפון, מחלוצי האינטרנט הישראלי. 

דב אלפון

אלפון יוצא נגד הטענה שווב 2.0 הוא מעין קץ ההיסטוריה של הרשת. לדעתו, הווב 2.0 הוא כאופנה חולפת, הסובלת מהיפר-אינפלציה בתכנים ירודים, העתקה סיטונאית של יצירות וטקסטים, וניצול האנונימיות של הרשת לביצוע מעשים פליליים. אלפון טוען כי רוב ההמולה המלווה את המושג ווב 2.0 היא בועה פרסומית – שיווקית ריקה מתוכן שתתפוצץ להערכתו עוד השנה.

 כראיה לדבריו הוא מציג מגמות הסותרות להבנתו את רוח הווב 2.0. כך, למשל, החברה הוותיקה דבל קליק נרכשה באפריל השנה על ידי גוגל בסכום של 3.1 מיליארד דולר, זאת למרות שאוריילי, נביא הווב 2.0, טען שהחברה סיימה את תפקידה ועתידה להיכנע למודל של אדסנס הגוגלי. ראיה נוספת מוצא אלפון בכך שיאהו הסיטה מקדמת במת החיפוש של חלק מאתריה את מודל התגיות המהווה את אחד מסמלי הווב 2.0. מול הרוח החינמית הנושבת ברשת  מביא אלפון את ההצלחה של ituns  ושל הניו יורק טיימס, שהחתים את רוב המכללות בארצות הברית כמנויות בתוכנית טיימס סלקט. מול העולם של תוכן הגולשים של יו טיוב מזכיר אלפון שהיקף התורמים לאתר מקרב הגולשים השוהים בו מגיע לחצי אחוז בלבד, ומאידך מתפתחות מגמות נגד השואפות להציג תכנים איכותיים ומפוקחים, כמו ג'וסט שתשדר ברישיון תכנים של למעלה מ-50 רשתות, ביניהן ויאקום, פרמאונט,  ניקולודיון, ג'אמפ-טי-וי ונשיונל ג'יאוגרפיק.

אלפון רואה גם בהצלחה של ויקיפדיה תופעה זמנית. להערכתו, הנגישות לפרוייקט הספרים של גוגל תהיה חלופה אטרקטיבית יותר, ובמשך הזמן מורים ומוסדות רבים יאסרו את ההתבססות על ויקיפדיה כמקור. אלפון צופה שבקרוב הרשת תעביר משקל מפרוייקטים ברוח הווב 2.0 לרוח שהוא מכנה "הרשת המוחשית". האיור שלהלן מציג את המעבר:

 

פולחן החובבנות

הדברים שאומר אלפון על הבעייתיות שבהתבססות על תוכן גולשים נאמרו ביתר חדות כבר בסוף 2005 על ידי אחד הבולטים בהוגי הרשת, ניק קאר. קאר, במאמר  שהפך לקלאסי, תוקף את מה שהוא מכנה "פולחן החובבנות" שהתפתח ברשת. הביטוי "פולחן החובבנות", שהפך לשמו של ספרו הבקורתי של אנדרו קיין כשנתיים מאוחר יותר, מרמז על ההקשר בו ממקם קאר את הבעיה. קאר רואה את ההתפתחות המואצת של ההערכה לתוכן גולשים חובבני כחלק מהקשר רליגיוזי רחב שהתפתח ברטוריקה של מעצבי דעת קהל כאוריילי וכקווין קלי. הוגים אלה נשענים על רטוריקה דתית לחלוטין, הרואה בהתפתחויות המכונות ווב 2.0 מהפכה בתודעה האנושית ומתפייטים ברוח בוני מגדל בבל על נקודת המבט העל-אנושית המתלווה למהפכה זו.

קאר חושש מכך שבנקודת המבט הדתית הזו יש משהו מעוור, הפוגם בחוסנה המוסרי של החברה:

When we view the Web in religious terms, when we imbue it with our personal yearning for transcendence, we can no longer see it objectively. By necessity, we have to look at the Internet as a moral force, not as a simple collection of inanimate hardware and software. No decent person wants to worship an amoral conglomeration of technology

 

המודלים הכלכליים המתפתחים בצילה של תרבות המקדשת את החובבנות הם מודלים מעוותים המקעקעים את מקומה של האיכות והמקצוענות, ואת זכות הקיום של יצרני התוכן המקצועיים, מעיתונאים ועד מחברי אנציקלופדיות: 

The Internet is changing the economics of creative work - or, to put it more broadly, the economics of culture - and it's doing it in a way that may well restrict rather than expand our choices. Wikipedia might be a pale shadow of the Britannica, but because it's created by amateurs rather than professionals, it's free. And free trumps quality all the time. So what happens to those poor saps who write encyclopedias for a living? They wither and die. The same thing happens when blogs and other free on-line content go up against old-fashioned newspapers and magazines. Of course the mainstream media sees the blogosphere as a competitor.

 

בבסיסה של דת החובבנות הזו מצויים לדעת קאר תחשיבים כלכליים ציניים: 

: The Net turned out to be more about commerce than consciousness, more a mall than a commune. And when the new millenium arrived, it brought not a new age but a dispiritingly commonplace popping of a bubble of earthly greed. Somewhere along the way, the moneychangers had taken over the temple. The Internet had transformed many things, but it had not transformed us. We were the same as ever.

 

לתחושה שבשלב מסויים של המהפכה "חלפני הכספים השתלטו על המקדש" שותף גם אום מאליק העומד בראש המערכת של אחד הבלוגים הנחשבים בתעשיית האינטרנט. מאליק מדמה את התקופה בה התעוררה תנועת הווב 2.0 כמעין ירח דבש, כאשר כיום אנו בשלב מתקדם יותר של מערכת היחסים, בו אנו ערים גם לפגמים של מערכת יחסים זו. מאליק מצביע במיוחד על המקום הדורסני של תאגידי הענק כמו גוגל, אמזון ניוזגרופ ואחרים, התופסים נפח גדול מדי בתרבות הזו, ולמעשה חוסמים את המקום ליוזמות ולחידושים של גופים קטנים. בפוסט שכתב מאליק תחת הכותרת "אובדן התמימות", הוא מתאר את אמזון כגוף ענק המחניק גופים קטנים שיכלו להתפתח במערכת האקולוגית הנוצרת סביב מערכות שבבעלות אמזון, כמו אתר דירוג האתרים אלכסה, ואת האופן שבו גוגל סותמת את הגולל על פרויקט קטן יחסית, שהתבסס על פרוטוקולים פתוחים של גוגל ובנה יישומים על בסיס google maps .

בצד דורסנות התאגידים הגדולים, עולות יותר ויותר עדויות באשר לאופי המניפולטיבי בו הם עושים שימוש בהתלהבות הרליגיוזית שתיאר קאר.

טענות דומות ואף קיצוניות יותר נשמעות כלפי מייספייס המצטיירת מפרסומים, שלא הוכחשו בנמרצות הראויה, כחברת ספאם משומנת ומחושבת שעשתה שימוש ציני במאגרי כתובות עצומים ויצרה מצג שווא מתוכנן של סיפור סינדרלה מפוברק שבמרכזו קהילה חברית המתפשטת מפה לאוזן.

 

 

בין רבולוציה לאבולוציה

 

המקבץ החלקי של הטענות  שצוטטו כאן מציגות צדדים חשובים של התהליכים להם אנו עדים, וגם אם לא מקבלים אותן כפשוטן, הן מאפשרות לבחון את חזון ארון הבגדים של קסטנר באור ביקורתי.

 

ראינו ארבע  טענות עיקריות:

א. אין מהפכה טכנולוגית :אנו לא חיים בדור של מהפכה טכנולוגית. האינטרנט בעידן הווב 2.0 מצוי במצב יציב ומקובע, ואנו מצויים בשלב פוסט-מהפכני, בו האינטרנט הופך למכשיר אחד מבין מכשירים רבים אחרים.

ב. הסילוף שבהצגת מנועי הצמיחה האמיתיים של הווב 2.0: האופן שבו מבשרי מהפכת הווב 2.0 מתארים את התרבות הזו מסולף. מתחת למעטה של שיתופיות קוליגיאלית מסתתרת מערכת שיווקית/עסקית ודורסנית של תאגידי ענק. מאידך, אנחנו לא באמת בעידן של תוכן גולשים. אחוז הגולשים התורם תכנים לרשת זעיר ומגיע מאזורים שוליים של המערכת.

ג. החינמיות זמנית: העידן של היישומים החובבניים והחינמיים זמני. אנו עומדים בפתחו של עידן חדש בו ישלמו על תוכן מקצועני ברשת.

ד. הבעייתיות של פולחן החובבנות: יש משהו לא מוסרי  ב"פולחן החובבנות" הפושה ברשת בעידן הווב 2.0 .

 

קשה לחלוק על הטענה הראשונה, לפיה אנו לא מצויים בעידן מהפכני מהבחינה הטכנולוגית. נראה כי מהותית גם רבים ממבשרי הווב 2.0 מקבלים אותה. הטענה שיש מהפכה טכנולוגית בתנועה הזו נובעת לא מעט ממאמצים שיווקיים של יזמים ופרסומאים, אולם חשוב להבחין בין המהפכה הטכנולוגית למהפכה חברתית –תרבותית. לא נמצא רבים שיכחישו  שאנו עדים למהפכה תרבותית רבת עוצמה גם אם היא נשענת על טכנולוגיות ותיקות, אך די להתבונן במסות הגדולות של משתמשי הרשת שעדיין משתמשים בעיקר בשירותי הדוא"ל ובערוצי התקשורת כדי להבין שאנו עוד רחוקים משיאי המהפכה הזו.

פרופ' שיזף רפאלי

גם עם הטענה השניה קשה להתווכח. טביעות הרגלים העמוקות שמשאירות ענקיות האינטרנט מורגשות היטב, והרוח השיתופית התמימה ומלאת ההזדמנויות בהחלט דורשת מבט מפוכח יותר. עם זאת, אין לזלזל במה שנשאר אחרי שמקזזים את המוטיבציות השיווקיות-עסקיות ואת המאמצים המניפולטיביים. גם אם מקורן של חלק מהתופעות נעוץ במניפולציות כאלה או אחרות, הרוח השיתופית, כתרבות, כקריאת כיוון, כערך שמוצא את מקומו בסל הערכים שלנו, אינה מבוטלת. בטקסט הנכתב על גבי מערכת מבוססת ויקי יש אמירה תרבותית חשובה, גם אם איש כמעט אינו מנצל את האפשרות לשנות את הטקסט. לטענה של דב אלפון, שרק אחוזים זעירים מהאוכלוסייה תורמים באמת מידע ברשת, השיב פרופ שיזף רפאלי, בכנס שערכנו, כי הערכת כמות תורמי המידע נובעת ממושא ההשוואה שלנו, ואם משווים את השיתופיות ברשת לשיתופיות במוסדות החברתיים "בעולם האמיתי" הרי שהאחוזים אינם מבוטלים.

שתי הטענות האחרונות שהצגנו בעייתיות יותר. כפי שנראה בהמשך, ככל שחולף הזמן קשה יותר לטעון שהחינמיות זמנית. מגמת החינמיות ברשת רק הולכת ומתחזקת ולאחרונה גם הראיה החזקה שהביא דב אלפון מהמקרה של ניו יורק טיימס סלקט הופרכה.

אל הטענה האחרונה  של ניק קאר ואחרים לגבי פולחן החובבנות  צריך לבחור באיזה מישור להתייחס. קשה שלא להזדהות עם הדברים מנקודת המבט הנוסטלגית. אין ספק שהשינוי הזה גורף איתו לאבדון הרגלים, נכסים וערכים של התרבות, בדיוק כפי שהמצאת המכונית, החשמל והדפוס גררו איתם השלכות מרחיקות לכת והפסדים רבים לתרבות האנושית (תרבות שלמה של קליגרפיה התנוונה כמעט לחלוטין, האינטימיות של החיים מסביב לעששיות נעלמה, הרגלי השינון כמעט והוכחדו  וכן הלאה). מאידך, אם בוחנים את הסוגיה מנקודת מבט אופרטיבית הרי שקשה לראות את הטעם בביקורת הזו – מדובר בתהליכים רבי עוצמה ובלתי הפיכים -  קהילות שלמות שהורגלו לא לשלם על תוכן לא יחליטו פתאום לעשות זאת, קהילות שהורגלו לזמינות ולעדכניות של ויקיפדיה לא יעברו לעיון בספרות עדכנית פחות גם אם היא מקצועית יותר, וגם אם תהיה חינמית ברשת.


גל מור

גל מור, במאמר תגובה לדברי דב אלפון בכנס, מסכם באופן קולע את הפרופורציות בהן יש לבחון את התמורות של השנים האחרונות ואת הביקורות על תמורות אלה:

"המציאות אינה דו-קוטבית ולא מתקיים בה מאבק קיומי בין סרטי חובבים ב-YouTube לבין הספרים של Google Books או הוצאת כנרת-זמורה ביתן-דביר. האינטרנט יכול להכיל את כולם. הגידול בחופש הבחירה - זה כל מה שיפה בזנב הארוך של הרשת... נכון, כל מי שמתייחס ל-Web 2.0 כאל מהפכה חוטא לאמת. זו אבולוציה, לא רבולוציה, והיא מטפחת הרבה כסף טיפש וציפיות מוגזמות שיתפוגגו בתוך ענני תגיות וצבעי פסטל. כל אלה קיימים גם קיימים, אך אי אפשר להסיק מכך שזו "בועה פיננסית ריקה מכל תוכן, תופעה זמנית ובלתי חשובה... כל עידן טכנולוגי לא מתחיל או מסתיים ביום אחד. ה-Web 2.0 מתאר יפה את הדרך שעברה הרשת בשנים האחרונות. עידן ה-Web 1.0 התאפיין במבנה המורכב ממרכז וקצוות, באופן המחקה את התקשורת המסורתית - מסמן ומסומן, משדר ונמענים. בשנים האלה, שהחלו ב-1995 ונמשכו עד לאחרונה, הגולשים היו פסיביים או הסתפקו בזכות התגובה... בעידן ה-Web 2.0 האינטרנט הולך ומתפשט לצורתו הטבעית - רשת של קצוות ללא מרכז. בעולם שטוח זה, כל קצה, בין אם הוא גולש פשוט או תאגיד הוליוודי, יכול לשדר באמצעים פשוטים וזולים. תכנים חובבנים שלא נוצרו בעבר או נכתבו למגירה הופכים להיות חלק ממאגר התרבות העולמי, ביחד עם סוגה עילית ונכסי צאן ברזל."

  

 

  

 <המשך

 

 

 

הדוח המסכם

תקציר 

מבוא

התשתית האידיאולוגית

העולם החדש והעולם הישן

המוצר

המחיר

חלון הראווה

קהילת הלקוחות

השוק הישראלי ופרוייקט המול"ים

קווים לדמותו הכלכלית של פרוייקט המול"ים

אתגרים,דילמות ומסקנות




בלוג המסע של גידי ואבי

 

כנס דפוס אינטרנט וקהילה 



תוכנית הכנס

ויקי כנס

הרצאות מצולמות


 

 

Google Book Search
 

 

 

 פוסטים נבחרים

 

 

 קישורים

 

  • dlf ארגון הגג של מאגרים דיגיטליים של הספריות הגדולות בעולם
  • הספריה הדיגיטלית של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים
  • הסיפריה הוירטואלית של מדינת וירג'יניה
  • imls
  • האתר הרשמי של סטפן קינג
  • library things
  • rlg רשת לספריות ומוזיאונים
  • picture australia
  • american memory
  • ספריית הקונגרס
  • חנות הוידאו של הווב 2.0netflix
  • הבלוג של לורקן דמפסי
  • הבלוג של סטו וייבל
  • אתר לימודי על המוח של אריק צ'נדלר
  • abbyyfinereader תוכנה לפיענוח
  • האוסף של אוניברסיטת וושינגטון
  • National science foundation
  • מיזמים כלכליים באוניברסיטת וושינגטוןwtc
  • הקטלוג המקוון של האו.סי.אל.סי worldcat
  • חינוך מקוון במדינת וושינגטון dcl
  • קורסים וקהילה של מידעניםweb junction
  • publishing 2.0
  • techkranch
  • אוריילי
  • ג'יגה אום
  • paid content