דף נ"ח


חילק נכסיו בחביות

מעשה באדם אחד שנטה למות, וצווה את נכסיו לבניו בבדרך חכמה, כדי שלא יבינו השומעים שהוא עשיר ובעל נכסים, וכך אמר, "חבית עפר לאחד מבני, חבית עצמות לאחד מבני, וחבית מוכין [=צמר ובגדים] לאחד מבני".

ומאחר שלא הבינו מה כוונתו, באו לרבי בנאה, והוא הסביר את דברי הנפטר. חבית עפר אלו הקרקעות שהניח, ואותם הוריש לבן הראשון. חבית עצמות אלו הבהמות שהניח, ואותן הוריש לבן השני. וחבית מוכין אלו הבגדים והבדים שהניח, ואותם הוריש לבן השלישי.

 

הוריש נכסיו לבנו האמיתי

מעשה באדם אחד, ששמע את אשתו אומרת לבתה, מדוע אינך מסתירה את מעשי הזנות שלך, יש לך ללמוד ממני, שילדתי עשרה בנים, ורק אחד מהם מאביך, ואין הדבר ידוע, כי עשיתי זאת בהסתר ולא פרסמתי את הדברים.

וכיון שנודע לו, שרק אחד מאותם עשרה שילדה אשתו, הוא באמת בנו, אמר בשעת מיתתו, שיהיו כל נכסיו לבן אחד, וקיווה, שכשישמעו החכמים את צוואתו, יבינו גם הם שרק אחד מהם בנו האמיתי, ויגלו מי הוא, ולו יתנו את רכושו.

ואכן, כשלא ידעו הבנים מי מהם יירש את המת, הלכו לשאול רבי בנאה. ואמר להם רבי בנאה, שילכו ויחבטו בקבר האב, עד שיגלה להם למי הוריש את נכסיו.

וכוונתו הייתה לנסות אותם בכך, שאותם שהם ממזרים, הם עזי פנים, וילכו להכות את הקבר.

ואכן כולם עשו זאת, חוץ מאחד, ולפיכך פסק רבי בנאה לתת לו את כל הירושה.

ויפה דן רבי בנאה לפי ההלכה, שבספק כזה, ראוי להיות הדין "שודא דדייני", כלומר, שייתן הדיין למי שנראה בעיניו שהדין עמו, ומסתבר שזה שלא רצה להכות מחמת צניעותו, היה אהוב על אביו יותר.

 

מאסרו ושחרורו של רבי בנאה

אותם תשעה שהפסידו את הירושה, הלשינו למלכות, שרבי בנאה מוציא ממון בלא עדים וראיה, ואסרו אותו.

הלכה אשתו של רבי בנאה לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה, כדי שלא יבינו אלא על ידי בעלה, וכך אמרה, "עבד אחד היה לי, חתכו את ראשו, והפשיטו את עורו, אכלו את בשרו, ומלאו אותו מים, והשקו בו לחברים, ולא שלמו לי דמיו, ולא שכרו".

וכשלא הבינו מה אמרה, הביאו את רבי בנאה שיבאר דבריה. ואמר, כוונתה לחמת של עור, וכך אמרה, תיש היה לי, וגזלוהו ממני, ושחטוהו, ואכלו את בשרו, ומן העור עשו חמת, ושואבים בו מים, ושותים.

וכשראו את חכמתו, אמרו שישב בשער העיר, וידון דינים.

 

דיין שאינו ראוי

ראה רבי בנאה, שהיה כתוב על שער העיר, "כל דיין שנקרא לדין, אינו דיין, ופסול לדון", כי מאחר שאוהב בצע, יקבל שוחד.

אמר להם, אם כן, כל הרוצה לפסול דיינים, יקרא אותם לדין, וייפסלו, אף על פי שאין הדין עמו.

ועל פי דברי רבי בנאה, הוסיפו על השער, "ברם זקני היהודים אומרים, כל דיין שנקרא לדין, ומוציאים ממנו ממון בדין, אינו דיין ופסול לדון", כי גזלן הוא, וגזלן פסול לדון, משום שיעוות את הדין בשביל שוחד.

 

הקזת דם ושתיית יין

עוד ראה רבי בנאה שהיה כתוב, "בראש כל מותא אנא דם, בראש כל חיין אנא חמר", כלומר ראש לכל המיתות הוא ריבוי הדם שבאדם, על ידי שלא הקיז בזמנו. והיין מחייה כל שותיו.

אמר להם, וכי המת מנפילה, ריבוי הדם גרם לו? וכי אם ישתה הגוסס יין יחיה?

ועל פי דברי רבי בנאה, הוסיפו, "ברם זקני היהודים אומרים, בראש כל מרעין אנא דם, בראש כל אסוון אנא חמר". כלומר כל תחלואי האדם באים על ידי ריבוי הדם שבו, והשותה יין כהלכה וכראוי, לא יבוא לידי חולי. באתר דלית חמר, תמן מתבעו סמנין, כלומר, במקום שאין יין, שם צריך סממנים של רפואות.

 

פירוש המילה "מרזב"

המרזב הוא הצינור שהמים נאספים בו במקום הגבוה, כמו הגג, ודרכו יורדים כול המים יחד למקום אחד.

ולמה נקרא שמו מרזב?

כי המילה "מר", פירושה "טיפה של מים", כמו בכתוב "הן גויים כמר מדלי". והמילה "זב" פירושה "נוטף". ואם כן "מר זב" פרושו "טיפה של מים נוטפת". וזהו המרזב שדרכו הטיפות נוטפות.

נושאי השיעור:

א. חילק נכסיו בחביות.

ב. גילוי בנו האמיתי.

ג. מאסרו ושחרורו של רבי בנאה.

ד. דיין פסול.

ה. פירוש המילה "מרזב".

Comments