דף ל"ה


תוקפו של שטר על ידי מי

כבר נזכר בשיעורים הקודמים, שניתן למכור ולקנות קרקעות על ידי שטר, הוא דף שכותבים בו את פרטי המכירה, מי הקונה, ומי המוכר, ואיזה קרקע נמכרת בו, ומתי תהיה המכירה, ועוד מספר פרטים, וכשהמוכר מוסר את השטר לקונה, הקרקע נעשית של הקונה.

והנה הכול מודים שאין לשטר תוקף, ואינו מועיל להעביר על ידו את בעלות הקרקע, בלא שיהיו בו עדים, אבל נחלקו חכמים באיזו צורה העדים נותנים לשטר את תוקפו.

לדעת התנא רבי מאיר, "עדי חתימה כרתי", כלומר השטר מקבל את תוקפו, ומועיל להעביר על ידו את בעלות הקרקע, על ידי שיחתמו בסופו שני עדים, שמעידים בחתימת ידם, שכל האמור בו אמת, ואחר שחתמו עליו שני עדים, מעכשיו כשיימסר לקונה, הרי זה קונה בו את הקרקע.

ולדעת התנא רבי אלעזר, "עדי מסירה כרתי", כלומר השטר מקבל את תוקפו, ומועיל להעביר על ידו את בעלות הקרקע, על ידי שיימסר לקונה בפני שני עדים, ורק על ידי מסירתו לקונה בפני עדים, הוא נחשב לשטר קניין, והמכירה מקוימת.

 

ולמה הבאנו כאן את המחלוקת הזו בדין תוקף השטר? כי הידיעה הזו תסייע להבין את המחלוקת בדין הבא.

 

שני שטרות היוצאים ביום אחד

מעשה בשני בני אדם, יצחק ואהרון, שכל אחד מהם טוען, "השדה שהייתה שייכת ליעקב, קניתי אותה ממנו, ויש בידי שטר מכר על כך". וכשנתבקשו שניהם להביא את השטרות שבידיהם, נתברר, ששני השטרות נעשו באותו יום, שבשני השטרות התאריך זהה, ז' תשרי תשס"ט.

מי מהם יזכה בדין? האם יחלקו את השדה ביניהם? או אולי אחד מהם יקח אותה כולה? ואם כן, מי מהם? בדין זה נחלקו חכמים.

לדעת האמורא רב, יצחק ואהרון יחלקו את השדה בשווה. ונאמרו שני הסברים, מדוע פסק על החלוקה הזו.

הסבר אחד הוא, שדברי רב אלו נאמרו לפי דעת רבי מאיר, שתוקפו של השטר אינו במסירתו בפני עדים, אלא בחתימת העדים על הכתוב בו. שלפי דעה זו, אין זה משנה מתי חתמו העדים על השטר, או מתי נמסר השטר לקונה, אלא מה שקובע זה התאריך שכתוב בשטר, כי על ידי חתימת העדים על מה שכתוב בשטר, השטר מועיל להקנות בו לפי הנוסח הכתוב בו. ואם לדוגמא יהיה כתוב בשטר שהוא נכתב ביום שלישי, והעדים יחתמו בו ביום שני, אמנם ביום שני ניתן לשטר תוקפו, אבל תוקף השטר הוא להועיל להעביר את הבעלות ביום שלישי, ולכן אפילו אם נמסר לקונה ביום שני, אין הקרקע נעשית שלו אלא ביום שלישי, שהדבר הקובע הוא התאריך שכתוב בשטר.

ואם כן כששני השטרות של יצחק ושל אהרון יש בהם תאריך זהה, גם אם אחד מהם קיבל את השטר לפני חבירו, העברת הבעלות של שני השטרות נעשית בזמן שווה. ומאחר שבאותו הזמן ממש שני השטרות מועילים להעברת הבעלות לשני הקונים, על כורחך הבעלות עוברת ליצחק ולאהרון יחד, ושניהם זוכים בקרקע בשותפות, וצריכים לחלוק אותה ביניהם בשווה.

ולפי הסבר זה, כשאמר רב, ששניהם חולקים את הקרקע, לא אמר זאת כי הסתפק מי מהם קנה אותה, אלא משום שהיה סבור ששניהם קנו אותה יחד.

הסבר שני הוא, שדברי רב אלו נאמרו לפי דעת רבי אלעזר, שתוקפו של השטר במסירתו בפני עדים, ומי מהקונים הללו שנמסר לו השטר תחילה, הוא קנה את הקרקע. אלא שאין אנו יודעים למי להם נמסר השטר תחילה, ואם כן יש לנו ספק, אם ליצחק נמסר השטר תחילה, והוא קנה לבדו את כל הקרקע, או שלאהרון נמסר השטר תחילה, והוא קנה לבדו את כל הקרקע. ורב סבור, שכשיש ספק בדבר, למי להם שייכת הקרקע, ראוי לחלוק אותה ביניהם.

והאמורא שמואל לא הסכים עם רב בדין זה, כי אמר, מאחר שאחד מהם קיבל את השטר לפני חברו, אף על פי שאין אנו יודעים מי הוא, מכל מקום הדבר ברור, שהקרקע שייכת לאחד מהם, ולא לשניהם, ואם כן החלוקה ביניהם בוודאי אינה דין אמת.

ולדעת שמואל, במקרה כזה יהיה נוהג דין "שודא דדייני".

 

שודא דדייני

למדנו, שפעמים, כשאין בית הדין יכול להכריע בין בעלי הדין, נוהג דין "שודא דדייני", שפירושו בארמית "השלכת הדיינים", כלומר הדיינים משליכים הדבר, ונותנים את הממון לאחד מבעלי הדין, לזה שנראה לדיינים מסברתם שהצדק עימו, אף על פי שאין לו הוכחות משפטיות לכך.

וכתבו המפרשים, שלא כל דיין יכול לפסוק במקרה שבו הדין הוא "שודא דייני", ורק דיין מומחה יכול לפסוק במקרה הזה לפי סברתו.

 

שנים שרבו ובא שלישי ולקח

כבר למדנו בדף ל"ג שלפעמים, כששני בעלי דין מתווכחים על חפץ מסוים, של מי הוא, ואין בית הדין יכול להכריע ביניהם, מאחר שאינו יכול להכריע, אינו פוסק דבר, ונותן לשני בעלי הדין להסתדר לבד, ונוהג הדין "כל דאלים גבר", כלומר, מי מהם שיתגבר על חבירו הוא יזכה בדבר.

ונשאלת השאלה, מה הדין, כשארע הדבר הזה, ששנים התווכחו על חפץ מסוים, ולא יכלו בית הדין להכריע ביניהם, ואמרו "כל דאלים גבר". ובא אדם שלישי, והתגבר על שניהם, ולקח את החפץ לעצמו. ומודה הוא השלישי הזה, שאין החפץ שלו, אבל אינו רוצה להחזירו לאחד מהשנים הראשונים, כי אומר לכל אחד מהם, "לא אשיב לך עד שתביא הוכחה שזה שלך".

חכמי העיר נהרדעא אמרו, שבית הדין אינם מוציאים את החפץ מהאחרון, אף על פי שאינו טוען שהוא שלו, כי גם השניים הראשונים לא הוכיחו שהוא שלהם, ואין לבי"ד להוציא מממנו מחמת תביעתם, כל זמן שלא הוכיחו שהם בעלים.

והאמורא רב אשי אמר, שבית הדין מוציאים את החפץ מהאחרון, כי מודה שאינו שלו, ומעמידים אותו בפני אותם השניים הראשונים שטוענים שהוא שלהם, וביניהם "כל דאלים גבר" כבתחילה. 

נושאי השיעור:

א. עדי חתימה ועדי מסירה.

ב. שני שטרות שונים על קרקע אחת.

ג. שודא דדייני.

ד. שנים שטענו ובא שלישי ולקח.

Comments