כשלאבאן ויונג נפגשו

או: מה מבטאת הדינאמיקה של התנועה שלנו על עולמנו הפנימי?

עבודתו של רודולף לאבאן, יליד הונגריה אשר חי בין 1879-1958 הייתה משויכת בעבר בעיקר לדיסיפלינה של המחול, אך כיום נעשה בה שימוש רב בתחומי המשחק, התרפיה, החינוך המיוחד, בלימוד ניצוח תזמורות, פיתוח שיטות אנימציה, תוכנות מחשב העוסקות בהנדסת אנוש ועוד. לאבאן היה רקדן וכוריאוגרף בעל השפעה רבה על התפתחות המחול המודרני, אולם ההשפעה אולי החשובה ביותר שלו באה מחקר התנועה הטבעית והתיאוריות אשר התפתחו מתוך חקר זה. במאמר זה אתמקד בשיטת הניתוח והכתב של הדינאמיקה של התנועה, או מה שקרוי  Effort ו – , Effort-Shape, ובקשר שבין מרכיבי הדינאמיקה והתיאוריות הפסיכולוגיות של קארל יונג.

שיטת ניתוח התנועה לאבאן, הקרויה היום LabanaAnalysis התבססה על ההנחה כי התנועה הפיזית הינה ביטוי חיצוני לדחפים פנימיים. לכן, התיאוריות של לאבאן מהוות אמצעי דרכן יכולים אומנים להגדיר ולחקור באופן ספציפי תנועה אקספרסיבית; שחקנים יכולים לעבוד על דמות ומאפייניה; והתרפיסטים יכולים להשתמש בכלי זה על מנת לזהות מאפיינים רגשיים-מנטאליים אצל מטופלים ולעבוד על תבניות חסרות, חלשות או שבשימוש יתר. התיאוריות מבוססות על עקרונות התנועה הטבעית, אשר לפיה נוהג עולם הטבע – חוקי הגרביטציה, התנועה הטבעית של הנשימה, המבנה של הפעולה, ועוד. לאבאן הציג תיאוריות אלה באופן מוגדר ומובנה יחסית, אשר מאפשר לזהות, לשיים ולהתדיין על מרכיבי התנועה.

תרומת המחקר של לאבאן חשובה וייחודית במידה רבה כיוון שעסק בחקר הדינאמיקה של התנועה – Ukinetics אשר חלק מתחום זה הוא המחקר של איכויות התנועה, ה-" Effort". ה Effort (או ה Effort-Shape בגרסת לאבאן-בארטנייף), עוסק לא ב"מה" קורה בתנועה, לא ב"היכן" אלא ב"איך" של ביצוע התנועה.

התיאוריה של הדינאמיקה של התנועה - EFFORT

בשנות מלחמת העולם השנייה, חקרו רודולף לאבאן ועמיתו פ.סי. לורנס (וצוות עוזריהם) את תנועתם של פועלים במפעלי התעשייה הבריטיים, על מנת למצוא דרכים לייעול העבודה, ואגב כך להצליח להכניס נשים לתוך מעגל העבודה התעשייתי, כיוון שגברים רבים גויסו למלחמה. מתוך שעות רבות של צפייה, זיהו לאבאן וצוותו ארבעה מרכיבים עיקריים של מה שהם כינו Effort , ואשר מתייחס לאופן בו מבוצעת התנועה, תוך תשומת לב לכוונה הפנימית, או באופן פסיכולוגי יותר – לדחף המניע אותה. ההבדל בין לחבוט במישהו באגרוף מתוך כעס, לבין להגיש לו כוס יין הינו קטן במונחים של ארגון גופני – שתי אפשרויות אלה עושות שימוש מרכזי בהושטת הזרוע. אולם תשומת הלב לכוח של התנועה, לשליטה ולתזמון שלה שונה מאד. המניעים של התנועה מובעים ויזואלית במקצבים שלה; באופן בו המתנועע משתמש באנרגית התנועה שלו. על ידי צפייה וניתוח מקצבים אלה, ניתן היה להבחין במרכיבי ה Effort :

משקל, זמן, מרחב וזרימה/שטף, כשמרכיב הזרימה, המשפיע מאד על יצירת המקצבים,  משמש מעין קו-התחלה   baseline "ממנו יוצאים ואליו שבים המרכיבים האחרים".

 כל מרכיב, זיהה לאבאן, נמצא על קו משך של איכויות הנעות בין שני קצוות מנוגדים.

האדם, על פי לאבאן, מבצע בחירות לאורך צירים אלה, מתוך שתי גישות פנימיות בסיסיות: התענגות על ההוויה הבסיסית של המרכיב (גרביטציה, נמשכות הזמן, תלת הממדיות של המרחב או הזרימה של האנרגיה) או התנגדות אליה/מלחמה נגדה. בחירות אלה ברובן אינן מודעות, ולרוב ייטו ללכת בצירופים המאפיינים את הזיקה הטבעית של גורמים ללכת יחדיו (natural affinities ) או על פי נטיות אישיות. בהסתכלות פסיכולוגית, בחירות וצירופים אלה הם היוצרים ומבטאים את מה שאנו מכנים "אופי". במהלך חייו, האמין לאבאן, נע האדם על צירים אלה, בין איכויות מנוגדות, כשלכל אדם ישנן בחירות דומיננטיות, הקשורות לטמפרמנט שלו, לסביבה ולתרבות בה גדל, לסביבה והתרבות בה הוא חי, למינו ולגילו. הדבר ה"רצוי" עבור האדם הוא היכולת להשתמש בכל המרכיבים, באופן מאוזן, הקשור ומתייחס לסיטואציה בה הוא נמצא, בדרך מגוונת ורבת ניואנסים, היוצרת ומבטאת עולם פנימי עשיר, מגוון ומאוזן. כאשר אנו רואים שימוש יתר באיכויות מסוג מסוים (לדוגמא, באיכויות מתענגות בלבד, ללא יכולת לגייס גם איכויות לוחמניות ), או שימוש באיכויות שלא בקונטקסט נכון (לדוגמא, שימוש באיכויות לוחמניות בסיטואציות המזמנות התענגות) – יכול הדבר לרמז על קשיים דומים ברמה הפסיכולוגית.

 

Effort  והקשריו הפסיכולוגיים= כשלאבאן ויונג נפגשו:

שנים רבות לפני שהגיע לאבאן לניתוח הדינאמיקה של התנועה, עוד בתחילת המאה ה-20, חלקו לאבאן וקארל יונג הערצה ושייכות משותפת לתנועת ה"חזרה לטבע" אשר החלה לפעול באסקונה, שווייץ, בשנת1907. הפילוסופיה שהנחתה את התנועה הייתה תערובת של "מיסטיקה של הטבע, הערצת השמש, תיאוסופיה, וצמחונות. אלה, יחד עם רעיונות חברתיים אומנותיים נוספים יצרו את הרעיון של ה"Lebnesreform" = שינוי-החיים. הן יונג והן לאבאן היו קשורים רעיונית ומעשית בפעילות באסקונה.

כאשר הגיע לאבאן לניתוח ארבעת מרכיבי ה Effort, הוא חזר לכתביו של יונג משנת 1921, העוסקים

בארבעת ה"תפקודים/פונקציות" functions)) אשר על פיהם, הציע יונג, בני אדם יוצרים קשר עם העולם. אלו הם: רגשות ((feelings תחושות (sensations), אינטלקט ואינטואיציה. על פי יונג, ארבעה תפקודים אלה של האגו מתארים את האמצעים באמצעותם "המודע משיג את כוונותיו/האוריינטציות שלו". "תחושות מספרות לך כי משהו (הניתן למישוש, נגיעה) קיים; חשיבה מספרת לך מהו דבר זה; הרגשות מספרות לך האם דבר זה נעים לך או לא; והאינטואיציה אומרת לך מאין זה בא ולאן זה הולך". מתוך ארבעת התפקודים האלה יצר יונג את ה"טיפולוגיה" היונגיאנית אשר עוסקת במבנה הפסיכולוגי האישי של כל פרט, המתבטא דרך הבחירות שהוא עושה בשימוש בתפקודים אלה. ברמה הבסיסית ביותר, אנשים פועלים מתוך נטייה כללית לתעל את האנרגיה הפנימית שלהם כלפי העולם החיצוני, זה המורכב מאובייקטים חיצוניים לגוף, או כלפי מבנים ותהליכים פסיכולוגיים פנימיים, סובייקטיביים.  בתוך שני זרמים עיקריים אלה, ישנם טיפוסים שהם אינטואיטיביים יותר, וכאלו הנוטים לכיוון אינטלקטואלי יותר, רגשני או תחושתי.

למעשה, כמו אצל לאבאן, כל אדם עושה שימוש מורכב בכל ארבעת התפקודים, אך במינונים, בהרכבים ובסיטואציות שונות. על פי יונג, השילוב האישי הינו ה"נוסחה האישית" אשר, באופן בלתי מודע, אך בהתאמה לטיפולוגיה האישית, משפיעה על הגישה של הפרט כלפי העולם החיצוני והפנימי.

 

כאשר אנו בוחנים את האופן בו יצר לאבאן סינתזה בין רעיונותיו שלו ושל יונג, אנו רואים כי לאבאן מייחס לזרימה/שטף של התנועה זיקה אל רגשות emotion) feelings  ), למשקל זיקה אל התחושה הפיזית, למרחב זיקה עם חשיבה ולזמן זיקה עם אינטואיציה. זיקות אלה, מופיעות כמובן ביחס לבחירות המתענגות או לוחמניות בכל אחד מהמרכיבים, מה שיוצר מגוון רחב ועשיר שאין כדוגמתו- אינדיווידואלי וייחודי לכל אדם.

 

מרכיב נוסף בקשר שבין עבודתם של לאבאן ויונג היה העיסוק בצד ה"מואר" של האדם ובמה שיונג (ולאבאן) מכנים ה"צל". אצל יונג, ה"צל", הינו התכונות המודחקות או המושלכות, אשר על פי תפיסתו, הן חלק מהעצמי של האדם, ועליהן לקבל את מקומן. ה,אור" וה"צל" נעים בדואליות, כשהאחדות הפנימית של האדם מותנית ביכולתו להכיל דואליות זו.  אצל לאבאן, תנועות ה"צל" הינן איכויות תנועה מודחקות, אשר אינן עולות בפעולות העיקריות של האדם, אלא פורצות במקומות הקטנים, המודעים פחות של התנועה, ברגעים של מנוחה, שינוי תנוחה, שברירי תנועה קטנים וכדומה. שם, כמובן מתגלה מארג תנועתי- רגשי חשוב ומשמעותי ביותר, הנותן הצצה אל העולם הפנימי של האדם, מחד, ומהווה מקור לעבודה אישית וטיפולית, מאידך. היכולת לצפות ולזהות מרכיבי "אור" ו"צל" נותנת למטפל כלי עבודה טיפוליים.

 

קשר נוסף בין שתי התורות נמצא ברעיון הארכיטיפים. בהמשך לטיפולוגיה שלו, תרומתו של יונג הייתה תגליתו כי גם לחיי הפנטזיה של האדם יש מבנה, המארגן את התנהגותו האינסטינקטיבית ואת הדמיון הספונטני שלו. מבנה זה קשור ל"תת מודע הקולקטיבי", הרובד המצוי בכל אדם ובו אצורות החוויות הכלל אנושיות. מתוך תפיסת התת מודע הקולקטיבי פיתח יונג את תורת הארכיטיפים. במקביל לארכיטיפים של יונג, פיתח לאבאן את הארכיטיפים התנועתיים-אישיותיים, כגון: השד, האלה, המלך ועוד, המהווים בסיס לחקירה תנועתית ורגשית.

 

על מנת להרחיב על הקשר בין עבודתם של שני "פורצי דרך", כמו יונג ולאבאן, יש להיכנס לעומק של תורתם וכתביהם, דבר שאינו אפשרי במאמר זה. מה שכן אפשרי, הוא להתחיל לראות את הקשר שבין האופן בו אנו מתבטאים דרך התנועה, ומה שאנו מבטאים דרכה על עולמנו הפנימי.

 

 

Comments