מילכה לאון


נוצרתי מתוך תנועה, גדלתי והתפתחתי דרך תנועה, נולדתי לעולם באמצעות תנועה. מאזאני "בתנועה". מאז שאני זוכרת את עצמי, תנועה היוותה עבורי צורך, אהבה, מקום מפלט, אתגר, דרך ללמידה והתפתחות,דרך ביטוי, אמצעי לשנות ולהשפיע על עצמי ועל מצב רוחי, ועוד.


כילדה צעירה, דאגתי להתנהג באופן אשר אפשר למורה להמליץ שאלך לטיפול בתנועה (אצל חלוצת המטפלות בתנועה דאז) כיוון שאהבתי כלכך לנוע עם המוסיקה ולבטא את אשר בנפשי. אהבתי לרקוד.


מהר מאד החלתי בחוגי מחול, ו"בלעתי" את כל מה שיכולתי רק להגיע אליו. אהבתי לרקוד, והייתי סקרנית כלכך שכל הארה/הערה או תיקון שניתן למישהו בסביבתי- מיד אימצתי וניסיתי לבדוק גם על עצמי. לימים גיליתי כי זהו כח אדירהנכונות לבחון, לבדוק וליישם דרך הגוף. הסקרנות המובילה אותי לנסות כל דבר חדש, ולחפש את הדרכים להפוך דבר זה ל"כלי עבודה" נוסף. 
 
לאחר שירותי הצבאי הלכתי ללמוד מחול באקדמיה בירושלים. אך, כיוון שתמיד היה בי חלק אקדמי חזק מאד, ורעב לידע שהוא מעבר להתנסותי/ביצועילמדתי במקביל באקדמיה  למחול ובחוג לאנגלית באוניברסיטה העברית. היתה זו תקופה אינטנסיבית ביותר, סכיזופרנית כמעט, בה התפצלתי בין הגוףאשר רקד והתנועע בחוג למחול ותנועה בגבעת רם, והראש אשר עבד שעות רבות בחוג לאנגלית בהר הצופים. והלב -? הוא נקרע בין שתי האהבות.


לאחר שנתיים, כאשר באקדמיה נדרשתי לבחור בין החוג לתנועה והחוג למחול (ולא הבנתי מדוע לפצל) ובחוג לאנגלית נדרשתי לבחור בין ספרות לבלשנות אנגליתהבנתי כי הגעתי לצומת מרכזית מאד בה אצטרך להכריע בין הראש לגוף. אז...עזבתי הכל ונסעתי ללונדון כדי ללמוד במרכז לאבאן Laban Centre, מרכז המחול הגדול ביותר באירופה, המלמד את תורתו של רודולף לאבאן ביישום לאומנויות הבמה ולתרפיה.


הגעתי, נשאבתי, סופסוף מצאתי לי בית מקצועי. הרגשתי איך האופק שלי נפתח ומתרחב, איך הלב, הגוף והדעת גם יחד מוצאים מענה. קיבלתי חמצן, התחלתי לנשום.


בלונדון נשארתי 8 שנים. לאחר שהשלמתי את לימודי התואר השניהתמחות בכוריאוגרפיה, ניתוח תנועה לאבאן וחינוך במחולהוזמנתי ללמד במרכז לאבאן ובקולג'ים למשחק (Central School of Speech and Drama, East 15, QMW). אהבתי כל רגע בו יכולתי לחקור לעומק את התנועה וביטויה, את הדרכים להעצים ולפתח את האמןהרקדן, כוריאוגרף, שחקןדרך פיתוח מיומנויות תנועתיות והבנה של הפוטנציאל האדיר הגלום בתנועה. בהמשך התוודעתי יותר גם להיבטים הטיפוליים.


בשנת 1996 חזרתי ארצה, הישר להוראה בביה"ס של בת-דור, באקדמיה למחול בירושלים, במגמות מחול ועוד. לימדתי מחול מודרני, כוריאוגרפיה, הנחיתי פרויקטים רבים בכוריאוגרפיה מרמת תיכון ועד תואר ראשון, ותמיד- השתמשתי בבסיס הידע של ניתוח תנועה לאבאן כדי לסייע לתלמידי להבין את אשר הם מנסים לבצע או ליצור, ואת האפשרויות הביצועיות או היצירתיות העומדות בפניהם. שאפתי ואני עדיין שואפת לפתוח לתלמידי את מלוא ה"פאלטה" של הצבעים, כדי שיוכלו לבחור בצורה מודעת. לא תמיד זה קל, אך עם מספיק סבלנות ותמיכה, זהו תהליך מתגמל מאין כמותו.


בשנים האחרונות הרחבתי את תחומי העיסוק שלי גם לעבודה עם תרפיסטים בתנועה ובגוף, כשאני מלמדת ומנחה בעבודה דרך עקרונות שיטת לאבאן-ברטנייף על מנת לתת למטפלים את הכלים לזהות, לנתח, לאבחן ולטפל באמצעות השיטה.

אותם עקרונות משמשים אותי גם להנחיית מאמניםאישיים ועסקייםהיכולים להשתמש בשיטה על מנת לאסוף מידע על המתאמנים, ללמוד את כוחם וחולשותיהם דרך המידע הלא-מילולי הנמצא מול עיניהם, וכן דרכים לסייע למתאמנים לפתוח ולשנות מקומות "תקועים". 
 
עבורי מהווה השיטה עוגן גופני-רגשי-מחשבתי עם החיים.