צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים, והפעם- גמדי המדע הטובים בשירות אנשי התנועה והמטפלים ב ADHD

נשלח 24 בספט׳ 2016, 9:01 על ידי Milca Leon   [ עודכן 24 בספט׳ 2016, 9:36 ]

צדיקים, כפי שכבר ידוע, יש להם גמדים קטנים שעושים עבורם עבודות חשובות במיוחד. 

בשנים האחרונות, גמדים אלה עובדים בתחומי המדע בשירותם של אנשי התנועה למיניה, אלה ש...אתם יודעים, ה"ידע" שלהם לא כל כך "נחשב" ב"חלונות הגבוהים" של האקדמיה.                                כי, באמת, כיצד ניתן להעריך "ידע" של מורה למחול, או של מורה ליוגה? כיצד נעריך את הידע (הרב, אגב) הנמצא אצל מי שיודע לבצע תרגיל תנועתי מורכב?                                                             הוא אולי לא מכיר את חוקי הפיזיקה הפועלים על הגוף בזמן הביצוע, אך הוא יודע גם יודע כיצד להשתמש במשקל הגוף כנגד הגרביטציה, לאזן אותו במקומות הדורשים איזון                                           ולהניע את המשקל בכיוון ובאיכות הנדרשים. ידע מעשי זה חשוב מאין כמותו לכל אדם, אך, מה לעשות- אינו "נחשב" כלכך במקומות בהם המילה הכתובה היא המלכה, והידע השולט הוא זה המוגדר "מדעי", ידע קוגניטיבי על העולם ומאפייניו. סוגיה זו היא לקריאה נוספת, אם תרצו- תמצאו אותה במאמר שבקישור הזה.

ובכל זאת, אותם מלאכי מדע נפלאים, מגלים בשנים האחרונות באופן מדעי את שיודעים מזמן כבר אנשי התנועה- לתנועה יש קשר חשוב ליכולתנו לשבת וללמוד. ולא סתם גילויים הם מגלים, אלא עוסקים באחת הבעיות שמעסיקות יותר מכל את מערכות החינוך בעולם- קשיי הקשב והריכוז, ובאופן מיוחד - ילדי ה ADHD.  מי מאיתנו לא נתקל בילדינו/תלמידינו/חברינו/מטופלינו שסובלים מקשיים אלה?

ובכן, במאמר מספטמבר 2014 בכתב העת 'אטלנטיק' מביא ג'יימס האמבלין מחקרים המוכיחים כי תנועה משפרת פוקוס מנטאלי, זכרון וגמישות קוגניטיבית – גורמים להם השפעה רבה על ביצועים אקדמיים.  האמבלין מצטט מתוך מחקר של צ'ארלס הילמן שפורסם בכתב העת הנחשב Pediatrics באוקטובר 2014 ומראה "קשר סיבתי והשפעה ברורה של תרגול פיזי על יכולות ביצועיות. קשר זה מספק תמיכה בפעילות פיזית לשיפור התפתחות קוגניטיבית ובריאות המוח אצל ילדים". מה, עדיין צריך להוכיח זאת בעשור השני של המאה ה-21? 

כן. המחקר מראה כי הפעילות הפיזית הישנה והטובה מועילה לא רק לכל הילדים, כי אם באופן מיוחד לאלה הסובלים מקשיי ריכוז וקשב, ובעיקר אלה שקשה להם לשבת רגע בשקט.                           הסיבה שיש להמשיך ולחקור את הקשר בין הפעילות הפיזית והקוגניטיבית היא ש (גם בארה"ב) תוכניות לימוד גופני, חנ"ג וכד', עדיין נמצאות בתת-תקצוב של שעות ומשאבים                                       ואינן מקבלות את העדיפות הנדרשת בתוכנית הלימודים הבית-ספרית, למרות שכבר הוכח כי פעילות גופנית מסייעת למקסם את ניצול הזמן בתוך כיתת הלימוד.                                                             השיפור, במקרה זה, נראה דרך יכולת הוויסות והשליטה בביצוע (המורכבת מרמת עמידות להפרעות ושמירה על מיקוד), זיכרון עבודה וגמישות קוגניטיבית (היכולת לעבור בין משימות).

התמונה מתוך http://www.theatlantic.com/health/archive/2014/09/exercise-seems-to-be-beneficial-to-children/380844/

התמונה שלמעלה מראה את הפעילות המוחית בקבוצת הילדים שהשתתפו בתוכנית של פעילות גופנית, בניגוד לקבוצת ילדים שלא השתתפו בתוכנית.                                                                   ההבדל בין שתי הקבוצות היה כה דרמטי, עד שהוא מעביר בנו תחושת אי-נוחות, מציין האמבלין. הצבעים האדומים, ירוקים, צהובים ותכלת מראים רמת פעילות מוחית.                                              אמנם הניסוי ארך רק תשעה חודשים, אבל...תשעה חודשים הם זמן ארוך מאד, כאשר אתה ילד בן 7 היושב בכיתה עם ראש 'כחול'.

האמבלין ממשיך משם למאמר שפורסם בספטמבר 2014 וגילה כי תוכנית פעילות גופנית בת 12 שבועות בלבד שיפרה יכולות במתמטיקה וקריאה של כל הילדים,                                                         אך בעיקר את אלה של ילדים עם בעיות קשב וריכוז (תפקוד ביצועי נפגע ב ADHD, ונקשר לביצועים בתחומי מתמטיקה וקריאה).

האמבלין מביא מחקרים נוספים, ואת דבריהם של אנשי מקצוע מובילים מתחומי הקינסיולוגיה, המוח והפסיכיאטריה כשמדבריהם השונים עולה קריאה שנעשית ברורה יותר ויותר-                              להתחיל להתייחס לתנועה כאל תרופה ל ADHD. אחד הפסיכיאטרים המצוטטים במאמר משווה את התנועה לנטילת חתיכת פרוזאק ולידה חתיכת ריטאלין.                                                               מדענים מתחילים לקרוא לשימוש בתנועה כחלק מההתערבות בטיפול בבעיות ADHD.                                                                                                                                                        הקלות בה ניתנות תרופות, ובמצב בו מיליוני ילדים/ילדות ונערים/נערות נוטלים אמפתאמינים ומעוררים אחרים (שלפעמים הם אכן מענה נדרש),                                                                                     לתנועה יש כל כך הרבה יתרונות לבריאות הגופ-נפש -חשיבה וכל כך מעט חסרונות (איזה, באמת...?).                                                                                                                                     כאשר ניתן להוכיח בכלים המדעיים כי תנועה לא רק מפתחת שרירים ומשחררת מתח, אלא גם מסייעת גם להתפתחות קוגניטיבית ולשיפור ביצועים אקדמיים –                                                           מי יכול שלא לקדם תוכניות תנועה וספורט משמעותיות בבתי הספר?!!

את אשר הוכיחו מדענים אלה בכלי המדידה ה'אובייקטיביים' שלהם, מוכיחים אנשי התנועה באינספור שעות ניסיון ומחקרי שטח איכותניים ואמפיריים. 

בשיטת לאבאן-בארטנייף אנו עוסקים בקשר תנועה-מוח דרך התנועה ההתפתחותית,

מגלים כיצד יוצרת התנועה את מי שאנחנו כבר בשנת חיינו הראשונה,   

וכיצד ניתן להשתמש בה כדי ליצור דפוסי קשר של מוח-גוף-נפש חדשים, יעילים ומשמחים יותר. 

הצטרפו גם אתם לרבים שהפכו את התנועה לכוח תומך, מניע ומפתח שלכם ושל אחרים.

היכנסו לקישור הזה והצטרפו לאחד הקורסים שנפתחים ממש עכשיו.

  למאמר המלא באנגלית – לחצו כאן

Comments