תשמעו סיפור...

נשלח 6 בנוב׳ 2013, 2:04 על ידי Milca Leon   [ עודכן 9 בספט׳ 2015, 13:19 ]
תשמעו סיפור...
כך מתחילים סיפורי מעשיות רבים. פעם- ליד המדורה, אחר כך- מול הטלוויזיה, והיום- במיילים ובפייסבוק. (בטוויטר פתיחה זו היא בזבוז של 11 תווים. לא חראם...??!!).
בבלוג זה אשתף סיפורי תנועה מעבודתי, מעבודתם של אחרים, מחקרים ומאמרים המסייעים לנו להבין את הקשר שבין האופן בו אנו מתנועעים ובין מה שאנו 'מספרים' דרך זה לעולם, ומה אפשר לעשות עם המידע הזה.

הסיפור הראשון- הנה.     

סיפור של מרחב ואור

מיומנה של מורה/מנחה לכוריאוגרפיה, 2010  

ש' היא סטודנטית למחול. היא אוהבת מאד את המקצוע בו בחרה.               

היא פתוחה, סקרנית, מתרגשת מרעיונות חדשים, נבונה מאד ומוכנה להתנסות בתפישות חדשות. כולה- אור והבעה. תענוג לפגוש אותה בסטודיו. כיף כשהיא נמצאת בקבוצה!!

היא אוהבת ליצור. למעשה, היא כל-כך אוהבת ליצור, רוצה ליצור, ומשתוקקת להצליח, שפעמים רבות....זה פשוט (או לא כל כך פשוט) מסתבך לה. היא נכרכת ומסתבכת בתוך הרעיונות שלה, ולא מצליחה "לקרום להם עור וגידים", להעביר אותם מהכח אל הפועל- בגוף, תנועה, מרחב וצליל.

אני מכירה אותה, ויודעת כאשר זה מגיע, כאשר האור בעיניה מתכהה, משהו מתערפל שם בפנים, והיא מאבדת גובה...

לאחרונה אנחנו עובדות על פרוייקט מיוחד עבורה. היא הגיעה מוכנה עם רעיונות, ואז החליטה שלא...היא תעבוד בלי רעיונות, מתוך מה שהיא מקבלת מהמוזיקה...ואז- צצו רעיונות חדשים, ויצא שהיא עובדת על טריו של שתי נשים וגבר. היחסים ביניהם, ועם המוסיקה הם העניין שלה. המוסיקה שהיא בחרה, חלקה לא מאד אופיינית לעבודות מחול עכשוויות, כמו של ה Pretenders – יכולה לאפשר לה הקשרים בימתיים מעניינים מאד.

ושוב....משהו מסתבך. הפתיחה של הריקוד עמוסה מאד, התנועה משתנה במהירות רבה, ואיכשהו לא מצליחה לתפוס את הצופים, כאילו היא מפציצה את כל התחמושת שלה כבר בהתחלה, ועדיין מצליחה לפספס מטרות. הרבה רעיונות מעניינים, שלא מצליחים להתגבש, אפילו לא לאמירה וויזואלית-אסתטית מעניינת.

האור בעיניה של ש' האפיל. מה עושים? איך יוצאים מהפלונטר?

עושים נסיונות!!

ועשינו כמה וכמה כאלה. לפרק את החומר, להרכיב אחרת, ועדיין- זה לא זה.

לשנות מוסיקה- אה-אה...זה לא זה.

אז השארנו את הרקדנים לחזור על הפתיחה מספר פעמים, והתחלנו אנו, הצופים, לזוז בסטודיו ולצפות מזוויות חדשות.

וראו זה פלא- ההפצצות של קודם נראו פתאם אחרת, כשצפינו מהצד, או מהפינה האחורית, כמו מישהו המציץ על הופעה הנמצאת על הבמה מכיוון הקלעים. כשהרקדנים לא כיוונו אלינו, ופתאם 'הוצבו' בטור ולא בשורה חזיתית- נוצר ריחוק מרחבי מעניין, שאיפשר לנו, הקהל לצפות על ההתרחשות, מבלי להיות מעורב. נדמה היה לנו שאנו יכולים כמעט "לראות" (או לפחות לדמיין) את הקהל לפניו מופיעות הדמויות האלה שעל הבמה.

שינויי הזוויות יצרו הרמוניות מרחביות חדשות ביחסים שבין הצופים והרקדנים. התנועה קיבלה כיוונים מרחביים חדשים ביחס לבמה, ומשהו אחר לגמרי נוצר. נוצרו הרמוניות מרחביות של אלכסונים, לעומת מישורים, נוצר עומק חדש. משהו נפתח במרחב, שלא היה שם קודם.

וכמעט מיידית, הרעיונות זרמו, נעשו פשוטים יותר, ועם זאת- עמוקים; האור חזר לעיניה של ש'.

הפלונטר- הותר.

אפשר היה לחזור ולעבוד.

 למידע נוסף- גבולות נפתחים במרחב- סופ"ש לרקדנים ויוצרי מחולסוף שבוע לרקדנים ויוצרים- גבולות נפתחים במרחב




Comments