"שאצא מתוך הסבך"- עוד כמה צעדים... פוסט בתמונות לשנה אזרחית חדשה

נשלח 30 בדצמ׳ 2014, 4:37 על ידי Milca Leon   [ עודכן 3 ביולי 2015, 12:03 ]
(*מלבד התמונה האחרונה- כל התמונות לקוחות מסדנאות 2014. תודה לכל מי שהגיע לחגוג בגוף ונפש בסדנאות 2014).

אז מה היה לנו כאן ב-2014 (מלבד ה"פלאגים, פלאטינות, רגולאז' ברקס ....
והאלמנט שלא מוצאים עד היום....")?

היו שבועות של... ימים של...שעות של...רגעים של...   תחושות גופניות, הרגשות, רגשות, מחשבות. 
בטח גם לכם היו כאלה, והרבה. 
רגעים שמרגישים ככה... ורגעים שמרגישים- בדיוק להפך.

החיים במטאפורות תנועתיות, או בעצם- החיים כמטאפורה לתנועה.
כי אחרי הכל- "בראשית היתה התנועה". 

אז מה היה לנו כאן?
רגעי  ה"אני בסבך"- הכל נקשר להכל, חוליה קשורה בחוליה, חוליה מתפתלת לתוך חברתה.

בסבך
החיים נחווים במורכבותם (חשוב!) אבל גם בסיבוך שבו דבר נקשר בדבר, וקשה למצוא את "קצה החוט".
העבודה-החיים-היומיום-הקשרים-מערכות היחסים - כולם נחווים כתסבוכת אחת גדולה, שמתיישב לו בבית החזה,
מתפתל סביב הלב, מתלפף בתוך הבטן, עוצר את הנשימה, מסבך זרועות ורגליים, והראש...הו הראש!
קשה להתקדם.
תחושה ותובנה שאני צריכה לעצור, כי ככה- כפי שאפשר לראות- אי אפשר להמשיך.

רגעי ה "אמאל'ה...! לאן אני נופלת/רצה/מחליקה?" וואאאאייייי!! או- וואאווו!!!
רגעים אלה מתגנבים בשקט, בחושך, בתוך תקופות בהן משהו חדש עומד להתחיל,
 הרבה אנרגיה מושקעת בהתחדשות, בהכנה, באופטימיות של "לקראת", 
במוכנות "לעוף על זה", אבל מתחת לפני השטח מחלחל גם הפחד, שתיכף תישמט הקרקע מתחת לרגלי,
וכמו אליס- אני אחליק לתוך מחילת הארנב, ואז- מי יודע מה יקרה... (נו, באמת, מה כבר יקרה...?!!).
לפעמים זה מרגיש כמו וואיי (או וויי!!) ולפעמים- כמו וואאוווו (נפלא! נהדר!)

מתוך הסבך, או מתוך רגעי ה"אמאל'ה", מגיעים, בהבלחות קצרות או ארוכות,
רגעי תובנה, הבהרה של משהו, פיתול שמתחיל להיפתח, שמאפשר פתיחה אל...לקראת...
המורכבות נחווית פחות כ'סיבוך', ויותר כהזמנה לפתיחה, ליציאה אל דרך או מקום חדש. 
מבלי לוותר על התלת ממדיות של החיים- הספירלה נפתחת החוצה. 
הספירלה נפתחת אל דברים חדשים.

הספירלה נפתחת - היא יכולה להיפתח בפשטות אל תוך הבהירות של צורה (צורת כוכב הים*),
של being נינוח ופשוט
פתוח אל העולם, מתמסר ומקבל.
*צורת "כוכב הים" מהווה בסיס לחלק הארי של תנועתנו. יש לה חשיבות גופנית-רגשית-מנטלית רבה. תכירו אותה בקורסים. )

ומשם,  אותה צורת גוף פתוחה ומקושרת בתוכה-
יודעת לצאת אל העולם באותה הפשטות, בבהירות ועם הרבה שמחת חיים.
כמו ילדים- אנו יודעים לדחוף עצמנו מעלה, לעלות בהר, להעז להושיט, 
למשוך עצמנו מהמרכז החוצה
ולקטוף מהשמים את שאנו כמהים אליו.

שתהיה 2015 שנה ברוכה בכוכבים ("כוכבי ים" ואחרים)- פתוחים, פרושים, מקבלים.
שטוחים, עגולים, ספיראליים- כמו החיים- מלאים בהפתעות ווריאציות. 

ועל כל מה שנכתב כאן בנימה האישית- נחיל את הנימה העולמית.
שנצא מתוך הסבך
שנחיה ללא הפחד מפני מחילות בלתי מוכרות 
שנפתח מתוך הספירלה ויחד איתה- נכיל את המורכבות הלאומית/דתית/גזעית/מגדרית/גילאית ואישית
שנהיה פתוחים, ישרים, גלויים, הגונים והוגנים
שנעשה זאת באהבה, בהתמסרות וקבלה, 
וכך נוכל לעלות בהר, ולהושיט עצמנו אל עתיד טוב בהרבה.
אנחנו ראויים לזה!!

ואיך אפשר לעשות זאת? תנועה היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ליצירת שינוי.  
בשנה האחרונה, במקביל לקורסי לאבאן-בארטנייף שאני מלמדת במקומות שונים ולמגוון רחב של אוכלוסיות יעד,
אני לומדת שוב (בסגנון מעט שונה) קורסי לאבאן מתקדמים.
אני רוכשת כלים חדשים, עוד תובנות נבנות, העבודה האישית שלי, ואיתה גם ההוראה- משתכללת.

מה זה אומר?
א. שמי שעוד לא למד בקורסי לאבאן- כדאי לו מאד להצטרף.
ועכשיו יותר מתמיד כדאי להצטרף לקורס הזה
ב. שמי שכבר למד- יש לו למה לחכות, כי אני מכינה סדנאות קצרות/ארוכות של שכלול והעמקה.
כבר עכשיו ב"צינור" יש סדנה קצרה למורים לפילאטס (אפריל), סדנה לשחקנים (בקיץ)                                               וקורס "העצמי הנוכח בגופו" באזור הצפון. 
ג. "עץ המשאלות" (או יותר נכון- טופס...) - היכנסו לטופס למטה וספרו לי מה הייתם רוצים ללמוד, ובאיזה אופן. 
הקורסים, הסדנאות, המפגשים- הם הזדמנות לפתוח ספיראלות מסובכות, וליצור אחרות ברורות ומאורגנות טוב יותר,
ובדרך זו- להכיר את עצמנו, כפי שאנו מגולמים ובאים לידי ביטוי בתנועתנו.
אנו לומדים כיצד ניתן בעזרת מודעות ועבודה תנועתית ליצור שינוי שמתחיל בגוף, וממשיך מעבר לו, אל החיים.  
שנה טובה!!!




Comments