אם תפעילו את המגבים, תוכלו אולי לראות את קצה אפכם

נשלח 9 בספט׳ 2015, 13:08 על ידי Milca Leon   [ עודכן 10 בספט׳ 2015, 23:08 ]

בימים אלה, כאשר על מנת לראות את קצה האף צריך להפעיל את המגבים, או לפחות את המגבת, והאבק מכסה כל חלקה פנויה ותפוסה, בוודאי אינכם מתפלאים על הפוסט הזה, העוסק בשאלת הערפל. אמנם, מה שנחת עלינו אינו ערפל אלא ענן אבק בלתי ייאמן, אובך שעוד לא פגשנו כמותו, אבל הניסיון לנווט בסביבה החיצונית מזכירה נהיגה בערפל. 

כשפלשה התופעה הכה משונה הזו, שאפילו המדענים אינם יכולים להסבירה, אל תוך הסביבה שלנו, ולתוך גופנו, תהיתי מה היא יכולה לספר לנו והאם יש משמעות להופעתה-

 כך, בימים האחרונים של שנת תשע"ה. מעצם שמה וטיבה, הזמינה אותנו שנת תשע"ה – שהייתה גם שנת שמיטה- לִשעות (= להבחין ולהתייחס) לנושאים של סולידריות,  קהילה ואכפתיות; לנושאים של יחס לאדמה ולרכוש; לרעיון של החזקה ושל שמיטה (=עזיבה, מחיקה ושחרור).  האם עשינו זאת? האם שעינו?

לצערנו, נראה כי אירועי הקיץ, הלוהט עדיין בחום ההיתקלויות שבין תתי- הקבוצות בחברה הישראלית, מעידים אחרת. על כך נוספו תחושת הבלגן והכאוס שיוצרים עבורנו לא אחרים מאשר  מוסדות השלטון והארגונים האמורים לשמור על הסדר והביטחון שלנו, וליד כל אלה- עולים מול עינינו ענני האבק שמעלות שיירות הפליטים האינסופיות הנמלטות מאזורי המלחמה והעוני, אל מה שנדמה (בערפל?) כמקום מבטחים. אכן- ענן אבק גדול התרומם לאוויר בשנה הזו, ואנו - תועים בתוכו.

יצאתי, אם כך לחפש מהו "ערפל" ביותר מאשר מובנו הפיזי הרגיל?    

באתר DoAlogue, העוסק באסטרטגיות ניהול ומנהיגות, מצאתי את הטקסט הבא:   

הערפל הוא חוויה מעשית של ארגון, קרי – לא שאלה של הכוונה אלא של אופן הפעולה המיידי. הערפל הוא המקום שבו איננו יודעים מה לעשות,  ועלינו להכריע בזמן רלוונטי. לעתים אנו יכולים לזהות מראש מרחב 'ערפילי'...לרוב כאשר אנו מתייחסים לערפל מדובר במציאות כאוטית שמתהווה

 ומשתנה באופן דינאמי מאוד. עדיין לא נוצרו הדפוסים במציאות שבאמצעותם הענן התפיסתי שלנו יעשה סדר והיגיון מחודשים.

לכן היכולת להבקיע את הערפל היא רק על ידי כניסה מעשית מתוך מוכנות ללמידה בעצימות גבוהה תוך כדי התהליך,להתחכך עם המציאות המתהווה ולהשפיע עליה...הכניסה אל הערפל היא תנועה אל תוך אי וודאות וחוסר ידיעה מעשי,מתוך אמונה שבתהליך ייווצר הידע הנדרש להמשך התנועה.


אמנם, מתייחסים הכותבים באתר ל'ערפל' כמצב כאוטי של ארגונים וחברות, אך האם נוגע התיאור רק בארגונים מסוג זה? ומה עם הארגון הפרטי, האישי של כל אחד מאיתנו? האם אנו עצמנו איננו סוג של ארגון רב- זרועות, הנדרש להיות מסוגל לפעול גם בתוך מצבים כאוטיים המשתנים באופן דינאמי מאוד?

לא חייבים לדבר על עיתות מצוקה. שימו לב לאופן בו מתנהלת אצלכם ההשכמה והכנת הילדים לצאת את הבית בבוקר.

אם אינכם מוצאים עצמכם במצבים כאוטיים המשתנים באופן דינאמי, אני עוברת לגור אצלכם...

אם נתייחס גם לעצמנו כאל ארגון, המגולם בתוך הגוף האנושי, נוכל לאמץ אסטרטגיות ניהוליות  שיסייעו גם לנו לנווט בערפל.

בשיטת לאבאן-בארטנייף הגוף נתפס כמערכת, לא אוסף חלקים שהולחמו איכשהו יחד (תחושה שרובנו חווים בזמן זה או אחר...), המאורגנת באמצעות דפוסי תנועה שהתפתחו אצלנו כבר בימים, בשבועות ובחודשים הראשונים לחיינו (ואפילו קודם לכן). דפוסים אלה, שהתפתחו דרך המפגש שלנו עם הסביבה בה גדלנו,מהווים את הבסיס למי שאנחנו היום. הבעיה היא, שחלק מהתפתחות זו קרתה בתנאים כאוטיים משהו, או שאנו חיים כיום בתנאים כאלה, ואז החוויה היומיומית ששלנו ביחס לסוגיות המעסיקות אותנו בחיינו היא חוויה של נהיגה בערפל.

הבשורה המשמחת היא, שחוויות אלה אינן סופניות. כמו בציטוט מעלה, הכניסה לתוך תנועה יוצרת ידע. יותר מכך, כיוון שלמערכת הגופנית-רגשית-מנטאלית יש חוקיות פנימית, אחת מהן היא זו הנובעת מדפוסי התנועה הראשוניים, למשל – הכניסה אל תוך תנועה מחזירה אלינו  מחדש ארגון גופני-רגשי-ממחשבתי שידענו פעם, מאפשרת חיבור מחדש, שכלולו והכנתו אל האפשרות של שינויים דינאמיים. למעשה, הנחת העבודה של גישת לאבאן-בארטנייף היא שאנו נמצאים בשינוי דינאמי מתמיד, והדבר הקבוע ביותר בחיינו הוא השינוי.

התרגול התנועתי, המחבר ומארגן את מערכות המוח-גוף-נפש, מאפשר לנו להכין עצמנו לתנועה החוצה מתוך הערפל, לחוש 'חיים' יותר, מוכנים יותר, בהירים יותר לעצמנו ולסביבה.

ומי שלא מאמין, מוזמן לשאול את כל מי שעבד, אפילו זמן קצר על הקשר שבין צד ימין וצד שמאל של גופו, וגילה כיצד התרגול הגופני מאפשר בהירות פנימית ויכולת התמודדות טובה יותר עם קשיים ובעיות.

אם גם אתם רוצים למצוא דרכים חדשות החוצה מתוך הערפל-אתם מוזמנים להצטרף אל אחת מקבוצות הלמידה שנפתחות מיד אחרי החגים.

הקבוצות מיועדות לותיקים וחדשים גם יחד, ובהן, לכבוד שנת תשע"ו, (בה אנו מוזמנים לִשעות ולשים לב ביחד, לא לבד)

נתרגל דרכים חדשות, פשוטות וגם מורכבות יותר, להפוך את התנועה והגוף שלנו למקור דרכו אנו מנווטים עצמנו בתנאים של שינוי דינאמי, 


בתקווה שהכאוס והערפל יישארו 


הרחק מאחורינו בשנת תשע"ה.

 

לכל הפרטים על הדרכים בהן גם אתם יכולים לנווט בבהירות - לחצו כאן

העבודה בקבוצות קטנות, מספר המקומות מוגבל. 


שנת תשע"ו טובה ומבורכת!!

 

שלכם

 

מילכה

 


Comments